סבתא

עשיתי את זה כל החיים שלי, גידלתי ילדים, האכלתי אותם, שטפתי כלים, שטפתי רצפה, סדרתי בלי להפסיק. אין לי עוד כוח. אני מעדיפה לצאת להתנדב בחוץ, מאשר לעזור בניקיון בית

"כעת ידוע לו מדוע באה אליו הסבתא בחלום וציוותה עליו לפנות אל ה'חפץ חיים', כי שם, בעולם האמת, היא מתביישת שהנכד שלה מחלל שבת"

הם לוקחים לבד מהארונות, על אף שההורים לא מרשים, ולא מבקשים רשות. כשהוא כעס על הילדים שעשו זאת, הם ענו במצח נחושה: "אבל סבתא מרשה!"

הנכדים נמצאים אצלי המון, ואני רוצה שיעזרו קצת בבית כשהם נמצאים. האם זו דרישה הגיונית?

למה אני מקנאת כל כך בסבתא השנייה של הילדים שלי, שיש לה תנאים טובים יותר לתת להם?

אני רוצה לחנך את הילדים כפי שאני רואה לנכון, אבל כלתי מסרבת. חשוב לה שאעשה דברים בדיוק בדרך שלה

מצד אחד אני נותנת את הנשמה, מצד שני רוצים שלא אתערב ולא אחנך... זה הגיוני?

לא עשיתי סיפור מהשאלה, התשובה סיפקה אותה. אבל בלילה, כשכולם הלכו לישון וההורים שלה לקחו אותה לביתה, רצתי בשקט למראה להסתכל על מפת השבילים. הטור השבועי של אפרת ברזל

לכבוד שנת שמיטה, בה יש להקפיד באופן מיוחד יותר מן הרגיל על כשרות המאכלים, הגיע הזמן לפרסם ברבים את הסיפור המדהים הזה

אני אוהבת את כולם, כמובן, ונראה לי שבאותה מידה, אבל התשובה הזו לא מספקת אותם. מה עונים?