הורות

לתיבות "עוד רגע" משמעויות רבות מאד, או - ליתר דיוק - אין להן כלל משמעות מוגדרת. הן משמשות אצל אנשים רבים כביטוי נרדף ל"תמתין!", בלא להתייחס לגורם הזמן

את ההסבר כיצד בדיוק יש להתנהג בבית הכנסת, צריך לתת טרם היציאה לתפילה או זמן מה קודם, ולא בעת שהכל מפנים לעבר השובב מבטים מזרי אימה

אפרים מביט באבא בעיניו הגדולות ומהנהן בראשו במרץ רב: "כן אבא, בטח, אני אתנהג יפה!". ואז...

למה הפיל הגדול אינו בורח מגן החיות, ואיך נוכל להציב גבולות לילדינו בצורה חזקה ונכונה? טור מיוחד בחרוזים

בתקופה זו הילדים נמצאים בבית יותר מהרגיל. הבה ננצל את הזמן הזה, ונשתמש בשהות בבית כזמן פורה לחינוך הילדים

עם אלו ילדים נפגש הילד? לאלו סכנות הוא חשוף? האם ההורים מודעים להתנהלות של הילד בשעה שהוא מסתובב "למטה"?

שלח טען בפתח הדיון כי "אנחנו מדברים על מאות מיליונים מתקציב הביטחון, מבלי שנעשית הכרעה כמה צוללות אנחנו צריכים. הבדיקה של המבקר היא רלוונטית והייתה צריכה להיעשות גם אם לא היה חשד לשחיתות והיא עוד יותר מחמירה כשאנחנו מדברים על חשד לשחיתות"

הפלא ופלא, מכת סנוורים המדבקת ותוקפת מורים ומורות. תמיד מענישים הם את החף מפשע, תמיד תולים בו את קולר האשמה ואילו האשם האמתי נמלט בדרך נס

אני שואל את עצמי שאלה כואבת: האם לא אמו המסורה, שמילאה אחרי רצונותיו ולא עצרה בעדו, כלום לא היא זו שכיוונה אותו מבלי משים ל"הצלחה" זו בחיים?

אפרת ברזל משוחחת עם איה קרמרמן על הזיכרונות מאביה ז"ל, ועם אסתי הס על הדרכים להעביר את זיכרונות הילדות שלנו לגידול ילדינו הפרטיים