פרשת ויקהל

"מדוע האברך הזה כל כך נדבק בגמרא, למה הוא לא רוצה לעזוב אותה? הצענו לו משכורת של עשרות אלפי שקלים בכל חודש, ובכל זאת הוא לא מוכן לעזוב את לימוד הגמרא". ואני מסביר להם

ביום השבת אל תעשו מלאכות המוציאות מן הכוח אל הפועל משום שיש צורך באיזון. אמנם, על האדם ליצור, לפעול ולחדש, אולם יש לשים לכך גבולות

יום שבת נקרא 'חמדת ימים', ועל אף שמי שלא טעם חושב שזה יום מגביל ואולי מעצבן אבל 'טועמיה חיים זכו' בדיוק על זה נאמר 'מי שלא טעם לא יודע...'

התכונה של דבר קדוש היא, שהוא מופשט מכל דבר גשמי, וממילא מבטא אחדות, שכן ההפרדה בין גופים שונים קיימת רק בהוויות פיסיות

באחד ממחנות ההשמדה נתפסה יהודיה, שגנבה כמה תפוחי אדמה להחיות את נפשה. ביום השבת היא הועמדה למשפט, כאשר השופטים, התובע, וכן הקצרן שרשם הכל לפרוטוקול – היו יהודים, אסירי המחנה. אולם כשהגיע תורה של הנאשמת להתחנן על נפשה, שתקה ולא דיברה מאומה. עונשה נחתם לחמישים הצלפות שוט. דבר תורה לפרשת ויקהל

מהי הדרך הנכונה לקבל את השבת? כיצד נוכל להרגיש את קדושת השבת במלואה? הרב יצחק דוד גרוסמן נותן עצה שכדאי ליישם. צפו

רק מגע של האצבע בכפתור, הפך לאיום המרכזי על השלווה, המנוחה והשפיות של החיים שלנו. מתוך פרויקט "דקה מהפרשה". צפו

"בדורנו אנו הדבר הנצרך ביותר הוא האחדות, דעות שונות לא אמורות לפגוע באחדות הכללית": מסר חזק וחשוב לחיים. צפו

כיום, לכל אומות העולם יש יום מנוחה שבועי. כולם רוצים לנוח לפעמים. לכן מבקשים אנו שבכל זאת ירצה הקב"ה את מנוחתנו, אף על פי שמעורב בה רצון פרטי

ביאורו של הציווי "קחו מאיתכם" - איך לוקחים מעצמנו? למה תבע השותף את חברו לדין תורה? ומה נותנים לקבצן שעומד עם כוס מטבעות ברמזור?

בקטנה: רעיון פשוט ומתוק לילדים על פרשת ויקהל. צפו

השבת היא מעין עולם הבא..איך זוכים? מה המשותף בין ה', התורה והשבת? מהו נחלה בלי מצרים? האם גם בעלי חיים מרגישים שנכנסת השבת? מה הפירוש "לעשות את השבת"? מה הכפרה על חטא העגל? מה לומדים מהפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם"? לקראת סוף השיעור הרב ידבר על אודות וגדולתו של הצדיק רבי יחיא שניאור

אם מכירים בכך שבורא עולם בוחר עבורך את הטוב והמתאים לך, וכי בכלים שניתנו לך תוכל להגשים את ייעודך בעולם אפשר להיות מרוצה בכל מצב. ההכרה הזו מבוססת על תפיסה אמונית של החיים והחדרת ההכרה שיש מי שמנהל את העולם, ואנחנו לא שבויים בידי גורלנו או ב'מזלנו הרע'