יפו

שני השוטרים הגיעו אליה. "היכן תעודת הזהות שלך?" – שאלו בתוקף. שפתיה איבדו את צבען

כעיתונאי זה עניין של רגע אחד, ובעצם שבריר של שנייה, שבו אתה קולט שיש לך ביד סיפור מדהים. קלטת? תפסת. לא קלטת? פספסת

בהיותם בלב ים, קיבל רב החובל הוראות להפליג בנתיב עוקף מחשש, שמא מוקשו ממי הים התיכון מפאת המלחמה העומדת בפתח

זה לא מתאים לאבנר, חשבה, אבל לא אמרה דבר. וכך, לאחר טיול ותפילה בכותל, ישבו השלושה ושוחחו על נושא של השבת אבידה

"בשנת המס 1986 נוכה ממך מס-יתר בסך...". נדהמתי מדרכי ההשגחה. זכרתי כי הבטחתי לפרסם את הסיפור

הפגישה הזו וגילוי כתבי היד בצורה כה מופלאה, עוררו את בני המשפחה לנסוע לעיירת מולדתם כדי לחשוף עוד ועוד שורשים

בצד הדרך ניצבה צעירה ונופפה בייאוש למוניות החולפות. ידה שהיתה מונפת בתחילה במרץ ובנחישות, הפכה לרפה ומטלטלת הנה והנה

תמיד קיוותה שלא יתעורר הצורך בנקישה על דלתות. אך, לרוע מזלה, כמעט תמיד נאלצה לצאת מביתה בערבי יום חמישי, בבקשת עזרה

פנים מחייכות מביעות הערכה ופתיחות לאישיותו. פנים חתומות וחסרות הבעה, משדרות למעשה זלזול וחוסר הערכה, המעיקים על הזולת העומד מולו

מה שנתן לי את הדחיפה הראשונה לכיוון היהדות. קשה להאמין, אבל הייתה זו ההיסטוריה של עם ישראל. למדתי לדעת את העבר של עמנו וקראתי עליו הרבה. יום אחד אורו עיני, צירפתי זה לזה את הקטעים והאירועים שבחיי עמנו וסקרתי אותם מלמעלה בסקירה אחת, וראיתי מה שלא ראיתי מעולם קודם לכן