ים

הרבנות הראשית פרסמה צרור עצות בנושאי כשרות למטיילים ברחבי הארץ, המגיעים לעתים למסעדות ולבתי עסק שאינם מוכרים לעומק. לקרוא ולזכור

חיי האדם המודרני רוויי לחצים ונוגדי טבע. הוא נולד אל שכונת קוביות בטון ונע בקופסאות מתכת. ניזון מהמצוי סביבו מבלי לבחון את איכותו הבריאותית ואומר את מה שנחשב. חייו מושתתים בדרך כלל על המוסכמות החברתיות הרווחות בסביבתו והוא מתקשה לבטא את נקודת האמת הפנימית שבו

ניסיתי לישון בפינת הרחוב על חתיכת קרטון ישנה. כעבור תקופה עברתי לפנימייה מלאה בילדים עזובים ונשכחים שחרב עליהם עולמם. "אני לא רוצה להיות פה", אמרתי לעצמי. "אני רוצה להיות חלק ממשפחה". משל עם מוסר השכל

מעטים מבינינו שומרים על כל תרי"ג המצוות. אז אם אני במילא לא מקפיד, מה הטעם לקיים רק חלק מהמצוות? אם אני לא שומר שבת, למה להימנע מחמץ בפסח? האם גם במצוות הכלל הוא "הכל או כלום"? יצאנו לבדוק

אדם השואף להגיע לשלמות הראויה בתיקון מידותיו ועיצוב אישיותו כראוי, עומד לא פעם נבוך בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לטהרת הנשמה מכל משקעי העבר, מההרגלים ומהזכרונות שנחרתו בנפשו לאחר החוויות השליליות שחווה או שראה בשנות חייו

כל פרטי הבריאה נועדו לאפשר לנזר הבריאה, האדם, לבנות את עולמו הרוחני באמצעות קיום המצוות

"היה כדאי להקב"ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד במשך זמן הבריאה 'ברוך הוא וברוך שמו'"

כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים

בפרקים שלפנינו נתבונן יחדיו בנפלאות ה "רגע של תורה". רגע שבכוחו להאיר את נשמת האדם, לקיים את הבריאה, ולהעניק שכר בל יתואר לאדם המשכיל להבין את גודל יקרת תורתו של הבורא ואת משמעות חלקיקו הקטן של הזמן

בבואנו לקבוע את מקום הלימודים של ילדינו, עלינו לזכור כי במקום זה ישהו ילדינו כחצי יום ויותר במשך שנים ארוכות(!). ובפרט שמדובר בשנים גורליות ביותר מבחינת עיצוב אישיותם, מצב בריאותם הנפשית והפיזית וקביעת רמת השכלתם