חוש

המילים האחרונות של הנרצחים, הניסיון להתמודד עם האובדן, הגעגועים הבלתי פוסקים, וגם עם ישראל שעוזר ומחבק. בני משפחות השכול עלו בזו אחר זה באירוע זיכרון ייחודי ושיתפו בתחושותיהם

מדי פעם אנו נתקלים בידיעות, כתבות או אמירות שמעלות את התחושה "לאן הגענו?!". אז פתחנו מדור חדש, ללא יותר מדי מילים - אבל עם דברים כהווייתם ושורה תחתונה מתבקשת: המיעוט משתגע. נפתח את המדור עם כתבה מושקעת שפורסמה ב"הארץ" על ה"חג" שראוי לתווך לקוראים במדינת ישראל (ואל תשכחו לעדכן כשתתפרסם כתבה דומה על ל"ג בעומר או שבועות, למשל)

על פי המתווה שגובש על ידי משרדי הבריאות והתיירות, בשלב ראשון תתאפשר כניסה לארץ של תיירים זרים מחוסנים המגיעים בקבוצות, וזאת בכפוף לבדיקות PCR ובדיקה סרולוגית. שר הבריאות יולי אדלשטיין: "הגיע הזמן להקל באופן זהיר ומחושב"

לסובלים מלקות שמיעה, ההמולה שנוצרת סביב ארוחות משפחתיות במסגרת אירועים משפחתיים עלולה לגרום לתסכול ולתחושת חוסר נוחות. מה אפשר לעשות?

האדם הפגוע למעשה כועס על גורם הכעס, מאחר שהוא הצליח לעורר בו תחושות של אפס, של לא שווה או לא יוצלח

ברגע שהוא חושף את החולשה הזו ונותן לה מקום, מעמיד אותה על השולחן, הם יכולים להתחבר יחד למקום הזה, של התמודדות מול החולשה, ואז נוצר חיבור אמיתי

התחושה הייתה שיש כאן מחנה עצום, אבל הנה הזדמנות לגלות מהו באמת מספרם של חברי הקבוצה הזאת. הרעש שהם עושים וכמות המידע הכוזב שהם מפיצים גדולים פי כמה

בזמן שצילם סדרת חדשה, צלם הטבע גורדון ביוקנן מצא את עצמו מול דוב קוטב רעב ועקשן. גורדון מיד נכנס לכלוב הפלדה שאמור להגן עליו ממפגשים כאלו, אבל הדוב היה נחוש מתמיד. צפו

כך תוכלו להבחין אם התחושות שלכן מגיעות ממצב חולף ונורמלי, או שמדובר בדיכאון שדורש טיפול. וגם: איך מטפלים בדיכאון?

לפעמים אנחנו מסתכלים על דברים שונים ברחוב וחושבים שאנחנו יודעים בדיוק איך עושים אותם. אז זהו, שלא