ילדים

להיות אמא: לגדל, לחנך, ללמד, להסביר, לדאוג ולתת הרבה מעצמך למען הילדים. להיות אישה: להבין, להקשיב, לתמוך, לאהוב ולתת הרבה מעצמך למען הבעל. להיות אישה ואימא, לתת הרבה חום ואהבה למען המשפחה

כָּל הָאִמָּהוֹת עָזְבוּ אֶת הָעֲבוֹדוֹת שֶׁלָּהֶן וְאָצוּ רָצוּ לִרְאוֹת מַה קָּרָה. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ עַל הַזְּאֵב, אָסְפוּ הָאִמָּהוֹת אֶת יַלְדֵיהֶן וְאָמְרוּ לָהֶם: "יְלָדִים, דְּעוּ לָכֶם שֶׁבַּיַּעַר מִסְתּוֹבֵב זְאֵב! מֵהַיּוֹם – דַּי לַמְּרִיבָה הַשְּׁטוּתִית שֶׁלָּכֶם! בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן שִׂחֵק כָּל אֶחָד מִכֶּם לְבַדּוֹ, אֲבָל מֵהַיּוֹם עֲלֵיכֶם לְשַׂחֵק בְּיַחַד, כְּמוֹ לִפְנֵי הַמְּרִיבָה!"

שְׁנֵי הַבָּנִים שָׁמְעוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה וְאֶת פִּתְרוֹנָהּ, וּמִיָּד הֵחֵלּוּ לְחַשֵּׁב וְלִבְדֹּק כֵּיצַד מַגִּיעִים אֶל הַפִּתְרוֹן הַזֶּה. הַבֵּן הַגָּדוֹל וְהָרָשָׁע הִתְחִיל לְחַשֵּׁב, אֲבָל הָיוּ לוֹ טָעֻיּוֹת, כִּי הַשְּׁאֵלָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד. הַפִּתְרוֹן שֶׁלּוֹ יָצָא שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מִזֶּה שֶׁנָּתַן הַמֶּלֶךְ

"הֲכִי טוֹב לְהַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל פֹּה", הֶחְלִיט הַסּוֹחֵר. "אֲכַסֶּה הַכֹּל בְּחוֹל, וְאַף אֶחָד לֹא יְנַחֵשׁ שֶׁיֵּשׁ כָּאן אוֹצָר. אַחַר-כָּךְ אָבִיא לְכָאן אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי, אֶקְנֶה אֶת כָּל בֵּית הַמָּלוֹן עִם הֶחָצֵר שֶׁסְּבִיבוֹ, וְזֶהוּ! כָּל הָאוֹצָר הֶעָצוּם יִהְיֶה שֶׁלָּנוּ!"

"אִיצִיק, מַה קָּרָה לְךָ? תִּרְאֶה אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה!" קָרָא אַבָּא שֶׁל אִיצִיק בְּכַעַס. "שָׁכַחְתָּ מִי אַתָּה?! שָׁכַחְתָּ כֵּיצַד יֶלֶד מְחֻנָּךְ כָּמוֹךָ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג?! אֵיךְ יֶלֶד שֶׁל מִשְׁפָּחָה כָּל-כָּךְ נִכְבֶּדֶת יָכוֹל לְהִשְׁתּוֹלֵל בְּלִי גְּבוּלוֹת, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַכְּלָלִים וּלְהִתְלַכְלֵךְ בְּצוּרָה כָּזֹאת?"

הֵי הוֹפְּ – הָאֶבֶן פָּגְעָה בַּכִּרְכָּרָה! כֻּלָּם הָיוּ הֲמוּמִים. מִיהוּ הַחֻצְפָּן שֶׁזָּרַק אֶבֶן עַל הַכִּרְכָּרָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ? הַפַּחַד הָיָה גָּדוֹל. הַמֶּלֶךְ הִמְשִׁיךְ בִּנְסִיעָתוֹ, אֲבָל כַּמָּה חַיָּלִים נִשְׁאֲרוּ בָּאֵזוֹר כְּדֵי לִתְפֹּס אֶת הַיֶּלֶד הֶחָצוּף

"הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתָ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלִּי!" פָּסַק הַסּוֹחֵר מִיָּד. "מָה?!" תָּמַהּ הַסַּבָּל, "מִי אָמַר לְךָ שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלְּךָ?! הֲרֵי בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ אֶת הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתִי, הִיא מֻנַּחַת בַּחוּץ לְיַד הַדֶּלֶת!"

חָשַׁב הַשַּׂר וְנִזְכַּר: הֲרֵי הַמֶּלֶךְ לֹא מַרְשֶׁה לִי לְהִתְעָרֵב! אֲבָל אַחֲרֵי מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת הוּא הֶחְלִיט: הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי לֹא הִתְכַּוֵּן לְהִתְעָרְבוּת כָּזֹאת – שֶׁבָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי הַצּוֹדֵק. הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין לִי גִּבֶּנֶת! אַסְכִּים לְהִתְעָרֵב עִם הָרוֹזֵן

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעָה הַכְרָזָה בָּרַמְקוֹל: "מְבַקְּרִים יְקָרִים! שְׁעַת הַבִּקּוּר בְּגַן הַחַיּוֹת הִסְתַּיְּמָה! כֻּלָּם מִתְבַּקְּשִׁים לָצֵאת מֵהַגַּן. בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים"

קָם הָאִישׁ וְיָצָא לְכִוּוּן הָאַרְמוֹן. רֶגַע אֶחָד הוּא עָמַד בְּשֶׁקֶט לְיַד הַשַּׁעַר, וּבָרֶגַע הַבָּא פָּרַץ פְּנִימָה וְהִתְחִיל לָרוּץ וְלָרוּץ. הַשּׁוֹמְרִים נִדְהֲמוּ לְרֶגַע, וּמִיָּד מִהֲרוּ לָרוּץ אַחֲרָיו. הוּא בָּרַח מֵהֶם וְרָץ בִּמְהִירוּת אַדִּירָה, וְעַד שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ – הוּא כְּבָר עָמַד מוּל הַמֶּלֶךְ