סיון רהב מאיר

5 דברים על חודש אב, הדברים שעזרו למירב ברגר, הפרספקטיבה הנכונה על החיים, והתיקון של הווייז

הרב שלמה קרליבך אמר שיש שני סוגי דמעות: אלה שיורדות, בדכדוך ובצער, ואלה שעולות, בתקווה ובתפילה. כאלה הן הדמעות של תשעה באב. זה אינו רק יום שחור של דיכאון לאומי. זה היום להעלות את כל הדמעות שלנו מאז 7 באוקטובר למעלה. לזעוק, להתפלל, לקוות

מצפון תיפתח הרעה, זום-אאוט לארבעים שנה במדבר, המסעות של בני ישראל במדבר, האוויר שנעשה נקי יותר עם חיסול הנייה, והדרך להשתמש בכל הכוחות שלנו

מדוע כלא הנשים נקרא דווקא "נווה תרצה"? ומה היתה דעת המיעוט המדהימה שכתב השופט אדמונד לוי ז"ל כשניתן האישור לתוכנית ההתנתקות?

מה שמחזק אותנו, בין החדשות על דף לחדשות על טראמפ, השמות של התקופה, התפילות שלנו – והצורך לא לשתף

הבקשה המיוחדת של ענת מאיר לימים אלה, מורשתו של הרבי מלובביץ', הכנסת ספר תורה מיוחדת ו-5 דברים על פרשת השבוע

בתקופת המקדש, כל מי שנגע או היה בקרבת אדם מת, נחשב טמא. המסר ברור: היהדות לא מקדשת את המוות, היא מתרחקת ממנו. אנחנו מקדשים את החיים

לרבי מלובביץ' הייתה תפיסה מגובשת, מעמיקה. נדמה לי שהיא יכולה להיות בשורה למדינה ולעם שמרגישים תקועים ונבוכים

בכל פעם מחדש המפגינים הפרו־פלסטינים מגיעים, אבל חשוב לשים לב נגד מה הם הפגינו

כשמבלבל, פונים לעבר ולעתיד. וגם: המסע להקמת בית, חיבוק חם של תורם ונתרם, והדימוי העצמי שלנו, כיחידים וכעם

וואו, לא הבטן שלהם יבשה אלא הנפש. הנפש רעבה, צריך להסביר לה את הסיפור הגדול של עם ישראל, את הפשר של כל המאורעות שקורים להם

הלימוד היומי שנותן קביעות, כבר שנה שלמה, והמילים שהשאיר אחריו סא"ל תומר גרינברג הי"ד

"כשאני כאן בישראל אני נושמת אחרת", אמרה סטודנטית מאוניברסיטת קולומביה. "זה טוב לבכות בכותל", אמר להם המדריך הישראלי, שמלווה הרבה קבוצות שמתפרקות רגשית דווקא שם. "כאן הדמעות לא יורדות למטה, הן עולות למעלה"

כל כך הרבה חקלאים נרצחו או נחטפו. ועכשיו כל כך הרבה חברים שלהם מתייצבים מול המצלמה ומספרים כיצד המשיכו את מפעל החיים הזה. הם חקלאים קשוחים, רק פה ושם בוכים

ישראל – אם תדע מה תפקידה ההיסטורי – היא כרגע אי של בהירות מוסרית, בעולם שקורס משני צדדיו: איראן מצד אחד, הרווארד מצד שני

מציאות שמפתיעה לטובה, המילים של אילנה בוסקילה, פסח שני, והרוע האמיתי שאנחנו נלחמים בו

"עמית נרצחה על קידוש השם, רק כי הייתה יהודייה. כל יהודי שהיה שם – היה נרצח. רב הסביר לי שהיא בשמיים במקום הכי גבוה, כי היא שליחת ציבור, הרוגת מלכות"

חנה קריס ז"ל נצרה את דף העיתון עם המילים היקרות האלה יותר מ-80 שנה, אולי כדי שנקרא אותן שוב, היום. וגם: קדושים תהיו

"העם היהודי קם מתוך האפר של מחנות ההשמדה והגיע לפסגות היסטוריות. עלינו ללמוד וללמד איך קמים מהאפר של בארי ומחורבות נחל עוז". סיון רהב מאיר בטור ליום השואה תשפ"ד

על אחדות גם תוך כדי ויכוחים חשובים, על אסון אישי שהופך בפרשה למנהיגות, ועל הדברים הטובים שנחשפו אחרי השואה, ואחרי הטבח