סיפור אמיתי

בנה של צביה בת ה-73 עצם את עיניו בכאב, בתה שיינדל התייפחה חרש, ואפילו נכדה אליהו הצטער והתרגש לנוכח המעמד של יציאת הנשמה מהגוף. לאחר רגעים ארוכים של התייפחויות, פקחה לפתע הסבתא את עיניה

ראובן, שישב רועד מקור בתחנת האוטובוס, התבונן בבחור הצעיר שעצר מול התחנה עם רכבו היוקרתי, וזעק בקרבו לאלוקים: "מה עשיתי רע שאין לי כלום בחיים, ובמה הוא זכה שיש לו הכל? מה הוא כבר עשה בחיים?"

נטשה, חברתו הגויה של דניאל, התפלאה למראה הספר המרשים, פתחה אותו באמצעו, סתם כך, והחלה לקרוא בנימה תיאטרלית: "ועתה תנו תודה לאלקי אבותיכם ועשו רצונו, והיבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות"

העשיר הגיש את פרוטת החלודה לרבי ואמר בחיוך: "זוהי תרומתי לכם!". רב העיירה היה נסער. מחד רצה לצעוק על הגביר בגלל חוצפתו, ומאידך תמה על ר שניאור זלמן שמבזבז זמן יקר על פרוטתו של הקמצן חסר התקנה

לאחר שכתביו נגנבו וחזרו אליו, ר' יעקב אביחצירא לא הדפיס אותם. למרות הפצרת בנו הבכור, הרב סירב ואמר: "רק כאשר אגיע לעולם האמת, ואראה שם כי הם רצויים לפני הקב"ה, אבוא אליך בחלום וארשה לך להדפיסם"

בעודו משוטט בספריה בהודו, נתקל דרור בחוברת בעברית בשם "מסע". הדבר הכעיס אותו. "הם רודפים אחרי עד לכאן כדי להחזיר אותי בתשובה?", חשב ויצא מהספריה כדי לשורפה. בדרכו הרהר: אולי אראה מה כתוב בה...

האופנוע נסע היטב כל ימות השבוע. כאשר החשיך יום ששי ונכנסה השבת, נדם לפתע המנוע. הצעיר ניסה להפעילו שוב ושוב, ללא הועיל. הוא נזכר ברב הזקן עם הגלימה, והחליט לחזור אליו ולשאול אותו מה לעשות כעת

רונן ונילי נסעו בערב החג על מנת לערוך את ליל הסדר אצל קרובי משפחה, אך העיכובים והפקקים בדרך נמשכו עד שקיעת החמה. את ליל הסדר שהם ערכו באותה שנה עם ילדיהם, בתוך הרכב המשפחתי, הם לא ישכחו לעולם

המשפחה המודאגת של ולדימיר, שעלה לארץ מאוקראינה, ניסתה ליצור עמו קשר, אך לשווא. ולדימיר נעלם מהשטח. כשאחיו איגור החליט להגיע לישראל כדי לאתר את האח האובד, הוא לא שיער מה יעזור לו בחיפושים...

האיש העשיר והנכבד שסירב לתת לעני להתכבד מקופסת הטבק המהודרת שלו, לא שיער לעצמו שבשל כך הוא יהפוך לעני בעצמו. הוא גם לא שיער מה ייעץ לו הבעל שם טוב על מנת לחזור למעמדו הקודם...