הבן יקיר לי

אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִיהוּ הַנַּעַר הַזֶּה, שֶׁצוֹעֵד בְּרֹגַע בֵּין הַפְּגָזִים הַמִּתְפּוֹצְצִים בְּקוֹל רַעַשׁ נוֹרָא וּמַחְרִיד. אַף אֶחָד לֹא יָדַע שֶׁהַנַּעַר הַזֶּה הוּא אֶלְעָזָר מְנַחֵם, שֶׁלְּיָמִים עָתִיד לְהָאִיר אֶת עוֹלַם הַתּוֹרָה. עַכְשָׁו הוּא שָׁקוּעַ בַּלִּמּוּד, וּכְשֶׁאֶלְעָזָר מְנַחֵם שָׁקוּעַ בַּלִּמּוּד, שׁוּם רַעַשׁ אֵינוֹ נִשְׁמָע בְּאָזְנָיו...

יְלָדִים רַבִּים מִסְתּוֹבְבִים בְּחוּצוֹת הָעִיר, מְקַפְּצִים וּמְשַׂחֲקִים בְּעַלִּיזוּת. הַיְלָדִים מְרִימִים לְרֶגַע אֶת עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת מִי יָצָא מֵהַבַּיִת. מֹשֶׁהלֶ'ה? אֵין טַעַם לְהַצִּיעַ לוֹ לְהִצְטָרֵף. כָּל הַיְלָדִים אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק, אֲבָל הַיֶּלֶד הַזֶּה שׁוֹנֶה... הוּא אֵינוֹ מוֹצֵא שׁוּם עִנְיָן בַּמִּשְׂחָקִים

שְׁנֵי הָאַחִים, אַבְרָהָם יְשַׁעְיָהוּ וּמֵאִיר הָיוּ בְּדַרְכָּם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לִלְמֹד. לְפֶתַע נֶעֶצְרוּ הַשְּׁנַיִם. הִתְקַהֲלוּת קְטַנָּה וְתוֹהָה שֶׁל אֲנָשִׁים מְבֻלְבָּלִים לָכְדָה אֶת לִבָּם: "מִישֶׁהוּ נָפַל לַבּוֹר!" נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מְבֹהָלוֹת

אַבָּא הִסְתַּכֵּל סָבִיב, שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל יְלָדָיו. רַק אִמָּא הִבִּיטָה בְּאֵלִיָּהוּ שֶׁלָּהּ בֶּן הַתֵּשַׁע. הַמַּרְאֶה שֶׁלּוֹ לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. אֵלִיָּהוּ יָשַׁב מְכֻוָּץ מַשֶּׁהוּ בִּמְקוֹמוֹ, פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ כָּל שִׂמְחָה. הוּא שִׂחֵק בַּצַּלַּחַת הָרֵיקָה וּמִצְחוֹ קָמוּט...