בעלי תשובה

רגעים שבהם אתה נכנס לרגע לעולמו של השונה ממך, ומבין הרבה יותר, דווקא עליך

בעלי לא התאפק, נעמד ליד התיכון שבו הוא למד, ואמר לכולם בקול רם, כשהוא מצביע על השלט בכניסה לבית הספר, "אתם רואים, חמודים, כאן אבא למד"

להרגיש סוג ב' זה "סטייט אוף מיינד" כללי. כדי להרגיש סוג ב', או "שווה פחות" כבעלי תשובה, צריך לבדוק באלו עוד מקומות בחיים, מקומות שאינם קשורים דווקא לעולם התורה, מרגישים ככה

"הדלקתי את הנרות עם הנר, והוא דולק, ואני בשבת – ועכשיו אני בסיס לדבר האסור. מה אעשה?! לכבות לא אוכל, לעזוב לא אוכל"... ויעוצו עצות רבות עד כי הוחלט פה אחד: להניח את הנר בשינוי. ותשקוט הארץ

בא אלינו אורח לא דתי, אבל כשהוא מגיע אלינו הוא מאוד מכבד את חוקי הבית. יום אחד כשאכל איתנו ורצה לזרוק שאריות לפח, הוא שאל אותנו אם הפח חלבי או בשרי

בעולם התשובה, חשוב כל כך להיות מודרכים נכון. להיות מאוזנים, להיות מלווים ברבנים נכונים ששומרים עליך מהאורות של עצמך, שיכולים בקלות לשבור כלים, בתים ומצבים של רוח

איכשהו באיזושהי שיחה עם אמא שלו, הוא אמר כבדיחה, שלדתיים אסור לאכול אורז בימי שלישי בצהריים. היא האמינה לזה במשך כמה שנים! עד שהתארחה אצלם ביום שלישי כלשהו והזדעזעה לגלות אורז על השולחן...

בתחילת התשובה הייתי אומרת לאנשים את מה שהייתי שומעת בשיעורי תורה בצורה ישירה בלי טקט. קבלו דוגמאות

בתפילת שמונה עשרה כתובות תוספות לעשרת ימי תשובה. בעלת תשובה אחת הייתה בטוחה שאומרים זאת בעשרת הימים הראשונים לחזרה שלה בתשובה...

עוד חברה מספרת לי שאחותה, שלא חזרה בתשובה, באה לעזור לה עם הילדים, ועזרה בכביסות. מתוך התחשבות, היא שאלה אם מותר לכבס בגדי בנים ובנות ביחד...

התארחתי בפעם הראשונה בשבת אצל משפחה מחב"ד. בבוקר שאלתי את אם המשפחה לאן הלכו הילדים, והיא אמרה לי: "לשול" (זה בית כנסת באידיש). שאלתי אותה – "מי זה שול? הוא שכן שלכם?"

אני בעלת תשובה, וכשהתחלתי להתפלל שמונה עשרה, בכל פעם שהייתי מגיעה ל"משיב הרוח" הייתי מוציאה ראש מהחלון כדי לדעת מה מזג האוויר, ולפי זה ידעתי אם לומר היום "משיב הרוח" או "מוריד הטל"...

שמעתי שבעל תשובה עלה לתורה בשבת. אחרי שקנה עלייה, הגיע לבימה והוציא כסף מזומן לשלם...

זאת היתה שבת ראשונה שלי ושל בעלי. התארחנו, ורגע לפני הקידוש בעל הבית אמר שהוא מוציא את כולם... הייתי בשוק. רק הגענו, למה הוא מוציא אותנו?!

כשהייתי במדרשיית "נתיב בינה" בירושלים, שאלתי את הרב מרזל זצ"ל – אם אני עושה אפצ'י על הפלטה, האם זה מבשל? הרב ענה לי, עם חוש ההומור הנפלא שלו: המחמיר תבוא עליו הברכה...

היה היתה חוזרת בתשובה שרצתה מאד להתחתן. היא שמעה על הסגולה של חביטת ערבות, ואכן הכינה לעצמה חביתה מערבות... אני לא יודעת אם הסגולה עבדה, אבל סיפור טוב יצא מזה

"למה בכל פעם, לפני שאתה חותך את החלה, אתה אומר 'המוציא לחם מן הארץ'?", שאלתי. הוא ענה לי, "מה? את לא יודעת שכל דבר שיהודי מכניס לפה, הוא צריך לברך עליו?". באותו רגע גמלה ההחלטה בלבי, שאני אברך. על הכל. ועל הכל הייתי מברכת בשם ומלכות

אחרי שהסיר שני קעקועים מגופו, החליט ראובן כהן להמשיך לקעקוע השלישי והגדול מכולם. בזמן שהסיר אותו, הוא הבין שזו הדרך שלו לעזור לבעלי תשובה

"למה את תמיד צריכה להגיד את זה", היא קפצה עלי כמו שועל, "זה מעצבן". ובאמת, למה?

סיון רהב מאיר, עדן הראל, איה קרמרמן, דין דין אביב, לינור אברג'ל, שרון רוטר, הרבנית חגית שירה סויסה, רמה בורשטיין ואתי אנקרי מספרות על תהליך התשובה שלהן