שו"ת

להיות בינוני זה קצת להיות צבוע, לא? הרי גם כשאני אוהב את ה' זה אף פעם לא עד הסוף, תמיד יש גם יצר רע...

יש לי זמנים של התרוממות נפש מיוחדת. זה יכול לקרות לי בעיקר במשך תפילה טובה במיוחד. מאוד מתסכל אותי לגלות שאחרי התפילה לא נשאר מזה כלום, אני אותו אחד שהייתי...

עם מי ללכת, עם המוח או עם הלב? זאת השאלה הכי קשה בחיים. האמת, אני מרגיש שיש לי פיצול אישיות…

למה להסתפק בחינוך דתי שמקבלים בישיבה? האם לא עדיף לצאת לחיים עם השכלה רחבה יותר?

איך להסביר על אלוקים? מה עושים כשיש אירוע מעורב? והאם צריך בגיל 4 וחצי להקפיד שיהיה תמיד עם כיפה על הראש בבית? מקבץ שאלות בנושא חינוך ותשובות בצידן

להיות יהודי כמו שצריך זו מחויבות לא קטנה... למה אי־אפשר לשחרר לי קצת חבל? נהנה, נזרום, מתישהו כבר אקבל שכל ואתחייב להיות כמו שצריך!

יש איסורים שקל לי להבין, כמו למשל "לא תרצח". אבל מה כל־כך נורא באכילת מאכל שאינו כשר?

קליפות טמאות, זה נשמע מפחיד. מה קורה למי שכבר עבר עבירה? האם זה הסוף?

אומרים שה' ברא את הכל. האם זה כולל גם את הרע? איך זה יכול להיות?

האם כל דבר שאני עושה חייב להיות לשם שמים? אני מוצא הרבה עניין בתרבות הכללית, שמאתגרת אותי שכלית ולא פעם גם נוגעת בלבי. האם זה פסול?