פרשת פקודי

מהי הגדרתה של "ברכה", ומדוע אסור לזלזל בברכתו של שום יהודי ואפילו הפשוט ביותר? תעשו ברכה

כיצד מכריעים אם יש בעשיית מצווה פסול רק בגלל מראית עין או שאין לחשוש ממה שאחרים יגידו? התשובה המפתיעה נלמדת מפרשתנו

יוֹם אֶחָד הִרְגִּישׁ שְׁמוּל-בֶּר שֶׁהוּא חַלָּשׁ מְאֹד. פִּתְאוֹם לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָלֶכֶת. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת, וְגַם כְּשֶׁהוּא הָלַךְ לְאַט – הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲצֹר כָּל כַּמָּה פְּסִיעוֹת וְלִנְשֹׁם עָמֹק. "אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק מַה קָּרָה לִי", אָמַר שְׁמוּל-בֶּר לְעַצְמוֹ, וְהָלַךְ לָרוֹפֵא