אבותינו

כשבישרו האחים ליעקב הצדיק שיוסף בנו חי – עדיין לא נחה רוחו. יעקב ידע שחיינו האמיתיים אינם בגוף, אלא בנשמה, ולכן השאלה אינה אם יוסף חי בגופו – אלא האם נשמתו חיה, האם לבו עדיין קשור לתורה. יש בכך לקח גדול עבורנו, לגבי חשיבותו המכרעת של חינוך הילדים בדרך אבותינו

אנחנו מדליקים את החנוכייה ברשות הרבים "משום פרסומי ניסא". אבל איך פרסום קשור ליהדות? למה צריך לפרסם את הנס? האם יש כאן מקום למחלקת קריאייטיב? ואולי המטרה של כל זה – לפני הכל – היא להחדיר ללבנו שלנו את משמעות הניסים שנעשו לאבותינו ולנו? בימים ההם בזמן הזה

אמש (רביעי) השתתף נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בטקס הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן, יחד עם "רבה" רפורמית, שחבשה כיפה לראשה ובירכה על ההדלקה: "שעשה ניסים לאבותינו ולאמותינו", וציינה כי היא תומכת במאבקן של נשות הכותל

מה היה האירוע הגדול, שלזכרו אנו חוגגים עד היום את החנוכה? ומה בין ההתיוונות שבה נלחמו המכבים, להתיוונות שלנו כאן ועכשיו? האם בעבור זה מסרו אבותינו את נפשם? חומר למחשבה על ימי החנוכה שבתוכנו

האם ניתן להגדיר את הנסים שראו בני ישראל במעמד הר-סיני? מה בדיוק התורה מספרת לנו על המעמד הגדול ביותר של התגלות הבורא בפני כל אבותינו?