סיפורים קצרים

חכם שכמוני, עוזר לבטלן, הרהרתי קצת והלכתי משם בלב מנופח. במקרה אחר, הייתי מבקש ממנו ברכה

מדי בוקר המתינו המתפללים לגביר של העיירה שיואיל בטובו להגיע לתפילה. זה מה שקרה כשהתארח שם הברון רוטשילד

מעבר למסר ש"מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה", אנו לומדים פרק ממצה בשיעור החשוב בחיים: איך נתייחס לקשיים בחיינו, בצמיחה או בצניחה?

עדות מצמררת של שבויה בכת במסווה חרדי. על הניצול והשעבוד, עלההשפלות וההתעמרות, ועל הדרך הקשה בהיחלצות מתוך הכת. "עזבתי את הכת" כך מיכל לבקוביץ, "אולם הכת לא עזבה אותי"

"הריני מוסר את שכר המצווה שקיימתי במסירות נפש לאחי החולה. אנא, שלח לו רפואה שלמה מן השמיים". סיפור מרטיט, הממחיש את כוחה של קיום מצווה במסירות נפש מוחלטת

"השופט מתחיל להקריא את פסק הדין, ואני שומע שהוא מדבר לרעתי, אך לפתע הוא מודיע את סכום החיוב, ואני מתחיל לרעוד"

"תודה שנתת לי לחוש מעט את ערך עבודתך. לו היית רואה כמה עבודתך מאירה למעלה, היית עושה זאת בריקוד. לו יכולתי עוד שעה אחת להיות עם הילדים. אבל זמני תם". היא יצאה בריצה ונעלמה

כאשר הרופאים הרימו ידיים ובישרו להורים כי "אין מה לעשות", עשו ההורים את הבלתי צפוי מבחינתם. הם ניגשו לביתו של הצדיק ונדהמו לשמע תשובתו: "האם קיימתם בילד מצוות 'פדיון הבן'"?

המורה חייך ואמר: "אבא של אריק, לא חשבתי לרגע לתת לבנך את הכדור לעיני כל תלמידי הכיתה. יש לי תכנית מעולה שתפתור לנו את כל הבעיות, וגם תשמור על כבודו ומעמדו החברתי של אריק'לה"

"הכל לטובה!", קרא המלך אל מול עוזרו המבולבל, "בזכות הבוהן שהורדת לי ניצלו חיי. אנא, סלח לי שהכנסתי אותך לכלא..."

"אתה צודק! יצאת זכאי בדינך וריבונך חייב". "נו", שאל מוישל'ה, "ומה עושים עכשיו?". השיבו הדיינים: "עכשיו כבר מאוחר, צריך להתפלל מנחה!"...

אהרון פרידמן היה מהפצועים שהובהלו לבתי החולים בלילה הנורא שידעה מדינת ישראל. בשיחה להידברות הוא משחזר את רגעי האסון הנורא, את ההתלבטות אם להיכנס למרות הדוחק ואת הרגעים שבהם הבין שאסון כבד פוקד את עם ישראל. וגם: החובש שהיה בשטח מספר את שראו עיניו ב'מסדרון המוות'

הוא מעביר הצגות לילדים, ומוכר בעיקר דרך תוכניות הילדים 'שלומי וסתם'. אז מה ביקש שלומי מה' כשעמד בגיל 16 על קצה גג של בניין בין שמיים וארץ? איך מפגש עם מחבלים גרם לו ללמוד תורה? ומי מסתתר מאחורי הדמות של 'סתם'?

"יואו, אני לא מאמין! זה צ'רלס פלאם". הוא הפנה את ראשו וראה אדם צעיר ממנו בכמה שנים. פלאם חייך. "מניין לך שזה אני?", שאל. "אני קיפלתי לך את המצנח!", קרא האיש בהתרגשות

"בלי בורא עולם כולנו מונשמים ומורדמים", אומרות רחל ברג, מירי גולדיש, ורחל בן חמו – שלושתן היו מונשמות ומורדמות ומצבו הוגדר קריטי לאחר שנדבקו בנגיף הקורונה. בחסדי שמים גלויים הן החלימו, וכעת משתפות בתקופה ובתובנות

שמוליק טפח בידו על שכם הלביאה ואמר: "כמה טוב שבאת, לפחות עכשיו לא יהיה לי פה משעמם..."

ראיתי שהוא אכן במצב של פיקוח נפש, ומסרתי לו את הצלחת. הוא התנפל בלהיטות. אטריה לא הותיר! את הסיפור המופלא הבא אסור לכם להחמיץ

26 שנות ייסורים, ניוון הדרגתי, ואובדן כמעט כל היכולות המוטוריות. החולה הסופני שעמד בראש ספינת הדגל נגד המתות חסד. איש מעורר השראה

האישה שנאלצה לעבור בידוד במשך 11 חודשים, וזו שהתמודדה עם ריחוק מהנכדים; האישה שנאלצה לוותר על המשרה, וההיא שנפגשה עם ניצולת 'השפעת הספרדית'. 20 נשים התאגדו יחד, וכל אחת מהן כתבה את הסיפור שלה. הסופרת מיכל פרץ בטוחה: "זהו ספר שיהווה מזכרת לדורות"