הרב יעקב ישראל לוגסי

חבל שהאדם לא מנצל את אפשרויותיו להשקיע על מנת להפיק רווחים, הרי בכל שתיקה ובלימה שהאדם דום לַה' ולא מערער על הנהגת ה', בהשקעה זו מרוויח הוא רווחים עצומים

ובכן, חשבתי, הרי שאני סותר את עצמי: אם אומר שכעסי הוא לא על ה'- אז על מי? על כוח אחר, חס וחלילה? אם כן, הריני כופר לחשוב שיש כוח אחר, וגם אם כוח זה אינו אלא אני בעצמי- וכי מותר לי להאמין שיש בידי לעשות משהו?

וצריך להבין דבר פשוט, למה גרועה היא פליטת פה, כגון: איך מרגיז... ממש מעצבן... על אירוע טרגי מאשר על אירוע קטן כמו כאשר בדיוק כשבאת, סגרו את המכולת או את בית המרקחת

הקדוש-ברוך-הוא דורש מהאדם להשקיע על מנת לקבל רווחים עצומים, ולכך מבקש ממנו להשקיע שתיקה בעידן רתחא וכעס או הקפדה ולבלום ולכבוש כעסו ורצונו ולבטלו לרצון שמיים, ובהשקעה מעטה זו מזכהו ה' בגנזים עצומים הניתנים לבוטחים בשם באמת ומאמינים בו שהכול לטובה

יצא כרוז מבית דין של מעלה: פלוני אלמוני עתה נגזר עליו להכות בפטיש את ידו על עון פלוני שעשה בשעה פלונית ובמקום פלוני, ותכף בהסתיים הכרוז הוכתה ידך בפטיש. ואם כן, הכיצד תכעס ותקלל את גורלך אחר שזהו לאחר כרוז ופסק מבית דין של מעלה?

ובוודאי ללא ספק שמהות עוצמת המכה משתנית מחמת הידיעה, וכמו הנדקר במחט על ידי אדם עוין שהרגשתו אחרת לגמרי מהנדקר מרופא מזריקה כואבת לצורך רפואתו

מיד הבין בעל הגמ"ח שאכן נפל עני מסכן זה בשכנו הנוכל בשל טעות בכתובת, ואותו נוכל ניצלו, כביכול שעל מנת כן יקבל כאן את מזונו ומלבושו שהיה מקבלם חינם אילו היה מגיע ישר לכתובת הנכונה

בעיה סבוכה וסרוכה ישנה אצל לא מעטים, והיא בעיית ה"כפיתיות", אשר רבים חללים הפילה בתכסיס היצר להמאיס להם את עבודת ה', או לקיימה מתוך עצבנות ומתח. ונבאר בעיה זו בפרטות ופתרונה בדרך אמונה

זה היה סוד הצלחתו ועילת שמחתו של ר' מאיר. הוא חי בכל יום מימי חייו חיי אושר וברכה, כל יום מימי חייו היה שקול ליותר מאלף שנים של מי שאינו בן תורה, ולכן השמחה והאושר היו על פניו תמיד, למרות הסבל הרב שסבל

והדבר פשוט שכל מאמץ קטן שהינך מתאמץ במצבך זה הקשה שווה הוא פי כמה לאין שיעור מכל מאמץ שהיית מתאמץ לו היית במצב טוב ובריא, כך שמי יודע מה מקצר לך יותר את הדרך