סיפור ילדים

הרבנית אוריין רייס התארחה בתוכנית "כמו גדולות" וסיפרה סיפור מרגש על הרב ישראל גליס כילד דל אמצעים. צפו

יוֹם אֶחָד, שָׁלַח כּוּזְרוֹי מִכְתָּב לְמַר חֲנִינָא וְקָרָא לוֹ לָאַרְמוֹן. אֲפִילוּ שְׁמָר חֲנִינָא הָיָה כְּבָר מְבֻגָּר, בְּכָל זֹאת הוּא כִּבֵּד הַמֶּלֶךְ וּבָא אֵלָיו, כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן שָׁאַל אֶת הַמֶּלֶךְ "מַדּוּעַ כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הִזְמִין אוֹתִי אֵלָיו?"

"תִּתְפַּלְּלוּ עָלַי בְּבַקָּשָׁה שֶׁלֹּא יִקְרֶה לִי כְּלוּם.." הֵם קָשְׁרוּ אוֹתוֹ בְּחֶבֶל וְהוֹרִידוּ אוֹתוֹ לַמְּעָרָה. אֵיךְ שֶׁהִגִּיעַ לָרִצְפָּה הוּא רָאָה אֶת הַחֶרֶב וְהֵרִים אוֹתָהּ....

"לֹא", עָנָה הָאִישׁ, רוֹעֵד מִבֶּכִי, "אֲנִי בֶּאֱמֶת מְשַׁלֵּם תָּמִיד אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַמִּסִּים, אֲבָל לְצַעֲרִי הָרַב, אֲנִי כָּל-כָּךְ מִתְבַּיֵּשׁ – בְּעֶצֶם אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם יוֹתֵר, וְקִבַּלְתִּי הֲנָחָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לִי. עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הַכֹּל, וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה"...

יוֹם אֶחָד הִרְגִּישׁ שְׁמוּל-בֶּר שֶׁהוּא חַלָּשׁ מְאֹד. פִּתְאוֹם לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָלֶכֶת. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת, וְגַם כְּשֶׁהוּא הָלַךְ לְאַט – הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲצֹר כָּל כַּמָּה פְּסִיעוֹת וְלִנְשֹׁם עָמֹק. "אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק מַה קָּרָה לִי", אָמַר שְׁמוּל-בֶּר לְעַצְמוֹ, וְהָלַךְ לָרוֹפֵא

יוֹם אֶחָד הִבְחִין הָאִישׁ בְּעָנִי שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בֵּין הַבָּתִּים, וּפִתְאוֹם זִהָה אוֹתוֹ: "הֵי, אַתָּה גָּר בָּעִיר שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאתִי! כַּמָּה חִכִּיתִי לְאָדָם כָּמוֹךָ! בּוֹא, סַפֵּר לִי – מַה שְּׁלוֹמָם שֶׁל כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי?" "זוּז, אַל תַּפְרִיעַ לִי בָּעֲבוֹדָה", עָנָה לוֹ הֶעָנִי בְּזַעַף. "אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱסֹף כֶּסֶף"

שְׁלֹמֹה נָהַג לְהָבִיא לְאָבִיו, ר' יַעֲקֹב, אֶת הָאֲרוּחוֹת שֶׁלּוֹ. פַּעֲמַיִם בְּיוֹם הָיָה מֵבִיא לוֹ אֹכֶל: בַּבֹּקֶר הֵבִיא מָזוֹן מְבֻשָּׁל – בָּשָׂר אוֹ דָּגִים, תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה מְרֻסָּקִים אוֹ פְּתִיתִים מְבֻשָּׁלִים, מָרָק טָעִים וְגַם קוֹמְפּוֹט. בָּעֶרֶב הֵבִיא שְׁלֹמֹה לְאָבִיו לַחְמָנִיָּה רַכָּה, סָלָט קָצוּץ וּמַאַכְלֵי חָלָב בְּרִיאִים

עָבְרוּ שָׁנִים, וְהַיְהוּדִי הַזֶּה הִצְלִיחַ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ – לִבְנוֹת בַּחֲזָרָה אֶת הַבַּיִת, לְהָקִים אֶת הָרֶפֶת, אֶת הַלּוּל וְהָאֻרְוָה וְלִשְׁתֹּל אֶת הַפַּרְדֵּסִים מֵחָדָשׁ. גַּם הַשָּׂדוֹת שֶׁלּוֹ הִתְמַלְּאוּ בִּתְבוּאָה חֲדָשָׁה. שׁוּב הָיָה לוֹ הַכֹּל בְּשֶׁפַע, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁבִּשְׁבִילוֹ כְּבָר כְּאִלּוּ הִגִּיעָה הַגְּאֻלָּה

הָאִמָּא הַשְּׁנִיָּה חָשְׁבָה שֶׁהִיא כְּבָר יְכוֹלָה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה – הֲרֵי הִיא כְּבָר שָׁמְעָה מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִם יֶלֶד שֶׁלֹּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל! בְּכָל-זֹאת נִכְנְסָה גַּם הִיא אֶל הָרוֹפֵא, וְסִפְּרָה לוֹ שֶׁגַּם הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ לֹא אוֹכֵל כְּלוּם. אָמַר לָהּ הָרוֹפֵא: "אִמָּא יְקָרָה, אַתְּ חַיֶּבֶת לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו שֶׁל הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ וּלְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ אֹכֶל בְּכֹחַ. בַּהַתְחָלָה תְּנִי לוֹ מַנְגּוֹ מָתוֹק, שֶׁיַּכְנִיס לוֹ טַעַם טוֹב לַפֶּה, וְאַחַר-כָּךְ תַּמְשִׁיכִי בְּמַאֲכָלִים

יַעֲקֹב הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַשַּׁעַר, וּנְשִׁימָתוֹ נֶעֶצְרָה מֵרֹב הַפְּאֵר וְהֶהָדָר שֶׁהִתְגַּלּוּ לְפָנָיו. הוּא דָּפַק, וּמְשָׁרֵת פָּתַח לְפָנָיו אֶת הַשַּׁעַר הָעֲנָק וְהַמְפֹאָר. יַעֲקֹב הִתְקַדֵּם פְּנִימָה, וְלֹא שָׂבַע מִלְּהִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. הוּא נִכְנַס אֶל הַטְּרַקְלִין, הִבִּיט בַּתְּמוּנוֹת הַיְקָרוֹת, בַּנִּבְרֶשֶׁת הָעֲנָקִית שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה מֵהַתִּקְרָה, בַּשָּׁטִיחַ הַמְפֹאָר

"אָה... זֶה בָּרוּר!" עָנָה חַצְקְל, "לֹא מַסְפִּיק שֶׁאַתָּה הִתְנַדַּבְתָּ לָקַחַת אוֹתִי בָּעֲגָלָה שֶׁלְּךָ – אַתָּה עוֹד צָרִיךְ גַּם לִסְחֹב אֶת הַשַּׂק שֶׁלִּי? לְפָחוֹת אֶת הַשַּׂק אֲנִי אֶסְחַב בְּעַצְמִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ קָשֶׁה!"