קיצוניות

אוי לעיניים שכך רואות, כיצד פירות בוסר שלא נתבשלו כל צרכם הופכים למוכיחים בשער. המסרים שלהם בעייתיים בעליל, גם בתוכן, גם בצורה, גם בסגנון. כל הדרכים כשרות עבורם: החל מרמיסת הלכות פסוקות ומפורשות, עבור בזלזול בחכמים, הלבנת פנים וגרימת מחלוקות מיותרות וכלה בפגיעה בפעולות חשובות וביוזמות מעולות בגלל צל הרים הנדמה להם כהרים. הם לא בודקים כהוגן לפני שהם עולים להתקפה, ולא מסוגלים להכיל בשכלם הצר שיש מקומות שעלינו להציל מה שאפשר להציל, ולהעמיד אלטרנטיבה כשרה מול הרע המשתולל

הרמב"ם מסביר על החשיבות של דרך המלך, על הימנעות מקיצוניות לכל כיוון – בכל הנוגע למידות האופי. אז מה עדיף להיות, קמצן או פזרן?

איזה סוג תשובה עשית, פחד יצחק או חסד אברהם? אוריין-יסכה רייס בטור על פנחס, קיצוניות - ובעיקר אומץ