סיפורים לילדים

הַתִּינוֹק הַזֶּה לֹא הָיָה תִינוֹק רָגִיל.. אֶלָּא בְּרֶגַע שֶׁהוּא נוֹלַד נִהְיָה אוֹר בְּכָל הַבּוֹר!! כֵּן, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא נוֹלַד כָּל הַבַּיִת הִתְמַלֵּא בְּאוֹר..

יוֹם אֶחָד, שָׁלַח כּוּזְרוֹי מִכְתָּב לְמַר חֲנִינָא וְקָרָא לוֹ לָאַרְמוֹן. אֲפִילוּ שְׁמָר חֲנִינָא הָיָה כְּבָר מְבֻגָּר, בְּכָל זֹאת הוּא כִּבֵּד הַמֶּלֶךְ וּבָא אֵלָיו, כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן שָׁאַל אֶת הַמֶּלֶךְ "מַדּוּעַ כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הִזְמִין אוֹתִי אֵלָיו?"

"תִּתְפַּלְּלוּ עָלַי בְּבַקָּשָׁה שֶׁלֹּא יִקְרֶה לִי כְּלוּם.." הֵם קָשְׁרוּ אוֹתוֹ בְּחֶבֶל וְהוֹרִידוּ אוֹתוֹ לַמְּעָרָה. אֵיךְ שֶׁהִגִּיעַ לָרִצְפָּה הוּא רָאָה אֶת הַחֶרֶב וְהֵרִים אוֹתָהּ....

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁה' בָּרָא אֶת הָאֵשׁ הוּא בָּרָא אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְבַשֵּׁל, וּלְהִתְחַמֵּם.. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא נִזְהָר יָכוֹל חָלִילָה לְהִשָּׂרֵף

צָעַק נְבוּכַדְנֶצַּר, "מִי הֵם שְׁלוֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַחֲצוּפִים הַלָּלוּ?", הֵם אָמְרוּ לוֹ: "קוֹרְאִים לָהֶם: חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. הֵם שְׁלוֹשָׁה יְהוּדִים שֶׁאַתָּה נָתַתָּ לָהֶם תַּפְקִידִים חֲשׁוּבִים בְּבָבֶל

לְפֶתַע הוּא רָאָה שְׁנֵי נְחָשִׁים.. רַבִּי מֵאִיר לֹא פָּחַד, הוּא רָאָה שֶׁהַנְּחָשִׁים מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם.. הוּא הִתְקָרֵב בִּזְהִירוּת וְהִקְשִׁיב לָהֶם..

במארג משותף לסופרת ומנחת ההורים לאה פריד, והסופרת שרי וולך, נציג בפניכם בשבועות הקרובים פרקים מתוך ספר חדש העוסק בהנחיית הורים, בשם "הייתי פעם ילד". והפעם: "ופל מצופה" - שיקוף רגשי בחינוך ילדים. פרק ראשון בסדרה

שיויתי הוא איש גלמוד שאין לו אף קרוב בעולם. מדי פעם, הוא מבקר את הרבנית לאה צ'ולק, שמכינה לו במיוחד, בכל פעם שהוא מגיע, עוגה בלי קמח, שמן וסוכר. כהכרת הטוב כותב לה שיויתי שיר בחרוזים. יום אחד הוא נעלם...

אני לומד בישיבה שרחוקה מהבית, ולמרות זאת, בכל שבוע אימא טורחת לשלוח לי מנות אוכל עסיסיות, שמשמחות את לבי ומקלות על הגעגועים הביתה. מסתבר שיש עוד כמה שותפים לשמחה הזאת...

יש לי סוג דם נדיר. שנים רבות חיכיתי ליום שבו אהיה בת שמונה עשרה, ואוכל סופסוף לתרום ממנו ובכך להציל חיים. בדיוק ביום הולדתי, התרחשה התרמת דם ב"עזר מציון". לא תאמינו כמה חוויות אספתי משם...

עקיבא וחבריו החליטו לרחוץ בים ביום שישי. משפנו לחזור, גילה עקיבא שמשקפיו נעלמו, ולכן נשאר על החוף לחפשם. עקיבא בושש מלבוא, והשבת כבר נכנסה. החלו חיפושים נרחבים בלב ים. גם אבא שלנו נחלץ לעזרתם

שולה היא קשישה ערירית, המתגוררת בגפה וכמהה למעט קשר עם העולם. מידי שבוע, מגיעה אליה לביקור אישה נחמדה ולא מוכרת, ובכך מחיה את נפשה. יום אחד קורה משהו מצער שמשנה את כל התמונה...

לילה אחד התעוררתי בבהלה, לאחר שמשהו שעיר עם זנב ארוך נשך אותי ברגל. אמא לקחה אותי במהירות למוקד "עזר מציון", בליווי אחיותיי שפחדו להישאר בבית. לאחר שקיבלתי טיפול רפואי פחדנו לחזור הביתה. מה נעשה?

יעקבה היא אישה בודדה שמגיעה תדיר לבקר בבית שלנו. יום אחד היא מגיעה ומתחילה לדבר באופן מוזר: מתחילה משפטים – אך אינה מסיימת אותם, ועם הזמן כבר ממש מדברת שטויות. אמא דואגת לה מאוד. מה קרה לה, ליעקבה?!

בכל שבת יש לנו, בבית משפחת צ'ולק אורח מיוחד: קוראים לו רובי. במחשבה שניה, אם הוא אורח כבוד, אז למה הוא אוכל לנו כמעט את כל האוכל, ופעמים שאוכל ממש מתוך הסיר? מי הוא באמת אותו רובי?

יהודה לייב הוא ניצול שואה שמתקשר מדי פעם בשעות לילה מאוחרות לבית משפחת צ'ולק, לפעמים אפילו בשבתות, מחשש לפיקוח נפש. מיהו אותו יהודה לייב מסתורי? ומדוע הוא בסכנת חיים?

כך התחיל המפעל העצום "עזר מציון". תחילה הייתה זו רק חלוקת אוכל למשפחות החולים. זאביק הקטן, המאושפז אשפוז ממושך בבית החולים ואימו שמלווה אותו כל העת יספרו לכם כיצד המשיך הסיפור...

יוסי מחליט לקיים נסיעה של חסד. הוא מגיע לבית משפחת צ'ולק, שם הוא מקבל מהרבנית לאה מגש חם שצריך להעביר לקשיש בודד. אלא, שכשהוא מגיע לקשיש מחכה לו הפתעה לא נעימה...

אחרי הפצרות חוזרות ונשנות מצידנו הילדים, החליטו הורינו להיענות לבקשותינו. הם קנו לנו זוג אפרוחים, להם קראנו נפתולי וצפרירה וגידלנו אותם במסירות עד שכבר הפכו לתרנגולים גדולים

דניאל שבר את הרגל והגיע עם אימו למוקד של "עזר מציון" כדי לקבל טיפול רפואי. אבל בכל פעם שהרופא מנסה לגעת ברגלו, דניאל צורח ומשתולל מכאבים, והרופא כבר אובד עצות. עד שמישהי מצילה את המצב...