אני

רבונו של עולם, אני נודר נדר, שאם ממוני יינצל בס"ד, מלבד המעשר שאפריש לצדקה (כפי הדין), אפריש בע"ה מעשר נוסף מהסכום שניצל בנס...

פנה אל ראובן ואמר: 'אני אדאג לכם לחדר, בואו אחריי'. 'מי אתה? מהיכן יש לך חדר פנוי? כמה נצטרך לשלם?', שאל ראובן. 'אל דאגה ידידי', הרגיעו שמעון, 'יש לי חדר מיותר, תוכלו לשהות בו הלילה בחינם'

"אני נשאר עם הכיפה", קבע ר' משה, "ובע"ה יהיה בסדר". המתווך נלחץ, "רחמים! רחמים! ההתעקשות שלך עלולה להוריד לטמיון את כל העסקה", ניסה להתחנן על כבודו (ובעיקר על כספו), "אבקש מכבודו להסיר את הכיפה מראשו, אנחנו מדברים על עסקה גדולה ביותר, למה לתת לדברים קטנים לקלקל אותה?!"

נולדתי ברוסיה, ועליתי לארץ לפני שמונה שנים. לא היו לי חברים ולא משפחה. ניסיתי לעבוד פה וניסיתי לעבוד שם. תאמין לי, המדינה הזאת לא תומכת בעולים. כיום אין ברירה, אני מתגורר בבית של אדם עשיר, אני עובד תחזוקה. אני יודע שהאדם הזה שונא אותי ורוצה להרעיל אותי. מועמד שני בתחרות הסיפור הקצר של הידברות לשנת תשע"ה