הרבנית חגית אמאייב

אחרי שנות שממון במדבר הרוחני ששהיתי בו, קרה הנס הגדול של חיי

הלכנו רחוק בדרכים עקלקלות, התרחקנו מהאמת שבתוכנו, התגלגלנו בביצות ובביבים, אך במסתרים תבכה נשמתנו

אז במקום לאבד השפיות - צריך לחפש אהבה, ובמקום להמשיך ולדרוש - כדאי לאמץ ענווה

אז מסתבר שיד ההשגחה העליונה עצרה את הבריחה, את המרוץ, את הטירוף. אין יותר תירוצים לשאלה - מדוע לא עשינו גם היום חשבון נפש מעמיק

על ריח החמין אליו התמכרה כבר בילדותה, השבת הראשונה שהפנטה אותה באנרגיות מדהימות, והשולחן התוסס והשמח בביתה כיום: הרבנית חגית אמאייב על השבת שלה

"בכלות נפשי אליך שבתי, כשעל גבי תיק עב. בהתבונני על תכלית בריאתך, מצאתיך הנשגב. בחפשי אחריך, טעמתי לא אחת - טעם המיתה. ואיך אשרוד בעולמך אם לא אדבק, באמת לאמיתה?". שיר מפעים ומחזק באמונה מפרי עטה של הרבנית חגית אמאייב 

וכשתיפרס לפני עוד מצודה ממצודות יצרי הרע, זכור שאבקש לזכור מה גדול הנך ומה נורא. הרבנית חגית אמאייב בשיר חיזוק

עצם הדריכות, המתח וההתעסקות הבלתי פוסקת, זוהי בחינת "אשר יגורתי – בא לי". אם תחליטי לגרש את החושך על ידי גילוי האור שבעצמך, תשתנה המציאות כולה, פנימית וחיצונית

האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?

החלטתי להלביש חיוך מעושה על הפנים, כדי לזכות, אולי בחצי חיוך אמיתי

כאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים

לא רק הבריאות חשובה, אמרה ילדתה של חני לאדם שאיחל בכל לב "רק בריאות", "השמחה חשובה לא פחות", תיקנה הקטנה את האיש, בדברי טעם ומשמעות

משחקי מחשב, הרכבות, סופר-לנד, סופר-בול, סופר-מן, סופר-נני, טלפונים חכמים שהופכים את המוחות לדלילים – פשוט לא היו שם כדי שחלילה וחס לא יהיה לרגע מקומם, שומם, דומם, משעמם

אהבת האחר קשורה בהכרח באהבת עצמנו, בהתחברות אל הנשמה האלוקית המפעמת בקרבנו

אין בית, ולו אחד, שאיננו מתמודד עם קשיים ומורכבויות למכביר... גם כשכלפי חוץ נדמה לנו שמאן דהוא נח לו על זרי דפנה

רוח גויית זרה אשר נשבה למחוזותינו ושבתה רבים וטובים, בתפיסה נוצרית הסוברת שעלינו להסתגף ולהתנזר מעולם החומר, לחיות לכתחילה בצמצום על גבי צמצום, בהסתפקות במעט שבמעט, בתעניות וסיגופים

אם כה חששתי ויחרד לבי נוכח בשר ודם – מה אומר ומה אצטדק אחרי 120?

מדוע מתרחש המצב שבו אישה מרגישה חנוקה, תחת עול ה"קמצנות" של בעלה, בעוד הבעל מרגיש חנוק מעצם אי יכולתו להעניק לאשתו את רצונה?

מה עושים אם הולכים לטיפולים ולמטפלים רבים, אך החרדות עדיין נותרות בעינן? הרבנית חגית אמאייב מסבירה איך משתחררים מהפחדים למרות הקושי

התיישב הנער על ספסל שבפארק העירוני, שהפך למעונו בעת האחרונה, והחל ממרר בבכי. "ריבונו של עולם! נותרתי לבדי בעולם. אבי ואמי עזבוני, ובצדק!"