צער

לאחר שורת מקרי הטביעות המצערים שהתרחשו בשבועות האחרונים בארץ, כעת מדווח על ילדה כבת שלוש וחצי מניו ג'רזי – שטבעה בבריכה, ונמצאת במצב קשה מאוד. הציבור מתבקש לקרוא תהילים לרפואת מינדל רבקה בת רייזל 

במקרה הזה זה נגמר בנס ללא אסון, אך אנחנו לא רוצים לחשוב על כל אותם מקרים מצערים של אנשים שסיימו את חייהם בהרבה פחות מזה, במצבים שבהם העיניים מוסטות רק לרגע מן הכביש. 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' נאמר, בדגש על המאוד וההפך לחלוטין ממה שנראה בסרטון זה

בשכונה החרדית במנהטן מוצע לתושביו תפריט מכעיס למדי במסעדת טריפות שמנוהלת, למרבה הצער, על ידי יהודי. תושבי השכונה זועמים, ומגנים את בעל המסעדה, אך הוא מצדו השיב: "אני נהנה ממה שאני עושה"

"אפילו אב ואם קשוחים וקפדנים, וקשים במידותיהם וזר מעשיהם, אף על פי כן צריך לכבדם ולירא מהם יראת כבוד, וכל שכן שלא להתריס נגדם ולצערם" (הגאון רבי חיים פלאג'י), וגם - האם מצוות כיבוד הורים חלה על בן להורים מאמצים?

עד היכן כיבוד אב ואם? מה עושים כאשר אתה מבקש סליחה, אך החבר לא מוכן למחול? כיצד יש להתמודד עם אדם שמצער אותך? שיעורו השבועי של הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף שליט"א, שנערך במוצאי שבת פרשת בהעלותך התשע"ח

ידידיה מאיר לא הזדעזע מהמערכות על התפילין. פשוט כי זה לא חדש – זו, לצערנו, התרבות בארץ. אבל את התוצאות של המערכון הזה הוא לא צפה

"הערתי את יובלי בעדינות, הושבתיו על ברכיי ותוך שאני משמש כסנדק, כמוהל, כאבי הבן והמברך, וכך מלתי אותו. לאחר מכן מצאתי את עצמי יושב עם התינוק בזרועותיי ובוכה כמו תינוק. בכיתי עליו, בכיתי על צער הגלות ועל כך שיש בארץ ישראל יהודים כל כך רחוקים משורשיהם, מאמונת אבותיהם". סיפור מצמרר ומפתיע

אולי לא שמעתם על המנהג של זריקת ושפיכת מים אחד על השני - אבל זהו מנהג שיש לעקור ואין שום היתר להתנהגות מסוג זה. צפו ברב זמיר מסביר על הצער שבדבר ועל כך שיש להפסיקו מיד, וגם על המנהגים האמיתיים בליל שבועות: מה עושים בו, ולמה?

כמעט כל יום אנו זורקים אוכל שנראה לא במיטבו, אך למעשה הם עדיין אכילים ואפילו במצב מעולה. קבלו 4 דוגמאות למאכלים נפוצים שלמראית עין יכולים להיראות מקולקלים, ולמרבה הצער מוצאים את עצמם בפח, בעוד שלמעשה אינם מהווים סכנה לבריאות, ויכולים להישמר עוד קצת במקרר

אומנם נכון שהעדר תפקוד של שני חושים מהווה מגבלה וגורם צער, אבל לא, אינני יכולה להסכים שהחיים עם התסמונת שווים פחות מחיים אחרים, 'נורמליים' ", מאמר מרתק של רבקה אטקינסון, שאף היא בעלת מוגבלות