פרשת שבוע

ברכת כהנים באהבה, שמירה מפני הברכה שתגיע, והדרך לקדש את הארץ במצוות

ידעתם שאנחנו במלחמה? לא, לא עם איראן. מלחמה עולמית! מהם כלי הנשק שלנו ומתי מתפללים מנחה? כל קול קובע. לכו להצביע, תבחרו להשפיע!

כמה חשוב להיות בירושלים, מיהם האנשים שאתה עוקב אחריהם, מדע בדיוני פוליטי ומה קורה כשאנחנו לומדים תורה?

הסמל הגדול ביותר של חג השבועות הוא שאין לו סמל, זמן או תאריך

אדם מישראל אינו רק "מספר", אלא בעיקר "שֵם". לכל יהודי יש שם, שם מבטא את הייחודיות שלו. משה ואהרן לא התייחסו לכל אחד בתור "עוד כבשה מהעדר", אלא בתור אדם יחיד ומיוחד במינו

אם אין נוהגים כבוד זה בזה, אם לא עוסקים בתיקון המידות ולא נזהרים בעניינים של בין אדם לחברו – אי אפשר להגיע לקבלת התורה

פרשת השבוע, בחוקותי, מספקת פרשנות מיוחדת על הדברים שקורים איתנו בימינו – המערכה מתנהלת לא רק בחזית, אלא גם בעורף, ואנחנו לא רק יושבים ושומעים פרשנויות, אלא מעצבים את המציאות באופן שבו אנחנו מתנהגים. צפו

האישה משולה לתורה, שהיא כתובה בכ"ב אותיות. אישה כשהיא כשרה, צנועה, מכבדת את בעלה, מגדלת בניה לתלמוד תורה ועושה את רצון השם – היא משולה לתורה הקדושה

כאשר נקיים פסוק זה, לא יהיו לנו אויבים, וכיון שכך, הצורך בהשתדלות ביטחונית יתייתר. מדוע מקימים צבא? בשביל להילחם עם אויבים! אם אין אויבים, אין צורך בצבא

אף אחד לא נשאר בעולם הזה לנצח. בְּבֹא היום כולם יוצאים מפה. נמצא, אפוא, שכל מה שאתה טורח ומתייגע להרבות את העולם הזה שלך – הרי זה טרחה על שדה שאינה שלך

במצב הקיים אנו חשופים לאיומים אסטרטגיים ומייחלים לרוגע ובטחון. הרב מנחם יעקבזון על הדרך לזכות לשלום בארץ

זכותנו על הארץ היא לא רק זכות, אלא בעיקר חובה. על העומקים שנלמדים מיום ל"ג בעומר, ודברים לזכרו של המרגל אלי כהן הי"ד

צאו ובדקו, אנשים נדיבים הם בדרך כלל כאלה שסבלו בעבר מעניות וחשו את תחושת החוסר. בִּדְקוּ מי מאנשי השלטון דואג לחלשים, ותגלו שאלו אנשים שהיו בעבר במעגל העוני

האדמו"ר התעניין: "אמור לי, מיהו הרופא של אותה עיר?". השיב החסיד: "תושבי המקום אמרו לי שאין להם רופאים כלל". "ככה? ומה הם עושים במקרה שמישהו מהם חולה וזקוק לרפואה וישועה?"

מסובל אני בייסורים, וכשכואב – צועקים, אף אם אין זה מועיל. אם לא צעקת, כנראה שלא מספיק כאב לך

כאשר אדם מחובר לאלוקיו, הוא לא יכול להיות "בטל בשישים". גם מיליון "עצים" אחרים לא יצליחו לבטל אותו

להתקדם ולעבוד על המידות, לחשוב שניה לפני שמדברים, להצליח "לכפות" אנושיות על הגיהינום הנאצי ולזכור: במה אני אויבו של הרוע?

מה למד ה"חפץ חיים" מהעגלון שהגיע לשאול לעצתו? איך מטפלים בנגעי הצרעת? ומדוע חשוב כל כך לשמור על הדיבור היוצא מהפה?

כיום, נגע הצרעת אינו קיים. האם הדבר מורה שמצבנו הרוחני טוב יותר מתקופות קודמות? ומדוע באמת פסו הנגעים בימינו?

קשה עד בלתי אפשרי להיאבק במחשבות. העצה הכמעט יחידה היא, תיכף ומיד להסיח לבו לדברים אחרים, רצוי דברי תורה. ההסבר לכך הוא פשוט: אין ביכולתו של אדם לחשוב שתי מחשבות בבת אחת