שמח

במוצ"ש "זאת חנוכה" – שבי מול הנרות, השמיעי בלבך ניגון ושיר - שינסוך בך כוחות אמונה להאיר...

נטייתה הטבעית של הנפש הבריאה, להיות בשמחה תמיד. השמחה מתבטאת בהתרחבות הלב מתוך סיפוק פנימי, והיא מעניקה רצון ויכולת ביצועית לפרוץ קדימה בכל תחום

מזלו של חודש אדר הוא דגים, והוא החודש היחיד שמזלו מופיע בלשון רבים. זאת כדי לרמוז שקיימת האפשרות שיופיע פעמיים בשנה

הקנטוניסטים ידעו לרקוד כמו קוזאקים. הם היו גברים גדולים וחזקים וספרי התורה הכבדים נראו כמו קיסמים בזרועותיהם. הם רקדו במשך שעות ללא מאמץ; סיפור שמחת תורה אמיתי, על אחת מתקופות החושך שידעו היהודים תחת שלטון הצאר הרוסי

יום כיפורים: יום שכולו חסד, היום הקדוש בשנה. יום שבו הקב"ה עושה הכל שנשוב אליו, נושיט יד ונשוב לעצמנו למי שאנו באמת

איפה עוד תמצאו המוני בני-אדם שמחים ורוקדים עד כלות ,הכוחות רק בשל העובדה שיש להם 'ספר'? אבל אנחנו שמחים כי בזכות הספר הזה, הננו מה שהננו

בעיצומו של ט´ באב אנו קמים מן הארץ ומתחילים לומר פרקי נחמה. הסיבה לכך מעוררת תקווה: המכות הן לטובתנו, ומוכיחות שיש עוד תקווה לחדש ימינו כקדם. רק אב שאוהב את בנו מוכיח אותו

היצור השמח ביותר בעולם הוא תינוק. הדבר תמוה: התינוק הוא יצור סיעודי, התלוי כל כולו בחסדי המבוגרים. האדם המבוגר, לעומתו, עצמאי ובעל נכסים. לאור זאת לכאורה המבוגר היה צריך להיות שמח ואילו התינוק – עצוב

פרסומות למוצרים שונים מבטיחים לנו אושר מהנאות גשמיות, ואנו מנסים להשתיק את הרעב בתאוות העולם. אך המציאות מוכיחה ש"גם הנפש לא תמלא". מדוע?

המהרש"א תירץ, שמה שאמרו רבותינו ש"אין מזל לישראל", היינו שאם נגזר מן השמים שלא תבוא שום פורענות על ישראל, באמת לא תבוא שום פורענות, וכן אם נגזרה טובה על ישראל, בודאי היא תבוא, בלי קשר למזלות