צרעת

מעניין שהאזוב משמש כחלק מתהליך ריפוי המצורע. מובן שהוא לא יכול לרפא על ידי הזאת דם, אבל יש בדבר סמליות, שמשתמשים בצמח מרפא לדבר

התורה מצווה את המצורע לכסות את שפמו, "ועל שפם יעטה". איך בדיוק עושים את זה? ולמה?

שומרון, בירת ישראל, נבנתה על ידי עמרי, אביו של אחאב הרשע, כמתואר בנביא, ולא היתה בימי יהושע בן נון. מדוע אם כן שילחו את המצורעים?

הצרעת היא נגע מפחיד ומטמא. בעליה מורחק מן היישוב. היא באה בצורת נגע לבן, אבל הלכותיה כוללים דין מעניין מאד: כאשר הנגע הלבן כולל את כל הגוף, שזה לכאורה מפחיד הרבה יותר – אין צרעת, והאדם טהור. כיצד ניתן להבין דין זה?

כדי לקבוע את דין הצרעת, צריכים את ראיית הכהן, "וראה הכהן את הנגע". והנה, יש שאלה כללית בהלכה: האם ראיה דרך זכוכית נקראת ראיה?

לא מביאים אותו למרכז הבמה, למהדורות ולפריים טיים, כדי להשמיע שוב ושוב את האמירה השערורייתית שלו. לא מצטטים אותו ולא מבקשים שיתנצל ולא מוציאים גינויים. פשוט מזיזים אותו הצידה

בואו ועזרו לכהן הגדול לטפל בצרעת במשחק מרגש לפרשת תזריע ובו תוכלו להיות גיבורי על ולרפא את הצרעת על ידי מענה לשאלות מהפרשה. מוכנים להציל את היום?

בתורה, הכהן אינו עושה שום דבר לריפוי המצורע! הוא מאבחן, הוא בודק, הוא מסגיר, הוא מטמא או מטהר, אבל לא נוקף אפילו אצבע קטנה כדי לרפא

מה תעשה, אם כן, אישה שיש לה נגע? אומר הגאון רבי חיים קניבסקי שהיא יכולה ללכת לכהנת. לא כתוב בתורה בשום מקום שרק כהן זכר יכול לקבוע, גם כהנת יכולה לקבוע אם מדובר בנגע או לא

התורה מאריכה מאד ומפרטת את סדר אבחנת הצרעת, וטהרתה בהמשך. אך האם מישהו מאיתנו פגש לאחרונה מצורע? מה זו צרעת?

שעצם מציאות הייסורים בעולם יוצר פרופורציה נכונה בין האדם לבוראו. אדם מבין שהוא מוגבל והוא לא כל יכול. התחלואים הם שליחים של הבורא ומטרתם לכוון את האדם לייעודו הנכון

הדרך שבה אתם בוחרים להתבטא, ההחלטה אם לבקר בשפה נקייה ועניינית או שמא בהשתלחות חסרת מעצורים תקבע אם נוכל להמשיך להתקיים פה יחד או לא

נגע הבית בא לאדם המייחד את ביתו ואת כליו לעצמו, ואינו מהנה מהם אחרים. עונשו הוא בנגע צרעת בבית, המחייב אותו לפנות את כלי ביתו החוצה אל הרחוב

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הַזּוּלַת בֶּאֱמֶת, שֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵבִין אוֹתוֹ וְנוֹשֵׂא אִתּוֹ בָּעֹל? עַל כָּךְ – בַּמַּאֲמָר שֶׁלְּפָנֵינוּ

בזמן שבית המקדש היה קיים, העונש על לשון הרע היה צרעת. היום אין צרעת, והחפץ חיים הקדוש אומר שהצרעת של ימינו היא צרת הנפש

"האתרוג של אבא שלי הכי יפה בעיר", טען בן הרב בתוקף. לעומתו לא נותר בן המלמד חייב: "האתרוג של אבא שלי הכי יפה!"