תורת המעשה

הציבור החרדי גדל, והוא כבר לא משפחה קטנה שבה כולם מכירים את כולם וכולם נראים בערך אותו דבר, אלא ציבור ענק שבהכרח חייב להכיל הרבה סגנונות. מבחינה מעשית לא יתכן עוד שכולם יהיו אברכים וכולם יגורו בחממות החרדיות. אז לאן זה הולך?

אני ועוד עשרות אלפים כמוני יודעים שאין מציאות להסתדר בעבודה בלי אינטרנט. הבעיה היא שהאינטרנט באמת מפיל המוני חללים, ביניהם גם כאלה שהיו בטוחים שהם לא יפלו. זאת מציאות עצובה

בהרבה משפחות דווקא האשה צדיקה יותר. אם כך, מדוע האשה אמורה להתכופף לבעלה?

להסיח את הדעת, להתמלא מההיתר, להתרחק מהניסיון ולפחד מהעונש: הכלים היעילים ביותר להתמודדות הקשה עם יצר העריות

למה אסור לי להתלבש כמו שהייתי רוצה? ואם יש גברים שיש להם בעיות, למה לא מגבילים אותם במקום להגביל אותי?

אני מאמינה בדרכי ושמחה בחלקי. עם כל זאת אני חשה שהשאלות הללו מדגדגות לי ואני זקוקה לתפיסת עולם מסודרת

מי שרוצה לקיים את רצון ה' צריך כתובת ליעוץ מידי פעם, בשאלות עדינות שלמעלה מכוחותיו להכריע בהם

צרכי עמך מרובים ויש הרבה בקשות, יתומים אלמנות, חולים וסתם מסכנים. בין הכל תופסים מקום נכבד הישיבות והכוללים. מהי באמת הסיבה למצוות החזקת תורה?

אני גם לא מבין מה הענין הגדול לכבד אברכים. האם זו מצוה מסוג "פרה אדומה"? חוץ מכל זה, קשה לי להסתובב בהרגשה שאני סוג ב'

למה לא נותנים לכל בחור את הכלים לפרנס את משפחתו, אם וכאשר יצטרך לעזוב את הכולל? מה פשר העיקרון המקודש הזה ללמוד בישיבות אך ורק תורה בלי שום תוספות?

השואל חושש שאם הוא לא תלמיד חכם - גם בנו לא יהיה. המציאות מוכיחה שזה מאוד לא נכון

בתלמודי התורה מספרים לילדים כל הזמן סיפורים על התמדה עצומה, על התמסרות ללימוד, על שקיעות בלימוד וכו'. ילד ששומע סיפורים כאלו, כיצד הוא אמור להרגיש ביחס לאביו?

כל המצוות מדברות איתך על להיות צדיק, רוחני, גבוה מהחיים הארציים. ואילו המצוה הזאת בסך הכל אומרת להיות בן אדם. כל חילוני מבין שאדם אמור להיות ישר!

אני חיה כיום ברווחה כלכלית. מה שמפריע לי הוא שאני זוכרת באופן כללי הרבה ציטוטים בשבח העניות ובגנות העשירות

אני מתאמץ ומשקיע זמן רב להרוויח כסף, ובעצם אני שחקן בתיאטרון בובות. כל מה שאעשה לא ישנה כלום בתוצאה הסופית. בעצם אני עובד לחינם

האם יש אמת בהרגשה שלמי שאינו אברך אין סיכוי בעבודת ה'?

מידי פעם נחשפות בתקשורת פרשיות שחיתות חרדיות, הן בעניני ממונות והן בענינים חמורים שהשתיקה יפה להם, ותמיד מופנית אלינו אצבע מאשימה

אני באה הרבה במגע עם חילוניות במקום עבודתי, ומשתדלת מאוד להראות להן את החיים היפים שלנו כחרדים. אבל לפעמים התוצאה הפוכה

לדעתם, רק המדע, המבוסס על הוכחות מוצקות, וניתן להרגשה בחושים או בהגיון שכלי, רק הוא בר תוקף, ואילו האמונה נתפסת אצלם כמשהו פרימיטיבי, תמים ונאיבי

שאלה לרב: למה אנחנו כה מזלזלים באנשים אינטלגנטיים החיים לפי אג'נדה מסודרת ובנויה לתלפיות? לכאורה הם בנו כאן מערכת יפה ומשכנעת