1
00:00:00,240 --> 00:00:02,870
חני, ברוריה, אתן מתרגשות?
-מאוד.

2
00:00:03,240 --> 00:00:06,880
מה, הכנתן חומר
או נדבר ספונטני לחלוטין?

3
00:00:07,190 --> 00:00:09,430
מדברים ספונטני אחרי שמכינים.

4
00:00:09,450 --> 00:00:11,480
אה, יפה. -חכם.

5
00:00:11,490 --> 00:00:15,420
מביאים את האורחים
כאילו סידרנו בנונשלנטיות.

6
00:00:15,440 --> 00:00:19,650
זה כמו שמחכים לגאולה
שתבוא לה בהפתעה,

7
00:00:19,660 --> 00:00:21,510
אבל מתכוננים להפתעה.

8
00:00:21,530 --> 00:00:24,110
ומעניין כמה אנחנו שונות
כשהתוכנית מתחילה,

9
00:00:24,130 --> 00:00:26,740
וכמה אנחנו במאחורי הקלעים של עצמנו.

10
00:00:26,780 --> 00:00:30,730
זה קצת כמו מה אנחנו מראים בחוץ
ומה קורה בפנים, לא?

11
00:00:31,160 --> 00:00:33,620
יאללה, טוב.
יש לכן לשתות?

12
00:00:34,420 --> 00:00:36,070
משהו.
-איך הכוסות שלי עם הפרחים?

13
00:00:36,095 --> 00:00:39,040
מאוד יפות. -מדהים.
-יש לי עניינים עם פרחים, אני מודה.

14
00:00:39,170 --> 00:00:41,570
טוב, הרבנית, אנחנו מתחילים.
בבקשה.

15
00:01:03,580 --> 00:01:07,350
"פתוח", מדברים את הלב שלנו על בטוח.

16
00:01:07,350 --> 00:01:11,520
כמה אפשר לפעמים
להיות בחוץ משהו מסוים

17
00:01:11,530 --> 00:01:15,380
ובפנים לכאוב, להתלבט, להסתפק.

18
00:01:15,640 --> 00:01:18,280
מדברים כאן סביב השולחן העגול הזה

19
00:01:18,370 --> 00:01:24,260
כל פעם על נושא שיושב עמוק,
ולאט לאט מתאפשרים לעצמנו,

20
00:01:24,300 --> 00:01:27,960
מאפשרים לנו לצאת אל תוך פנים-חוץ.

21
00:01:27,980 --> 00:01:33,010
אנחנו היום עם שתי אורחות יקרות.
חני בריף

22
00:01:33,330 --> 00:01:35,440
וברוריה רבינוביץ'.

23
00:01:35,710 --> 00:01:40,870
משותף לשתיכן, על אף
שאתן לא כאלה נפגשות ביום-יום,

24
00:01:41,010 --> 00:01:44,490
אתן איבדתן.
איבדתן את היקר מכול.

25
00:01:44,500 --> 00:01:48,030
חני איבדה את הבן שלה בני
לפני שנתיים.

26
00:01:49,840 --> 00:01:53,480
ואת יודעת שיש לי איתך קטע,
גברת רבינוביץ',

27
00:01:53,570 --> 00:01:55,650
שאני תמיד קוראת לך דסי.

28
00:01:56,370 --> 00:01:59,570
גם בהודעות, וגם בחיים,
הנה, זה קורה לי שוב.

29
00:01:59,990 --> 00:02:02,820
אבל לא, קוראים לך ברוריה.
-זו מחמאה בשבילי. -מחמאה בשבילך.

30
00:02:02,830 --> 00:02:07,010
אבל דסי, נפרדת מילדה אהובה
לפני 20...

31
00:02:07,730 --> 00:02:13,110
בראש השנה הקרוב, 25 שנים.
-וואו, וואו, וואו, וואו.

32
00:02:13,290 --> 00:02:16,830
נדבר היום על ילדים שהלכו,
על געגוע.

33
00:02:17,170 --> 00:02:20,030
הלב כואב,
לפעמים אפילו מדמם.

34
00:02:20,360 --> 00:02:23,350
על חיים בצל, לאור, איך.

35
00:02:23,490 --> 00:02:26,340
נדבר היום הכי פתוח שיש, בעזרת השם.

36
00:02:26,660 --> 00:02:31,510
את הריפוי של עצמנו
ואת הדרך לצאת משם אל המשך החיים.

37
00:02:31,540 --> 00:02:33,720
זה מה שבורא עולם נתן לנו.

38
00:02:34,170 --> 00:02:38,210
חני, את זוכרת את היום הזה
שבו החיים משתנים

39
00:02:38,870 --> 00:02:43,040
ומתגלה העובדה שמה...?

40
00:02:43,100 --> 00:02:44,880
זה היה עוד בראש חודש אב,

41
00:02:44,890 --> 00:02:47,930
אז בכלל אב, את יודעת, תשעת הימים.

42
00:02:48,780 --> 00:02:50,880
והוא חזר מהישיבה.

43
00:02:51,180 --> 00:02:53,080
איפה הוא למד? -ב"מיר ברכפלד".

44
00:02:54,780 --> 00:02:57,260
בלוטת הלימפה שלו הייתה נפוחה.

45
00:02:57,810 --> 00:03:02,900
הוא התלונן? כאב לו משהו? -כן, ביום שישי
הוא כבר התקשר שהוא קצת לא מרגיש טוב.

46
00:03:04,034 --> 00:03:06,820
אבל הוא לא רצה לחזור הביתה,
הוא רצה להישאר בישיבה.

47
00:03:07,460 --> 00:03:09,080
ומוצאי שבת הוא הגיע.

48
00:03:09,400 --> 00:03:12,380
מה, הוא התלונן, "כואב לי"?
-כן, היו לו כאבי בטן.

49
00:03:12,650 --> 00:03:16,230
תגידי, אני חייבת לשאול אותך,
כי אימהות רבות בעולם

50
00:03:16,510 --> 00:03:21,020
ותמיד כשלילד כואב משהו,
זה תלוי בסגנון האישיותי שלנו,

51
00:03:21,030 --> 00:03:27,480
אבל יש כאלה שמכאב קטן
הולכות כבר לשחור והמראות הקשים,

52
00:03:27,630 --> 00:03:31,330
ויש כאלה שאומרות: "יאללה, בקטנה,
זה כולה כאב גרון או אפילו לא,

53
00:03:31,340 --> 00:03:32,430
"בוא נחכה כמה ימים".

54
00:03:32,660 --> 00:03:33,780
איזה סוג את?

55
00:03:34,210 --> 00:03:38,150
אני סוג של לוקחת את זה ברוגע.

56
00:03:38,190 --> 00:03:40,090
ברוגע. -כן.
-זאת אומרת, לא דמיינת

57
00:03:40,110 --> 00:03:44,520
שילד מתקשר מהישיבה,
ו"כואב לי הגרון, אימא, נפוח לי פה",

58
00:03:44,690 --> 00:03:47,880
וזה הולך להיות...
-בעלי נלחץ מזה מאוד

59
00:03:47,890 --> 00:03:49,360
ואמר לו מייד להגיע.

60
00:03:49,850 --> 00:03:51,730
אה, כל זה היה בטלפון.
-זה היה בטלפון.

61
00:03:51,740 --> 00:03:56,920
וכשהוא הגיע וכשהוא ראה
את בלוטת הלימפה הנפוחה,

62
00:03:56,940 --> 00:04:00,960
אז די התחיל להבין
מה הולך פה.

63
00:04:01,060 --> 00:04:03,520
בעלך. -בעלי.
-אני חייבת לשאול אותך שאלה.

64
00:04:04,500 --> 00:04:07,220
היום...
 יש לכם עוד ילדים, ברוך השם, נכון? -כן.

65
00:04:07,390 --> 00:04:09,360
היום כשילד מתחיל להיות חולה?

66
00:04:09,700 --> 00:04:12,570
יותר מלחיץ. -יותר מלחיץ.
-בטח. -וואו.

67
00:04:13,280 --> 00:04:16,140
ברוריה, את שומעת אותנו כאן.
איך זה התחיל אצלכם?

68
00:04:17,130 --> 00:04:19,850
אצלנו, במשך שבעה חודשים

69
00:04:19,860 --> 00:04:21,580
דסי לא הרגישה טוב.

70
00:04:21,640 --> 00:04:24,020
בת כמה היא הייתה כשזה היה? -17.

71
00:04:24,550 --> 00:04:28,630
והלכנו לכל מיני רופאים, אמרו

72
00:04:28,700 --> 00:04:33,760
פעם דלקת גרון, מחלת הנשיקה,
מחלת האישה הפרפקציוניסטית.

73
00:04:34,250 --> 00:04:36,420
כל מיני דברים...

74
00:04:37,280 --> 00:04:42,750
ואז היא נסעה לפולין
במסעות הנוער

75
00:04:43,200 --> 00:04:45,530
ושם היא התעלפה כמה פעמים,

76
00:04:45,540 --> 00:04:50,090
וכשהיא חזרה אמרנו:
די, צריך לבדוק מכף רגל ועד קודקוד,

77
00:04:50,120 --> 00:04:54,210
כאילו בצורה רצינית
כי זה לא יכול להיות תקופה כל כך ארוכה

78
00:04:54,220 --> 00:04:57,470
שאחת שהיא כזאת כדור אנרגיה

79
00:04:58,060 --> 00:05:04,360
ופתאום היא הופכת להיות כזאת... -חלושס.
-חלושס ומסמורטטת.

80
00:05:04,890 --> 00:05:10,260
ואז היא קיבלה לעשות רנטגן.

81
00:05:10,690 --> 00:05:11,970
והיא הלכה לבד.

82
00:05:12,550 --> 00:05:15,110
ו... -איפה זה היה? באיזה בית חולים?

83
00:05:15,210 --> 00:05:17,300
לא, היא הלכה לקופת חולים.

84
00:05:18,020 --> 00:05:20,380
והיא חוזרת, ואני אומרת:
"מה עם התשובה?"

85
00:05:20,390 --> 00:05:23,330
אז היא אומרת:
"אמרו לי שמחר".

86
00:05:24,000 --> 00:05:28,910
התפלאתי קצת, אבל למחרת
אני מקבלת טלפון מרופא המשפחה:

87
00:05:30,080 --> 00:05:35,350
"ברוריה, דסי עשתה בדיקה
וזה לא כל כך טוב".

88
00:05:35,550 --> 00:05:38,100
אמרתי לו: "מה זה נקרא
לא כל כך טוב?"

89
00:05:38,270 --> 00:05:41,250
הוא אומר: "כנראה שיש לה לימפומה".

90
00:05:41,850 --> 00:05:44,320
ואני אף פעם לא שמעתי
את המילה הזאת.

91
00:05:45,440 --> 00:05:48,280
אבל זה משום מה צלצל לי כמו סרטן.

92
00:05:48,440 --> 00:05:51,140
אני אומרת לו:
"רק רגע, לימפומה זה סרטן?"

93
00:05:51,340 --> 00:05:54,730
אז הוא אומר לי: "כן,
אבל מבין סוגי הסרטן זה משהו קל,

94
00:05:54,740 --> 00:05:57,350
"אפשר להירפא מזה".

95
00:05:58,020 --> 00:06:00,810
וזה היה הרגע שהפך את עולמי.

96
00:06:00,820 --> 00:06:03,360
ואני אומרת לו:
"ומה אנחנו עושים עכשיו?"

97
00:06:03,500 --> 00:06:05,170
"איפה היא?"
"-היא בבית ספר".

98
00:06:05,560 --> 00:06:10,040
"אז לכי תביאי אותה מבית ספר, תעברי דרכי
לקחת מכתב ותלכו לבית חולים".

99
00:06:10,450 --> 00:06:16,240
ברוריה, יש פה תיאור כאילו
טק, טק, טק, טק. -כן, הכול הזוי.

100
00:06:16,260 --> 00:06:19,040
מה עובר עלייך בדקות האלה?
-אני באה לבית ספר,

101
00:06:19,520 --> 00:06:21,640
"היי, אימא, מה את עושה פה?"

102
00:06:21,890 --> 00:06:25,820
"אני באתי לקחת אותך כי הבדיקה
לא בסדר ורוצים לעשות לך שוב".

103
00:06:26,000 --> 00:06:28,360
"איזה כיף, אני משתחררת!" -יואו.

104
00:06:28,380 --> 00:06:31,580
וככה הכול מתחיל כזה...
ואני לא אומרת לה.

105
00:06:31,610 --> 00:06:34,340
ואנחנו מגיעים לבית חולים
והרופא אומר לה ישר:

106
00:06:34,360 --> 00:06:38,250
"מיידלע, יש לך גידול גדול
והוא חדר לך לריאות".

107
00:06:40,000 --> 00:06:43,340
והיא מגיבה והיא אומרת:

108
00:06:45,320 --> 00:06:49,190
"אני יודעת מה זה סרטן,
אני אדע להתמודד עם זה".

109
00:06:49,200 --> 00:06:51,820
ככה היא אומרת? -כן.
-ילדה בת 17.

110
00:06:52,020 --> 00:06:56,570
היא אומרת: "אם זה היה צריך להגיע
למישהו ביישוב שלנו באפרת,

111
00:06:56,610 --> 00:06:59,300
"אז טוב שזה הגיע אליי,
כי אני אדע להתמודד עם זה".

112
00:06:59,310 --> 00:07:01,140
וואי, אילו עוצמות.

113
00:07:01,150 --> 00:07:07,320
והיא נותנת לי נאום: "אימא, אני לא רוצה
 לראות שאתם תבכו, שאתם תישברו.

114
00:07:07,580 --> 00:07:11,050
"אני אלחם, ואתם תתמכו בי.
אל תישברו.

115
00:07:11,080 --> 00:07:12,370
"לא רוצה לראות את זה".

116
00:07:12,930 --> 00:07:17,550
וככה היא נותנת הוראות
והכול כאילו הכול בסדר,

117
00:07:17,580 --> 00:07:20,940
כאילו קיבלנו איזו דלקת גרון
או משהו קטן.

118
00:07:21,520 --> 00:07:23,450
ואז אנחנו יוצאים והיא אומרת לי:

119
00:07:23,460 --> 00:07:25,700
"ועכשיו נלך לאכול גלידה קרוול".

120
00:07:26,480 --> 00:07:31,690
והדיסטנס הזה בין הבשורה הנוראית

121
00:07:31,700 --> 00:07:35,130
ובין ההידבקות בחיים,
בדברים המתוקים של החיים.

122
00:07:35,150 --> 00:07:39,850
כי זו תחילתו של מסע.
אבל כבר כאן היא מציינת איזו נ.צ כזו,

123
00:07:39,860 --> 00:07:42,010
איזו נקודת ציון שהיא תהיה בסדר.

124
00:07:42,020 --> 00:07:43,630
אבל אני חייבת לשאול אותך כאימא,

125
00:07:43,780 --> 00:07:50,000
היא מגיבה ככה, והרי לכל אחד
יש את סוג היכולת של התגובה שלו.

126
00:07:50,390 --> 00:07:54,940
אבל את ופיני בעלך
מבינים שיש פה משהו

127
00:07:55,560 --> 00:07:58,360
שיצטרכו על אמת המון כוחות.

128
00:07:58,510 --> 00:08:01,210
כאילו, היא מעולם הילדים
ואתם מעולם המבוגרים.

129
00:08:01,550 --> 00:08:05,820
ואת שומעת את הספליט הזה,
מצד אחד "אימא, טוב שזה קרה לי" וזה,

130
00:08:06,150 --> 00:08:10,000
מה עובר עלייך כאימא, כאישה,
ברגעים האלה?

131
00:08:11,240 --> 00:08:14,080
זה שבר,
אבל אני מייד אומרת לעצמי,

132
00:08:14,550 --> 00:08:16,500
זה גם קורה לי בדברים אחרים בחיים,

133
00:08:16,500 --> 00:08:18,790
שכשצריך לתפקד,
אני מתפקדת טוב,

134
00:08:18,800 --> 00:08:21,430
ואחר כך אני... -מתרסקת.
-מתרסקת.

135
00:08:21,450 --> 00:08:25,610
אז אני לא התרסקתי.
-באותו רגע.

136
00:08:25,810 --> 00:08:29,960
גם באותו רגע
וגם אחר כך השתדלתי

137
00:08:29,980 --> 00:08:33,880
בגלל שדסי התוותה את הדרך
איך מתמודדים.

138
00:08:33,960 --> 00:08:36,700
זו שאלה שאני רוצה להפנות לשתיכן.

139
00:08:36,880 --> 00:08:39,930
הילד החולה הוא מתווה את הדרך?

140
00:08:39,940 --> 00:08:44,980
זאת אומרת, הוא נהיה מרכז העניין
והבית מיישר קו לפיו?

141
00:08:44,990 --> 00:08:48,870
יש לילדים החולים, עליהם השלום,
איזושהי עוצמה חזקה

142
00:08:48,890 --> 00:08:51,930
כדי לנהל את המחלה לאורך השנים?

143
00:08:51,930 --> 00:08:53,280
אתן מבינות מה אני שואלת?

144
00:08:53,300 --> 00:08:54,740
הוא באמת נהיה מרכז.

145
00:08:54,760 --> 00:09:00,840
זאת אומרת, בדרך כלל הוא היה
לא טיפוס כזה שבמרכז העניינים והכול,

146
00:09:00,850 --> 00:09:02,340
ופתאום הכול נהיה סביבו.

147
00:09:02,600 --> 00:09:04,090
בהתחלה זה קצת הפריע לו,

148
00:09:04,530 --> 00:09:08,300
ואחר כך הוא למד לחיות עם זה.
-לחיות עם זה, להיות כוכב פתאום,

149
00:09:08,320 --> 00:09:11,380
בעל כורחו קצת. -כן, גם
כל החברים, כל המשפחה, כולם.

150
00:09:11,410 --> 00:09:13,080
כולם, הכול סביבו.

151
00:09:13,170 --> 00:09:16,790
אבל באמת כשבני ירד במצב רוח,
הכול ירד?

152
00:09:16,820 --> 00:09:18,920
כשדסי ירדה במצב רוח,
הכול ירד?

153
00:09:18,940 --> 00:09:22,980
אז קודם כול, הוא לא נתן לסרטן
כמה שאפשר לא להפריע לו,

154
00:09:22,990 --> 00:09:24,770
אפילו כשהוא היה מאושפז כל כך הרבה זמן.

155
00:09:25,830 --> 00:09:29,600
בחדר בבית חולים הוא היה מאושפז
תשעה חודשים כמעט ברצף,

156
00:09:29,910 --> 00:09:31,640
אבל תמיד אצלו היה שמח.

157
00:09:31,720 --> 00:09:34,470
הוא מנגן והאורגן היה בחדר.

158
00:09:34,620 --> 00:09:39,560
תמיד היה שמח, תמיד היה נחמד,
תמיד חברים הקיפו אותו כל הזמן.

159
00:09:41,190 --> 00:09:42,720
הוא לא חשב על זה בכלל.

160
00:09:42,900 --> 00:09:47,610
הוא לא נתן לסרטן להדאיג אותו.

161
00:09:47,620 --> 00:09:49,610
הוא לא חשב בכלל על המוות.
בכלל לא.

162
00:09:49,620 --> 00:09:52,060
יש לי שאלה שמטרידה אותי, שנייה.

163
00:09:52,550 --> 00:09:54,910
כאילו, יש לנו את השגרה
של החיים שלנו,

164
00:09:54,920 --> 00:09:58,150
עבודה, אוכל, ילדים,
שבת, לבשל, לחזור.

165
00:09:58,730 --> 00:10:02,210
פתאום יש איזשהו קאט
שהקב"ה "מסדר" לנו,

166
00:10:02,610 --> 00:10:05,650
ועכשיו צריך להתנהל
כמו בכלכלת מלחמה.

167
00:10:07,340 --> 00:10:12,040
כמה זמן לוקח, ושלא נדע
ושרק בריאות הלאה,

168
00:10:12,260 --> 00:10:14,580
כמה זמן לוקח פתאום לתפוס

169
00:10:15,340 --> 00:10:20,870
שאני רוצה לחזור לשגרה
של בית, משפחה וילד בריא,

170
00:10:22,140 --> 00:10:25,270
ולרצות ולהתפלל על זה,

171
00:10:25,450 --> 00:10:31,930
מתי מגיע איזשהו רגע שהחיים מתחילים להיות
 שגרת בית חולים, טיפולים מכאן לשם?

172
00:10:32,600 --> 00:10:35,260
כאילו, החיים השתנו וככה זה.

173
00:10:35,900 --> 00:10:39,410
אתן מבינות אותי?
-שגרת בית החולים הייתה אצלנו מלכתחילה.

174
00:10:39,420 --> 00:10:42,280
מהיום הראשון.
-כן, מההתחלה.

175
00:10:42,450 --> 00:10:44,960
כל השנה הראשונה הייתה שגרת בית חולים.

176
00:10:45,110 --> 00:10:47,150
מה שמעניין זה
שבשנה האחרונה,

177
00:10:47,430 --> 00:10:51,880
שכבר היו לו טיפולים
רק במכון פעם בשבוע,

178
00:10:52,290 --> 00:10:54,900
הוא חזר לישיבה באופן מלא.

179
00:10:56,040 --> 00:11:01,750
כבר השיער שלו גדל והוא לא היה נראה
 מבחינה חיצונית שהוא חולה.

180
00:11:02,910 --> 00:11:06,360
היית איתו ברגע הזה שהוא מסתכל במראה
והוא רואה קרחת?

181
00:11:09,160 --> 00:11:13,110
כשהתחיל לנשור השיער, אז הוא ביקש מאח שלו
שיבוא ויוריד לו כבר את כל השיער וזהו.

182
00:11:13,120 --> 00:11:14,300
שיגלח לו. -כן.

183
00:11:14,610 --> 00:11:16,660
וואו. הוא דיבר על זה משהו,
על מראה חיצוני?

184
00:11:16,730 --> 00:11:19,760
זה נערים.
-אני כל הזמן אמרתי לו, עוד לפני כן:

185
00:11:20,490 --> 00:11:24,780
שלא ישים לב לשיער,
שזה משהו שלפחות לא כואב.

186
00:11:25,440 --> 00:11:30,230
ועם זה אפשר להסתדר,
זה לא כואב.

187
00:11:30,240 --> 00:11:32,000
כאילו, אם שוקלים... -כן.

188
00:11:32,060 --> 00:11:34,680
את מקבלת דמעות בעיניים עכשיו,
נכון? -כן.

189
00:11:34,700 --> 00:11:38,540
למה? -זה לא כואב. באמת הוא הלך
עם כובע, הוא הלך לפעמים גם בלי.

190
00:11:39,770 --> 00:11:42,580
למה? את מדמיינת אותו עכשיו
במראה?

191
00:11:43,160 --> 00:11:46,800
כן. אני מנסה בעיקר לזכור אותו
איך שהוא היה נראה טוב.

192
00:11:46,840 --> 00:11:49,730
את יודעת, יש לנו את התמונה הזאת אז...

193
00:11:49,850 --> 00:11:54,420
לא, אני חושבת עלייך רואה אותו
בתור ילד או חלאקה מגדל שיער ו...

194
00:11:54,430 --> 00:11:56,760
היו לו תלתלי זהב מהממים.
-תלתלי זהב,

195
00:11:56,780 --> 00:11:59,750
ופתאום מגלחים את הראש
כי הגוף חולה. -כן.

196
00:12:01,070 --> 00:12:03,640
וברוריה, אצלך, כי זאת בת. -בת.

197
00:12:03,670 --> 00:12:07,660
היה לה שיער מאוד יפה,
ארוך בצבע דבש.

198
00:12:07,680 --> 00:12:10,830
ובנות, שיער זה דבר מאוד...

199
00:12:11,150 --> 00:12:15,410
ופתאום מישהו בא לבקר אותה
בבית חולים,

200
00:12:15,420 --> 00:12:19,100
ועוד היה לה את השיער,
אבל ממש כל הזמן נשר,

201
00:12:19,110 --> 00:12:20,400
קבוצות של שיער.

202
00:12:20,650 --> 00:12:26,010
ואז היא כזה תופסת בשיער
ומייד יוצא: "קח למזכרת".

203
00:12:26,080 --> 00:12:27,400
ההוא התעלף.

204
00:12:27,780 --> 00:12:30,970
מאז... -מה, שיער ממש ארוך?

205
00:12:31,000 --> 00:12:34,040
כן. תראי בתמונות.
-וואי. -ילדה בת 17.

206
00:12:34,070 --> 00:12:36,860
בת 17, שיער ארוך ומאוד מרשים.

207
00:12:37,470 --> 00:12:41,640
ואז כבר באמת נעשו
קרחות קרחות וזה לא היה זה,

208
00:12:41,660 --> 00:12:46,140
ואז החברות שלה באו
ועשו טקס גילוח הראש,

209
00:12:46,150 --> 00:12:48,570
אבל בטקסיות כזאת ש...

210
00:12:49,200 --> 00:12:53,140
ואז היא מסתכלת במראה
והיא אומרת ככה:

211
00:12:53,900 --> 00:12:59,810
"כשאני מסתכלת במראה
והדמות שלי משתקפת אליי,

212
00:13:00,230 --> 00:13:04,240
"ואני לא כל כך אוהבת את זה,
אבל זו אני.

213
00:13:05,340 --> 00:13:09,910
"ואני חושבת שכמו המראה,
גם החברה זו מראה.

214
00:13:09,980 --> 00:13:14,490
"איך שאני אצא לחברה,
אז ככה יתייחסו אליי.

215
00:13:14,490 --> 00:13:17,450
"אם אני אצא כזאת מסכנה,
כפופה, שפופה,

216
00:13:17,900 --> 00:13:19,090
"כולם ירחמו עליי.

217
00:13:19,110 --> 00:13:23,730
"ואם אני אצא גאה, זקופה,
לא עשיתי שום דבר רע וזאת אני,

218
00:13:24,120 --> 00:13:25,450
"אז יתייחסו אליי ככה".

219
00:13:25,470 --> 00:13:29,000
והיא עשתה באותו רגע את ההחלטה
שהיא יוצאת ככה,

220
00:13:29,060 --> 00:13:31,660
ואפילו בלי כובע ובלי פאה.

221
00:13:31,860 --> 00:13:33,150
בחיים לא הייתה לה פאה.

222
00:13:33,160 --> 00:13:38,960
היה לה איזשהו כובע אחד,
כובע צבעוני כזה. -אה, זה הסמל שלה.

223
00:13:38,990 --> 00:13:40,080
הסמל שלה.

224
00:13:40,150 --> 00:13:43,800
דרך אגב, זה הדבר היחיד
שהשארתי ממנה. הכול חילקתי.

225
00:13:44,480 --> 00:13:47,840
והיא הלכה ככה עם הקרחת
והיא אמרה: "זאת אני".

226
00:13:47,990 --> 00:13:53,920
ואז פתאום כולם אומרים לה: "יא, דסי,
חשבנו שאת יפה בגלל השיער,

227
00:13:53,930 --> 00:13:56,010
"אבל אנחנו רואים שהפנים שלך יפות".

228
00:13:56,550 --> 00:14:00,350
מאוד התייחסו אליה,
"את נראית נהדר" וזה.

229
00:14:00,570 --> 00:14:03,540
וזה הכול מה שהבן אדם משדר.

230
00:14:03,580 --> 00:14:06,420
"כמים הפנים לפנים,
כן לב האדם לאדם".

231
00:14:06,470 --> 00:14:10,950
זה ממש... -ברוריה, אני רוצה להגיד לכן,
זה נראה שאנחנו מדברות פה

232
00:14:11,060 --> 00:14:13,720
כאילו, יאללה, נשים,
קפה בכוס וזה.

233
00:14:14,020 --> 00:14:16,010
ממש קשה לי, שתדעו את זה.

234
00:14:16,020 --> 00:14:18,200
אני רוצה שתדעו.
אני אדם רגיש

235
00:14:18,210 --> 00:14:23,090
ואני מנסה להיות בסדר בפני המצלמות,
אבל זו שיחה אמיתית וכנה,

236
00:14:23,110 --> 00:14:27,300
ואני יודעת שאנחנו כאן
ואנחנו ממשיכות לדבר,

237
00:14:27,550 --> 00:14:30,700
אבל אני ממש מעריכה את הכנות שלכן.
אני חייבת להגיד לך.

238
00:14:30,960 --> 00:14:33,100
ואני רוצה להגיד לך משהו
על ה"כמים הפנים לפנים",

239
00:14:33,120 --> 00:14:37,590
זאת אומרת, היא מקבלת את ההחלטה
שמה שהיא תציג לעולם

240
00:14:37,600 --> 00:14:39,000
זה מה שהעולם יראה.

241
00:14:39,020 --> 00:14:42,600
האדם חושב שהוא מה שאחרים חושבים שהוא.

242
00:14:42,630 --> 00:14:45,930
זאת אומרת, אתה כאילו מחכה
כל החיים לאישור מבחוץ,

243
00:14:45,940 --> 00:14:49,920
ואז הרפלקטור שמגיע אליך אומר לך:
"אתה שווה, אתה לא שווה".

244
00:14:49,940 --> 00:14:51,530
פה דסי מחליטה משהו אחר,

245
00:14:51,710 --> 00:14:55,600
היא אומרת: "אני איעמד על במת העולם,
וזה לא 'המלט' פה.

246
00:14:55,610 --> 00:14:57,590
"ואני אודיע מה אני.

247
00:14:57,650 --> 00:15:00,460
"ולפי האנרגיה הזאת שאני אשדר
אני אקבל כוחות".

248
00:15:00,500 --> 00:15:03,720
וזה מה שהיא עשתה לאורך כל הדרך.
-לאורך כל הדרך. -וואו.

249
00:15:04,010 --> 00:15:04,890
אבל תגידו,

250
00:15:05,950 --> 00:15:08,440
רגעי שבירה סודיים.

251
00:15:10,730 --> 00:15:13,560
כרית ספוגה.

252
00:15:14,470 --> 00:15:19,550
אבל לא לפניה, אף פעם לא לפניה.
וגם היא לא לפנינו.

253
00:15:20,240 --> 00:15:24,510
זה היה כל צד דאג לצד השני.

254
00:15:25,060 --> 00:15:30,030
זאת אומרת, היא בכתה בחדר שלה,
אנחנו מניחים, או בטבע. איפה היא בכתה?

255
00:15:30,690 --> 00:15:33,500
אני לא יודעת כי אני לא ראיתי.
-כי אני לא יודעת.

256
00:15:33,780 --> 00:15:38,010
אני לא יודעת. -אבל היא נתנה
מקום לכאב. -ברור.

257
00:15:38,720 --> 00:15:42,580
ואת בכית עם עצמך בחדר שינה? -כן.

258
00:15:42,730 --> 00:15:43,780
ולבעלך?

259
00:15:46,210 --> 00:15:51,510
ולבעלי ולעוד כמה אנשים,
לרבנים, אני יודעת?

260
00:15:52,180 --> 00:15:56,800
יש רגע שבו את מבינה שהמחלה הסופנית
היא באמת סופנית

261
00:15:56,820 --> 00:15:59,650
או עד דקה לפני שנדם הלב

262
00:16:00,750 --> 00:16:02,720
היית בטוחה שעוד יקרה נס?

263
00:16:04,160 --> 00:16:12,720
אני הייתי בטוחה שיקרה נס,
אבל גם ידעתי ש... -שיש אופציה ש...

264
00:16:12,800 --> 00:16:17,860
שהנס לא... אף אחד לא חייב לי שום דבר,

265
00:16:18,900 --> 00:16:21,580
אז יכול להיות שגם הוא לא יקרה,

266
00:16:21,620 --> 00:16:24,760
אבל אני קיוויתי שהוא יקרה
והאמנתי שהוא יקרה.

267
00:16:24,950 --> 00:16:28,830
אני מאוד מאמינה בניסים
וקורים לי הרבה ניסים בחיים.

268
00:16:29,730 --> 00:16:33,850
אבל הפעם זה...
הקב"ה אמר לא.

269
00:16:34,150 --> 00:16:35,490
די, הוא אמר די.

270
00:16:35,690 --> 00:16:39,510
למרות שאת חיה אותה מאוד.
חכי שנייה. -מאוד.

271
00:16:39,660 --> 00:16:46,240
תגידי, חני, הילדות שלו
רצה לך כאימא כל פעם עם הגילאים?

272
00:16:46,260 --> 00:16:48,760
זאת אומרת, את מבינה שהילד הולך והולך...

273
00:16:48,770 --> 00:16:51,550
יש תקווה, יש רגעים של עליות ומורדות?

274
00:16:51,820 --> 00:16:57,260
הילדות כל הזמן של גן,
מכינה, כיתה א',

275
00:16:57,470 --> 00:16:59,600
זה משהו שרץ במוח כל הזמן?

276
00:16:59,820 --> 00:17:01,110
אני יכולה להגיד על זה דבר אחד,

277
00:17:01,130 --> 00:17:03,230
שכשאני רואה אימהות ברחוב

278
00:17:04,680 --> 00:17:08,170
לפעמים כועסות על הילד
או באוטובוס או עצבניות,

279
00:17:08,190 --> 00:17:10,810
וזה נורא צובט לי,

280
00:17:11,310 --> 00:17:14,840
כי אני אומרת: יש לכן פה
את הילד שלכן, תגדלו אותו באהבה.

281
00:17:15,600 --> 00:17:17,510
את עושה לי צמרמורת...

282
00:17:18,100 --> 00:17:19,900
מה אתן כועסות עליו עכשיו?

283
00:17:20,690 --> 00:17:22,950
כאילו, את אומרת "יש לכן אותו".

284
00:17:23,460 --> 00:17:28,330
כן, צריך יותר סבלנות, יותר...
אם האימא תהיה יותר רגועה ויותר שמחה,

285
00:17:28,360 --> 00:17:29,360
אז גם הילד יהיה כזה.

286
00:17:30,090 --> 00:17:35,790
וואו. איפה בני כאילו?
תנו לי, אני לא אתעצבן עליו. -כן.

287
00:17:35,870 --> 00:17:36,660
וואו.

288
00:17:36,820 --> 00:17:42,440
המחלה מוציאה, כמו שאת אמרת קודם,
הוא פתאום נהיה מרכז.

289
00:17:42,460 --> 00:17:46,220
הוא היה ילד שקט,
הוא היה כזה יותר... -לא בצד,

290
00:17:46,240 --> 00:17:48,750
לא שקט לגמרי,
אבל לא במרכז העניינים.

291
00:17:48,760 --> 00:17:49,920
לא במרכז העניינים. -כן.

292
00:17:49,930 --> 00:17:51,530
והוא נהיה פתאום... -הוא נהיה...

293
00:17:51,540 --> 00:17:54,440
מה זה, מי בא שם לבית החולים
לנגן לו? -הוא היה סוג של מגנט.

294
00:17:54,460 --> 00:17:57,860
הוא היה סוג של מגנט.
פשוט באו אנשים וישבו אצלו.

295
00:17:58,490 --> 00:18:03,090
וחברים, וכל הזמן ארגנו לו מסיבות

296
00:18:03,100 --> 00:18:06,850
וזמרים שהגיעו ו...

297
00:18:09,794 --> 00:18:11,476
בסוכות היינו מאושפזים,

298
00:18:11,710 --> 00:18:15,190
חברים שלו ארגנו לו
שמחת בית השואבה בבית חולים.

299
00:18:15,220 --> 00:18:16,620
הוצאנו אותו מהמיטה.

300
00:18:16,860 --> 00:18:19,260
הוא לא כל כך רצה את זה,
אני זוכרת. -והוא לא כל כך רצה את זה,

301
00:18:19,270 --> 00:18:22,250
והוא לא ידע בכלל מה הולך.
רצינו שזו תהיה הפתעה.

302
00:18:22,280 --> 00:18:24,600
בסוף אמרנו לו,
כי הוא לא רצה לצאת מהמיטה.

303
00:18:24,840 --> 00:18:26,420
למה הוא לא רצה
לצאת מהמיטה?

304
00:18:26,430 --> 00:18:29,630
אני זוכרת את עצמי בספר קוראת את זה.
-זה היה בהתחלה בהתחלה. עוד לא...

305
00:18:30,030 --> 00:18:34,300
עוד לא כל כך היו
הרבה חברים שראו אותו.

306
00:18:34,930 --> 00:18:37,420
כאילו, בושה חברתית?
-קצת. קצת.

307
00:18:37,440 --> 00:18:41,040
הוא לא ידע איך יתייחסו אליו ואיך זה,

308
00:18:41,050 --> 00:18:43,560
אבל כולם כל כך באהבה גדולה

309
00:18:44,860 --> 00:18:47,550
באו ושימחו אותו.
-הוא יצא. -והוא יצא.

310
00:18:49,580 --> 00:18:52,560
כן, הייתה מסיבת יום הולדת שעשו לו.
ופורים בכלל,

311
00:18:52,570 --> 00:18:54,310
בפורים היינו בטיפול נמרץ.

312
00:18:55,030 --> 00:19:02,740
ומשהו לא... זה לא מתוכנן, פשוט אחרי
תופעות לוואי קשות של טיפול.

313
00:19:03,810 --> 00:19:09,820
ובטיפול נמרץ חברים שלו באו
ושימחו אותו.

314
00:19:09,830 --> 00:19:12,760
האחיות לא הבינו מה הולך פה בכלל.

315
00:19:14,670 --> 00:19:18,260
עשינו ממש סוג של סעודת פורים
בטיפול נמרץ.

316
00:19:18,270 --> 00:19:23,050
הוא היה מדבר אחרי שהחברים הולכים
ונשארים בשקט של אבא-אימא-ילד?

317
00:19:23,410 --> 00:19:26,720
הוא היה מדבר על המסיבות
שהיו קודם? -הוא מאוד שמח.

318
00:19:26,750 --> 00:19:28,280
הוא שמח. -מאוד מאוד.

319
00:19:28,300 --> 00:19:30,340
זה עשה לו המון טוב.
-החברה עושה את זה, אה?

320
00:19:30,350 --> 00:19:34,650
אני חושבת שמבחינת אנשים,
לפעמים לא יודעים איך לבוא

321
00:19:34,670 --> 00:19:36,920
ואיך להגיב ואיך לדבר.
-זה נורא מביך.

322
00:19:36,950 --> 00:19:38,500
זה נורא מביך.
-זה מאוד מביך, נכון.

323
00:19:38,530 --> 00:19:41,150
ואני חושבת שבאמת לא סתם
יש מצוות ביקור חולים,

324
00:19:41,160 --> 00:19:44,530
כי זה מרים את הבן אדם.
-וואו. -פשוט מרים.

325
00:19:44,650 --> 00:19:48,370
הייתה לנו תקופה סוג של חוויה.

326
00:19:48,390 --> 00:19:52,120
זאת אומרת, אני שאלתי
את הבן שלי הקטן אחרי שבני נפטר:

327
00:19:52,380 --> 00:19:54,170
"מה זכור לך מכל התקופה הזאת?"

328
00:19:54,170 --> 00:19:55,980
בן כמה הוא היה כשבני נפטר?

329
00:19:56,050 --> 00:19:57,950
בן 12 וחצי.

330
00:19:57,970 --> 00:20:00,080
קטן. -קטן, לפני בר מצווה.

331
00:20:00,090 --> 00:20:04,540
זו שאלה נהדרת, "מה אתה זוכר?"
-שאלתי אותו: "איך זכור לך כל התקופה הזאת?"

332
00:20:05,790 --> 00:20:11,090
אז הוא אומר לי כל הזמן:
"זה לא זכור לי כתקופה קשה או רעה.

333
00:20:11,250 --> 00:20:15,480
"תמיד אמרתם שבני יבריא
ותמיד הייתה את האמונה הזו שהוא יבריא

334
00:20:15,510 --> 00:20:19,350
"ותמיד היה שמח ותמיד היה כיף
והיו דברים כל כך טובים".

335
00:20:21,580 --> 00:20:27,950
הוא אמר לי, רק בחודשיים האחרונים
שטסנו לארה"ב לטיפול ניסיוני,

336
00:20:28,560 --> 00:20:33,890
אז הוא התחיל להבין
שהמצב לא כל כך טוב. -וואו.

337
00:20:34,380 --> 00:20:39,440
וגם דסי, אני חושבת
שהיא המציאה מילה, נכון? -כן.

338
00:20:39,450 --> 00:20:41,460
את אומרת את זה
או אני אומרת את המילה?

339
00:20:42,330 --> 00:20:47,570
יש "לשמוח", יש "לשמח",
אבל היא המציאה את המילה "להשתמח".

340
00:20:47,830 --> 00:20:50,150
היא הייתה פוגשת מישהו:
"השתמחת היום?"

341
00:20:51,860 --> 00:20:56,710
זה מקסים. -מה עשיתם היום
כדי לשמח את עצמכם ולשמח אחרים?

342
00:20:56,770 --> 00:21:01,110
זאת אומרת שהשמחה זה לא משהו
שקמים בבוקר, פוקחים את העיניים והופ שמחים,

343
00:21:01,120 --> 00:21:05,100
אלא זה תלוי במעשים
והפעולות שלנו, השמחה.

344
00:21:05,110 --> 00:21:09,460
ודסי כל הזמן עבדה
על "להשתמח", לעשות דברים.

345
00:21:09,470 --> 00:21:10,940
ויש לי סיפורים.

346
00:21:11,100 --> 00:21:15,750
אני עברתי איתה אלף הרצאות מזמן,

347
00:21:16,130 --> 00:21:21,510
טוב, 25 שנה,
אפילו בחו"ל באנגלית וזה.

348
00:21:22,380 --> 00:21:29,190
ואני באה, אם שכולה,
ומדברת על השמחה ועל הנתינה

349
00:21:29,560 --> 00:21:32,760
כדרך להתמודדות עם מצבים בחיים,

350
00:21:32,820 --> 00:21:35,770
והכול על פי סיפורים של דסי.

351
00:21:35,780 --> 00:21:46,900
זה פשוט היא נתנה... אנשים באו אליה
כמו שדבורים באים לפרח לקבל את החיזוקים.

352
00:21:47,120 --> 00:21:54,840
היא החולה, ומצופה מחולה שתשומת הלב
תהיה מופנית אליו,

353
00:21:54,850 --> 00:21:59,980
אבל היא לכל העולם.
ואנשים באים לחזק ויוצאים מחוזקים.

354
00:22:00,000 --> 00:22:03,360
היא כתבה ערימה של פתקים:

355
00:22:03,900 --> 00:22:08,320
"תודה שביקרתני.
הביקור הבא בע"ה יהיה במחלקת יולדות".

356
00:22:08,340 --> 00:22:10,480
גדול!
-"לבריאות כל עם ישראל, דסי".

357
00:22:10,830 --> 00:22:13,700
זאת אומרת, אל תיפול רוחכם
שאתם רואים אותי היום במקום הזה,

358
00:22:13,710 --> 00:22:17,630
בפעם הבאה אני אהיה
במקום יותר שמח. -וואו.

359
00:22:19,120 --> 00:22:22,090
מלא סיפורים, מלא סיפורים איך היא עזרה.

360
00:22:22,120 --> 00:22:28,850
אפילו מישהו שרצה להתאבד
והיא צעקה עליו ואמרה לו:

361
00:22:29,310 --> 00:22:32,840
"אם אתה עושה את המעשה הזה
אני אומרת לך

362
00:22:32,860 --> 00:22:38,940
"שאתה תסבול, יותר מאשר סבלת
בעולם הזה תסבול בעולם הבא".

363
00:22:38,960 --> 00:22:41,100
וואי. -והוא נבהל.

364
00:22:41,480 --> 00:22:44,810
היה לו רעל איתו, עמד לשתות אותו,
והשאיר מכתב.

365
00:22:44,830 --> 00:22:46,580
והוא זרק את הרעל לפח.

366
00:22:46,730 --> 00:22:50,460
שלוש שנים אחרי שהאירוע הזה קרה
הוא בא אלינו הביתה

367
00:22:50,700 --> 00:22:54,490
וסיפר איך היא הצילה אותו.

368
00:22:55,010 --> 00:23:00,810
ואמר: "אני חייב את החיים שלי
לבת שלכם.

369
00:23:00,820 --> 00:23:04,400
"אילולא היא נכנסה אליי לחדר אותו יום
ודיברה איתי כפי שהיא דיברה,

370
00:23:04,410 --> 00:23:06,020
"אני לא הייתי נמצא פה היום.

371
00:23:06,210 --> 00:23:10,010
"ברגע של ייאוש הייתי מאבד
את כל הטוב שיש לי היום".

372
00:23:10,350 --> 00:23:14,450
והמון אנשים באו עם סיפורים
אחרי שהיא נפטרה

373
00:23:14,590 --> 00:23:16,490
איך היא נגעה בהם, איך היא השאירה להם.

374
00:23:16,560 --> 00:23:22,990
לפעמים אני מרגישה שאני שואלת אתכן
וקשה לי, אבל אתן בסדר עם זה?

375
00:23:23,340 --> 00:23:28,200
להפך, טוב לי לדבר על בני,
זה עושה לי טוב.

376
00:23:28,460 --> 00:23:30,200
אנשים קשה להם שהם...

377
00:23:30,360 --> 00:23:34,130
פתאום אנשים שאפילו לא מכירים,
ואני אומרת להם "הבן שלי נפטר",

378
00:23:34,140 --> 00:23:35,560
והם ככה נרתעים.

379
00:23:35,580 --> 00:23:38,630
ולא, אני אוהבת לספר עליו
ולדבר עליו ולהגיד.

380
00:23:38,710 --> 00:23:42,000
זה עושה לי טוב מאוד.
-אז אנחנו עושים טוב פה עכשיו. -מאוד. מאוד.

381
00:23:42,010 --> 00:23:47,240
חוץ מזה, גם הוא ביקש שלושה ימים
לפני שהוא נפטר, הוא אמר לי להנציח.

382
00:23:47,260 --> 00:23:50,690
ורק לי הוא אמר את זה.
וזו הייתה הצוואה שלו.

383
00:23:50,720 --> 00:23:56,000
הנה, אז אנחנו עכשיו מממשים צוואה
של ילד שמקשיב לנו.

384
00:23:56,010 --> 00:23:59,710
בואו נדבר על רגע הפרידה.

385
00:24:00,280 --> 00:24:05,590
אצלי זה היה ערב ראש השנה, שהיה יום שישי
ערב שבת וערב ראש השנה.

386
00:24:05,720 --> 00:24:07,090
ביחד. -ביחד.

387
00:24:07,360 --> 00:24:10,260
דסי שכבה במיטה,
היא כבר לא יכלה לרדת.

388
00:24:10,270 --> 00:24:13,350
זה היה בבית.
-היא הייתה בבית בשבוע האחרון.

389
00:24:13,620 --> 00:24:16,220
היא שוכבת במיטה, היא לא יכולה לרדת,

390
00:24:16,290 --> 00:24:21,110
והרבה אנשים באו, לא בגלל
שמישהו חשב שזה היום האחרון שלה,

391
00:24:21,120 --> 00:24:22,890
אבל זה היה ערב ראש השנה,

392
00:24:22,920 --> 00:24:26,660
באים לברך לשנה,
באים להגיד רפואה שלמה.

393
00:24:27,010 --> 00:24:30,170
וכל מי שנכנס,
למרות הכאבים העזים שלה,

394
00:24:30,550 --> 00:24:33,320
היא חייכה, היא בירכה, התעניינה.

395
00:24:33,880 --> 00:24:36,680
וככה כולם היו כזה מופתעים,

396
00:24:36,690 --> 00:24:39,520
כאילו באים לבקר אותה
והיא כל כך...

397
00:24:40,210 --> 00:24:42,450
ואף אחד לא האמין
שזה היום האחרון.

398
00:24:42,530 --> 00:24:46,050
ואז באיזשהו שלב
שאף אחד לא היה בחדר,

399
00:24:46,340 --> 00:24:50,540
אז היא ככה נמנמה, ואני הסתכלתי עליה
כנראה במבט עצוב

400
00:24:50,560 --> 00:24:53,820
כי היה עצוב לראות
את ההידרדרות הגופנית שלה.

401
00:24:54,360 --> 00:24:56,900
פתאום היא פוקחת את העיניים
והיא אומרת לי: "אימא, אני רואה נכון?

402
00:24:56,910 --> 00:24:57,940
"את עצובה?

403
00:24:58,140 --> 00:25:01,950
"אני לא רוצה לראות אותך עצובה אף פעם.
תבטיחי לי שאף פעם לא תהיי עצובה".

404
00:25:01,960 --> 00:25:07,440
ואז נכנס החג והיא אומרת לנו:
"תלכו לאכול, זה חג היום".

405
00:25:07,880 --> 00:25:09,390
ואנחנו הלכנו לשולחן החג,

406
00:25:09,400 --> 00:25:14,130
ונשארה לידה אחותה הגדולה מירי,
כי לא השארנו אותה לבד, עשינו תורנויות.

407
00:25:14,470 --> 00:25:15,570
פתאום מירי קוראת לנו:

408
00:25:15,590 --> 00:25:18,390
"אבא, אימא, ילדים,
בואו, דסי הכינה לכם הפתעה".

409
00:25:18,640 --> 00:25:21,300
אנחנו הולכים במהירות לראות
איזו הפתעה היא הכינה,

410
00:25:21,440 --> 00:25:24,840
והמראה שנגלה לעינינו היה כזה:
דסי שוכבת במיטה,

411
00:25:24,890 --> 00:25:27,320
היא לא יכולה לזוז,
רק יד אחת היא מרימה ועושה:

412
00:25:27,480 --> 00:25:30,930
"תראו, תראו, אני עושה פיזיותרפיה,
עוד מעט אני אבריא, תראו".

413
00:25:30,950 --> 00:25:35,080
כל הפנים שלה אושר
וחיוך מאוזן לאוזן.

414
00:25:35,100 --> 00:25:37,650
קפאתי במקום, חשבתי:
זה מה שהיא מסוגלת לעשות

415
00:25:37,670 --> 00:25:40,400
עם היד האחת הזאת,
כזאת שמחה קפצה עליה?

416
00:25:40,640 --> 00:25:42,780
עמדתי ככה נטועה במקום,

417
00:25:42,990 --> 00:25:46,740
ואז מירי, הבת שלי, עומדת למראשותיה
ועושה לי כזה...

418
00:25:47,540 --> 00:25:48,890
תראי שאת שמחה.

419
00:25:48,960 --> 00:25:51,630
התעשתי ואמרתי:
"כל הכבוד, דסי. כל הכבוד!"

420
00:25:51,640 --> 00:25:54,270
באתי, נתתי לה נשיקה.
אחריי כל המשפחה.

421
00:25:54,740 --> 00:25:57,400
אחר כך חזרנו לשולחן החג
ומירי סיפרה לנו

422
00:25:57,430 --> 00:26:01,700
שכשיצאנו מהחדר דסי קרצה לה ככה
קריצה שובבית כזאת ואמרה:

423
00:26:01,720 --> 00:26:04,410
"עבדנו עליהם קצת,
עבדנו קצת על אבא ואימא,

424
00:26:04,420 --> 00:26:07,140
"אבל לא נורא, נכון?
העיקר שהם יישארו בשמחה".

425
00:26:07,550 --> 00:26:11,210
ואלה כמעט היו המילים האחרונות שלה
לפני שהיא שקעה לתרדמה

426
00:26:11,270 --> 00:26:12,670
שממנה היא לא קמה.

427
00:26:12,710 --> 00:26:14,910
ובמילים האלה אנחנו רואים צוואה,

428
00:26:16,100 --> 00:26:22,060
כי אני כל הזמן אומרת, אם היא יכלה
ביום האחרון שלה ככה להתנהג לאורך היום

429
00:26:22,130 --> 00:26:27,380
ולתת לכולם כל כך הרבה
תקווה ושמחה וברכות והכול,

430
00:26:27,630 --> 00:26:36,410
אז אנחנו כשאנחנו בבריאות, אנחנו
צריכים להשתדל לנתינה, שמחה, אמונה,

431
00:26:36,430 --> 00:26:38,920
אלה היסודות שהיא השאירה.
וזה הנצח.

432
00:26:38,930 --> 00:26:41,470
היא הייתה שמחה
מהשיחה שלנו פה?

433
00:26:41,600 --> 00:26:44,590
בטח, היא פה כל הזמן
מאחוריי אומרת לי:

434
00:26:44,600 --> 00:26:47,170
"אימא, אל תעשי לי בושות.
עוד מעט אני אחזור

435
00:26:47,180 --> 00:26:51,020
"ואני אתן לך ציונים איך התנהגת
בזמן שלא הייתי".

436
00:26:51,490 --> 00:26:54,020
תגידי, ויותר לא ראית אותה חיה.

437
00:26:54,040 --> 00:26:55,730
זאת אומרת, היא סגרה עיניים.

438
00:26:56,430 --> 00:27:00,450
היא נרדמה והפסיקה לנשום.

439
00:27:00,450 --> 00:27:03,880
ואז קראנו לרופא,

440
00:27:03,900 --> 00:27:08,120
הוא אמר שהוא מזמן לא ראה מישהו
שנפטר עם חיוך על הפנים. -וואו.

441
00:27:08,460 --> 00:27:09,620
פשוט...

442
00:27:10,850 --> 00:27:14,030
הנשמה הטהורה שלה עברה
לעולם שכולו טוב.

443
00:27:14,760 --> 00:27:18,720
אבל היא פה כל הזמן.
-לגמרי. -בטח.

444
00:27:19,780 --> 00:27:22,420
צדיקים במיתתם קרויים חיים.
-נכון.

445
00:27:23,070 --> 00:27:25,910
חני, את רוצה לספר על הרגע האחרון שלכם?

446
00:27:25,920 --> 00:27:32,080
הרגע האחרון היה לנו...
כל השבוע האחרון היה שבוע מדהים.

447
00:27:32,800 --> 00:27:38,890
אני אומרת שהקב"ה, עם כל הרע שבדבר,
הוא ריפד לנו, ממש ריפד לנו אותו.

448
00:27:41,260 --> 00:27:42,570
הוא היה בארה"ב,

449
00:27:45,430 --> 00:27:49,200
וביום רביעי-חמישי בעלי הבין
שהמצב גרוע

450
00:27:49,210 --> 00:27:53,050
ואמר לי להגיע לארה"ב.
הייתי שם קודם וחזרתי כבר לארץ.

451
00:27:53,070 --> 00:27:55,000
וביום שישי בבוקר הגעתי לשם.

452
00:27:55,940 --> 00:27:57,810
מאוד מאוד נבהלתי כשראיתי אותו.

453
00:27:58,410 --> 00:28:03,340
הוא היה חיוור מאוד?
-הוא היה חיוור מאוד וחלש מאוד ועם חמצן.

454
00:28:03,350 --> 00:28:05,040
הוא לא היה בבית חולים,
הוא היה בבית.

455
00:28:05,060 --> 00:28:06,700
זה היה טיפול.
הוא לא היה מאושפז.

456
00:28:08,470 --> 00:28:12,250
בעלי טיפל בו. -הוא בעצם נפטר
ממש מעט אחרי שחזרתם מארה"ב.

457
00:28:12,370 --> 00:28:14,000
זה היה ממש נס גדול.

458
00:28:14,240 --> 00:28:15,880
כשהוא צלצל אליי לבוא לארה"ב,

459
00:28:15,890 --> 00:28:18,140
אמרתי לו: "אנחנו מביאים אותו לארץ
על הרגליים".

460
00:28:18,870 --> 00:28:20,980
וזה מה שהיה.

461
00:28:21,340 --> 00:28:25,040
ביום ראשון עלינו על טיסה

462
00:28:27,110 --> 00:28:28,970
עם קבוצה של ילדים חולים.

463
00:28:29,520 --> 00:28:31,250
לי לא היה מקום על הטיסה הזאת.

464
00:28:31,280 --> 00:28:35,770
זאת אומרת, טסנו בטיסות מקבילות, משהו...
-בשמיים. -בשמיים.

465
00:28:35,780 --> 00:28:40,940
בשמיים. -ממש, ממש.
הם משדה תעופה אחר, אני משדה תעופה אחר.

466
00:28:41,040 --> 00:28:45,210
פקק תפילות בשמיים. -ממש.
וכשהוא עלה לאמבולנס

467
00:28:45,210 --> 00:28:50,480
שלקח אותו לשדה תעופה, אמרתי לו:
"בני, אתה לא מראה להם כמה אתה חולה

468
00:28:50,490 --> 00:28:53,560
"בשדה תעופה
 ואתה מגיע לארץ כמו גדול". -וואו.

469
00:28:53,580 --> 00:28:57,160
כי ידעת שתהיה בעיה להעלות אותו אם...
-אני פחדתי, פחדנו מאוד.

470
00:28:57,200 --> 00:29:02,290
שהוא ימות בדרך. -בעלי לא אחז את זה,
וזה היה אחד הדברים, הניסים הגדולים.

471
00:29:02,630 --> 00:29:04,760
כי אחרת הוא היה מפחד
להביא אותו לארץ.

472
00:29:05,530 --> 00:29:08,380
וזה היה ממש נס גדול.

473
00:29:08,380 --> 00:29:12,140
כאילו, במטוס כולם הבינו
שאלה הימים האחרונים שלו.

474
00:29:12,170 --> 00:29:18,380
היה לכם אבל רגע, לך ולבני,
מאוד אינטימי בין אימא לילד. -כן.

475
00:29:18,820 --> 00:29:20,320
לי זה צרוב מאוד.

476
00:29:20,330 --> 00:29:23,530
היה לכם רגע מאוד אינטימי
של פרידה. -כן.

477
00:29:23,540 --> 00:29:25,970
של כמה דקות לפני הסוף.

478
00:29:26,060 --> 00:29:28,830
כשהיינו בבית חולים, ממש לפני הסוף
כשהגענו ישר,

479
00:29:29,430 --> 00:29:33,140
הוא ככה פתאום התעורר ואומר:
"אימא, תיתני לי חיבוק".

480
00:29:33,160 --> 00:29:35,940
ואלה המילים האחרונות שלו.

481
00:29:36,510 --> 00:29:42,520
ואין, זו המתנה...
אי אפשר לתאר אותה בכלל.

482
00:29:42,680 --> 00:29:44,120
אי אפשר לתאר אותה בכלל.

483
00:29:44,140 --> 00:29:48,910
והפרידה עצמה הייתה
כמה שעות אחרי זה,

484
00:29:48,920 --> 00:29:51,560
ולא האמנו שזה באמת
הולך להיות ככה.

485
00:29:53,820 --> 00:30:04,160
הזמנו אנשים... לפי הרב והרופאים,
הזמנו אנשים לווידוי לרבע ל-11 בלילה.

486
00:30:05,690 --> 00:30:09,140
כי לא ידענו מתי זה יהיה.

487
00:30:09,150 --> 00:30:12,080
אני לא האמנתי שזה יהיה.
אני הייתי בטוחה שעוד לילה אני יושבת איתו.

488
00:30:12,190 --> 00:30:14,590
אבל מה זה ה"אימא" הזה,
"תני לי חיבוק"?

489
00:30:15,490 --> 00:30:20,930
כאילו, חני, הילדים שלנו
הם כל כך רוצים קרבה כל הזמן. -מאוד.

490
00:30:21,790 --> 00:30:25,090
כאילו, אימא, תני לי חיבוק.
אני עוזב פה.

491
00:30:26,070 --> 00:30:29,380
אבל גילדת אותי עד עכשיו
ונתת לי כל כך הרבה.

492
00:30:30,220 --> 00:30:34,640
וסתם אפילו בטיסה,
שלא הייתי איתו באותה טיסה,

493
00:30:35,400 --> 00:30:38,610
אמרתי: עד שכבר יכולתי להיות לידו,
כי לא הייתי לידו כל הזמן,

494
00:30:38,620 --> 00:30:41,160
גם כשהוא היה מאושפז,
גם בבית חולים, הוא היה בישיבה,

495
00:30:41,180 --> 00:30:43,140
הוא היה פה ושם,
לא כל הזמן בבית.

496
00:30:43,650 --> 00:30:46,260
בבית חולים גם, בעלי היה איתו,
ישן איתו כל הזמן,

497
00:30:46,270 --> 00:30:48,690
ואני הייתי בבית עם הילד הקטן.

498
00:30:49,560 --> 00:30:52,590
פה, שהייתי יכולה להיות איתו,
לא הייתי איתו. לא יודעת.

499
00:30:52,620 --> 00:30:55,800
זו שאלה מאוד גדולה.
אני מחכה עליה לתשובה אחרי 120 שלי.

500
00:30:57,350 --> 00:31:01,860
אבל הוא לא נפטר בלעדייך,
והוא גם לא נולד בלעדייך. -נכון. נכון.

501
00:31:01,890 --> 00:31:06,820
זה היה רגע מאוד מאוד...
מאוד מכונן,

502
00:31:06,830 --> 00:31:09,190
משהו מאוד מאוד קדוש.

503
00:31:09,200 --> 00:31:14,800
הפטירה שלו הייתה... אמרו את הווידוי,
היו לו דמעות תוך כדי הווידוי.

504
00:31:14,810 --> 00:31:19,330
הוא הבין שהוא עובר, הוא הבין
שהוא עובר לווילון מעבר לווילון.

505
00:31:19,360 --> 00:31:21,380
מחדר לחדר. -מחדר לחדר.

506
00:31:21,390 --> 00:31:25,370
מהפרוזדור לטרקלין.
-אני אומרת שהוא היה בישיבה,

507
00:31:25,500 --> 00:31:27,740
ועכשיו הוא עבר לישיבה של מעלה.
-לישיבה של מעלה.

508
00:31:27,760 --> 00:31:29,500
עכשיו הוא עושה מה שהוא
הכי רצה לעשות.

509
00:31:29,530 --> 00:31:34,050
תגידו, אחת הסיבות שחלל נקרא חלל,

510
00:31:35,260 --> 00:31:42,860
חללי צה"ל, ילד ש... כי כשאדם נעלם
או עובר לישיבה של מעלה,

511
00:31:43,030 --> 00:31:44,780
הוא משאיר חלל ריק. -נכון.

512
00:31:45,030 --> 00:31:49,420
הרב שווב שבא לנחם אותי, אז הוא אמר:

513
00:31:49,540 --> 00:31:52,950
"המקום ינחם אתכם.
המקום זה החלל שנוצר,

514
00:31:52,960 --> 00:31:56,740
"וככל שהחלל יותר גדול,
הקב"ה ימלא לך אותו יותר".

515
00:31:57,120 --> 00:32:00,390
ואני ממש מרגישה את זה.
אני מרגישה את זה, עם כל הכבוד

516
00:32:00,420 --> 00:32:04,430
לילדים והנכדים, אבל החברים שלו

517
00:32:04,450 --> 00:32:07,480
הם הקשר הישיר שלי לבני,
הקשר החי שלי.

518
00:32:07,520 --> 00:32:09,000
כי הם גדלים עם הגיל,

519
00:32:09,010 --> 00:32:10,060
ואת אומרת: עכשיו בני

520
00:32:10,070 --> 00:32:14,200
היה צריך להיות בן ככה עכשיו. את הולכת לכל
החתונות שלהם. -אני הולכת לחתונות, לשמחות,

521
00:32:14,210 --> 00:32:16,270
יש לי מתנה מיוחדת שאני מביאה להם.

522
00:32:16,300 --> 00:32:19,580
למרות שאת יודעת שהבן שלך לא מתחתן.
-כן, הם באים לשיעורים,

523
00:32:20,090 --> 00:32:25,140
ולכבוד השיעור שלהם
קיבלתי על עצמי לעשות הפרשת חלה.

524
00:32:25,160 --> 00:32:29,000
שהיום יש שיעור,
והבצק כבר מוכן לי במקרר

525
00:32:29,400 --> 00:32:31,210
שאני חוזרת לעשות הפרשת חלה.

526
00:32:31,260 --> 00:32:35,280
זה משהו שממלא אותי.
-ממלא. ממלא את החלל. -כן.

527
00:32:35,300 --> 00:32:37,120
למה אתן הכי מתגעגעות?

528
00:32:38,100 --> 00:32:41,140
קודם כול, געגוע זה סוג של קשר.

529
00:32:41,410 --> 00:32:45,960
נכון. -אני לא רואה...
אנשים אומרים "וואי, אבל אני מתגעגעת".

530
00:32:46,150 --> 00:32:50,110
יופי, את מתגעגעת, אז את חיה,
את קשורה.

531
00:32:50,870 --> 00:32:54,400
בגעגוע יש את המילה "גע-גע", לגעת.
-נכון.

532
00:32:54,410 --> 00:32:57,610
כאילו, עצם הגעגוע הוא יש בפני עצמו.

533
00:32:57,830 --> 00:33:00,170
נכון? אני מבינה אותך נכון?
-נכון, נכון, נכון.

534
00:33:00,460 --> 00:33:03,200
זאת אומרת, אין לך אין רק
כשיש געגוע,

535
00:33:03,210 --> 00:33:06,220
אלא הגעגוע הוא יש.
-אני לא מרגישה חלל.

536
00:33:06,620 --> 00:33:14,410
וואו. -אני מרגישה יש בצורה אחרת,
לא בצורה הפיזית, בצורה הרוחנית.

537
00:33:14,720 --> 00:33:19,040
אני גם לא הולכת לבית הקברות
יותר מאשר ביום הזיכרון.

538
00:33:19,190 --> 00:33:24,360
אני לא קשורה למצבה, לאבן,
אני לא קשורה לדברים הפיזיים.

539
00:33:24,770 --> 00:33:28,130
אני קשורה לרוח, והרוח כל הזמן איתי.

540
00:33:28,380 --> 00:33:30,530
אם אני מדברת עליה, היא איתי.

541
00:33:30,710 --> 00:33:35,070
אם אני מספרת בדיחות שלה,
היא איתי.

542
00:33:35,400 --> 00:33:37,880
אז הבן אדם לא מת אם...

543
00:33:38,250 --> 00:33:43,060
זה מזכיר לי סיפור ממש חמוד,
שילד רץ עם עפיפון עם חוט,

544
00:33:43,090 --> 00:33:45,730
ופתאום עננים כיסו את העפיפון.

545
00:33:45,900 --> 00:33:48,010
אז איזה איש אומר לו:
"מה אתה רץ עם חוט?"

546
00:33:48,020 --> 00:33:50,690
הוא אומר: "לא, זה עפיפון".
הוא אומר: "אבל איפה העפיפון?"

547
00:33:50,730 --> 00:33:53,930
הוא אומר: "כל זמן שאני מחזיק בחוט,
העפיפון נמצא".

548
00:33:54,280 --> 00:33:56,060
אנחנו מחזיקים בחוט.

549
00:33:56,420 --> 00:33:59,990
אנחנו מושכים, ממשיכים.

550
00:34:00,320 --> 00:34:03,920
דסי, פעם אחת עברנו
ליד איזה בניין שהיה כתוב

551
00:34:03,930 --> 00:34:05,370
שזה לזכר מישהו,

552
00:34:05,530 --> 00:34:10,300
והיא אומרת לי: "לא צריך
להנציח אנשים בבניינים ובשלטים".

553
00:34:10,320 --> 00:34:12,080
אז אמרתי לה: "אז איך מנציחים?"

554
00:34:12,090 --> 00:34:13,650
היא אומרת לי: "במעשים.

555
00:34:13,660 --> 00:34:16,570
"ממשיכים את המעשים של הבן אדם,
זו ההנצחה".

556
00:34:16,600 --> 00:34:21,540
או כותבים שירים.
והרי עמיר בניון כתב... -זה היה מיכה שטרית.

557
00:34:21,560 --> 00:34:24,770
מיכה שטרית, והוא שר.
"שמחות קטנות".

558
00:34:24,790 --> 00:34:26,230
תגידי את המילים של השיר.

559
00:34:26,260 --> 00:34:28,600
"עמוק בליבך עיגולים של שמחה",

560
00:34:28,620 --> 00:34:33,060
אבל כל מטבע הלשון הזאת,
"עיגולים של שמחה", זה של דסי.

561
00:34:33,070 --> 00:34:35,700
אני יודעת, בגלל זה
אני מדברת על זה עכשיו.

562
00:34:35,720 --> 00:34:41,280
זאת אומרת, הוא לקח את המילים
"יהללו, יהללוך מלאכים".

563
00:34:41,300 --> 00:34:47,110
וכן, הוא לקח את המוטיב הזה
של "עיגולים של שמחה" של דסי.

564
00:34:47,130 --> 00:34:48,430
שזה רעיון שלה.

565
00:34:48,530 --> 00:34:53,490
עכשיו, הוא לקח את המילים האלה
מהודעה במזכירה אלקטרונית, שנת תרפפ"ו,

566
00:34:53,500 --> 00:34:54,680
איפה אנחנו?

567
00:34:54,700 --> 00:34:58,420
הוא לקח... אירחו אותי
בתוכנית בטלוויזיה

568
00:34:58,430 --> 00:35:01,100
והוא היה... הוא שמע את זה

569
00:35:01,110 --> 00:35:04,640
ואז הוא אמר: "אני, הכול אצלי בסדר
ואני סתם בדיכי,

570
00:35:04,660 --> 00:35:07,940
"והנה בחורה שהלכה למות
והיא כל כך הייתה בשמחה".

571
00:35:07,970 --> 00:35:11,830
אז זה מאוד ריגש אותו,
אותו לילה ישב וכתב את השיר.

572
00:35:11,850 --> 00:35:14,010
השיר הזה הוא פשוט להיט.

573
00:35:15,360 --> 00:35:18,250
בבית בגין בכניסה שומעים את השיר,

574
00:35:18,270 --> 00:35:21,340
בכל מיני אירועים שומעים אותו והכול.

575
00:35:21,350 --> 00:35:23,720
מילים: דסי רבינוביץ'.

576
00:35:23,870 --> 00:35:26,320
תגידו, הקשר עם בורא עולם.

577
00:35:27,570 --> 00:35:28,910
הוא... -הוא...

578
00:35:29,240 --> 00:35:35,090
יש כעסים לפעמים? יש אכזבות?
יש בזה גלים של תקופות?

579
00:35:35,330 --> 00:35:39,710
זאת אמונה תמימה, אמונה,
אבל זה גם משהו שצריך לעבוד עליו.

580
00:35:39,730 --> 00:35:41,350
זאת אומרת, זה לא בא ככה.

581
00:35:43,850 --> 00:35:47,790
זה להאמין ולהרגיש שהכול מהקב"ה.

582
00:35:48,510 --> 00:35:51,080
חברות שלי אומרות לי:
"את שמה לב לכל דבר שקורה לך".

583
00:35:51,120 --> 00:35:52,590
נכון, אני שמה לב לכל דבר.

584
00:35:52,620 --> 00:35:56,600
כל דבר אני מרגישה שזו השגחה,
מכל מיני דברים שקורים לי.

585
00:35:57,840 --> 00:36:04,010
מדברים פשוטים. כשסיימנו את הספר
והלכתי לים ככה להתפרק,

586
00:36:04,590 --> 00:36:09,530
וזה היה בקורונה,
כמעט והיה ריק שם,

587
00:36:09,990 --> 00:36:15,050
ואני הולכת ועובר מישהו ככה בטלפון,

588
00:36:15,180 --> 00:36:19,940
והמילים היחידות ששמעתי אותו מדבר בטלפון
היו: "מה עם בני?"

589
00:36:20,410 --> 00:36:23,410
וככה עצרתי... -שזה מישהו אחר בכלל,
"מה עם בני?"

590
00:36:23,440 --> 00:36:25,940
אלו המילים ששמעתי עכשיו
כשסיימתי את הספר

591
00:36:25,960 --> 00:36:29,250
וזה ממש זעזע אותי. -וואו.

592
00:36:29,280 --> 00:36:32,000
אבל אני יודעת שהוא ביקש להנציח.

593
00:36:32,030 --> 00:36:34,940
ואנחנו כתבנו ספר,
ועושים דברים לעילוי נשמתו.

594
00:36:34,960 --> 00:36:36,330
ממלאים את החלל.

595
00:36:36,530 --> 00:36:42,600
כן, הכנסת ספר תורה, הכול.
אלה הכול דברים שממלאים אותנו ולזכותו.

596
00:36:42,640 --> 00:36:46,270
נכון. -וזה היה גם מאוד מנחם
כל הדברים האלה, מאוד.

597
00:36:46,930 --> 00:36:48,760
עוד פעם רציתי לקרוא לך דסי.

598
00:36:48,940 --> 00:36:52,840
אבל לא נורא. דסי.
-אני מאוד אוהבת את הקב"ה,

599
00:36:53,160 --> 00:36:54,930
ואני מרגישה שהוא אוהב אותי גם.

600
00:36:55,440 --> 00:36:57,570
אלה הנכדים שלי עם השמות.

601
00:36:57,600 --> 00:37:00,600
ויש לי גם נינים.
-מצטלצל כמו, את יודעת.

602
00:37:00,610 --> 00:37:02,180
כולם על כף ידי.

603
00:37:02,280 --> 00:37:06,140
ואני לא כועסת עליו אף פעם

604
00:37:06,150 --> 00:37:08,990
ואני אוהבת אותו
ואני מאמינה בו

605
00:37:09,000 --> 00:37:11,190
ואני מאמינה שמה שהוא עושה זה טוב.

606
00:37:11,220 --> 00:37:12,270
אין לי שאלות.

607
00:37:13,050 --> 00:37:16,800
יום אחד היה לי ויכוח
עם איזו אישה שגם היא איבדה את הבן שלה,

608
00:37:16,820 --> 00:37:21,460
והיא אמרה לי:
"איך את ככה לא כועסת?"

609
00:37:21,470 --> 00:37:25,500
אז אמרתי: "קיבלתי פיקדון,
החזרתי אותו.

610
00:37:26,050 --> 00:37:30,220
"הייתי מעדיפה שהיא תישאר,
אבל זה מה שהשם רצה".

611
00:37:30,540 --> 00:37:34,570
אז היא אומרת לי:
"לא, מתנה לא צריכים להחזיר.

612
00:37:34,610 --> 00:37:39,200
"ואני, אם אני הייתי יודעת שאני אקבל
את הבן שלי רק ל-19 שנה,

613
00:37:39,280 --> 00:37:41,320
"אז הייתי מעדיפה לא ללדת אותו".

614
00:37:41,430 --> 00:37:45,170
אז אמרתי לה: "ואני
גם אם שנה אחת, לא הייתי מוותרת".

615
00:37:45,340 --> 00:37:48,310
אז נשארנו כזה בוויכוח הזה.

616
00:37:48,550 --> 00:37:50,310
אחרי שנתיים נפגשנו שוב,

617
00:37:50,340 --> 00:37:53,180
והיא אומרת לי:
"את זוכרת מה שאמרתי לך אז?"

618
00:37:53,330 --> 00:37:55,100
אז אמרתי לה:
"בטח, אני לא שוכחת".

619
00:37:55,110 --> 00:37:57,740
אז היא אומרת לי:
"אבל עכשיו שיניתי את דעתי".

620
00:37:58,050 --> 00:38:01,020
"כן? מה קרה?"
היא אומרת: "חליתי בסרטן,

621
00:38:01,260 --> 00:38:04,510
"נלחמתי על כל יום,
הבראתי, ברוך השם,

622
00:38:04,520 --> 00:38:07,020
"ועכשיו אני יודעת להעריך
מה זה כל יום בחיים".

623
00:38:07,720 --> 00:38:13,710
ואני אומרת: המוות הוא רק נותן לנו
פרופורציות לחיים.

624
00:38:14,120 --> 00:38:17,450
אם לא היה המוות אז לא...
איך דסי אמרה?

625
00:38:17,460 --> 00:38:21,830
"אני לא כועסת על הקב"ה,
אני לא חושבת שהוא כועס עליי,

626
00:38:22,270 --> 00:38:24,310
"אני חושבת שהוא אוהב אותי יותר.

627
00:38:24,330 --> 00:38:27,630
"עובדה שמהמחלה למדתי להיות
בן אדם טוב יותר.

628
00:38:27,780 --> 00:38:32,380
"ככה זה, אם לא היה רע בעולם,
לא היינו מעריכים את הטוב".

629
00:38:32,400 --> 00:38:35,400
זה מה שדסי אמרה לעיתונאי.

630
00:38:35,760 --> 00:38:40,930
אז זה מה שאני אומרת,
המוות נותן לנו את הפרופורציות.

631
00:38:42,487 --> 00:38:45,220
עוד מעט תבוא, הגאולה כבר פה,

632
00:38:45,660 --> 00:38:48,760
תהיה תחיית המתים,
נבין את התמונה.

633
00:38:48,940 --> 00:38:50,340
עכשיו אני לא מבינה,

634
00:38:50,370 --> 00:38:53,770
אבל זה שאני לא מבינה
זה לא אומר שאני לא מאמינה.

635
00:38:53,920 --> 00:38:55,810
תודה, ברוריה.
תודה, חני.

636
00:38:56,020 --> 00:38:57,810
תודה, בני.
תודה, דסי.

637
00:38:57,830 --> 00:39:00,800
הייתם איתנו לגמרי.
עליהם השלום.

638
00:39:01,570 --> 00:39:05,680
החיים, השילוב,
המוות, ההמשכיות,

639
00:39:05,710 --> 00:39:07,740
הגעגוע, היש.

640
00:39:07,920 --> 00:39:12,380
היכולת שלנו כבני אדם
להכיל את כל המורכבות הזאת,

641
00:39:12,490 --> 00:39:16,630
של רגעי שמחה, של רגעי עצב,
כמו ששלמה המלך אמר:

642
00:39:16,790 --> 00:39:18,580
עת לזה ועת לזה.

643
00:39:18,620 --> 00:39:24,240
והכול עטוף בהבנה שאנחנו
כל כך קטנים ומכוונים על ידיו שם למעלה.

644
00:39:24,469 --> 00:39:26,358
אנחנו לא נשארים עם הכאב הזה.

645
00:39:26,550 --> 00:39:29,570
אנחנו לא נשארים עם הכול בפנים.

646
00:39:29,800 --> 00:39:33,060
אנחנו נותנים למילים לצאת החוצה ולהביע.

647
00:39:33,870 --> 00:39:36,320
הידברות, מחלקת "נפשי בשאלתי",

648
00:39:36,350 --> 00:39:38,670
יש מישהו שמחכה לכם,

649
00:39:39,100 --> 00:39:40,230
מחכה למילים שלכם,

650
00:39:40,250 --> 00:39:42,740
מחכה לשמוע, להקשיב

651
00:39:42,770 --> 00:39:43,970
ולנסות לעזור.

652
00:39:44,480 --> 00:39:47,320
מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות.

653
00:39:48,533 --> 00:39:50,666
זה לא היה קל לדבר על זה,

654
00:39:50,680 --> 00:39:54,551
על השמחה, על העצב,
על המוות, על החיים.

655
00:39:54,558 --> 00:39:58,424
אבל איך הקב"ה
מערבב לנו את הכול ביחד

656
00:39:58,438 --> 00:40:02,634
ואנחנו מגדלים ילדים
ואנחנו עושים איתם מסעות של חיים.

657
00:40:03,346 --> 00:40:07,824
צריך תמיד לזכור שהסוד
הוא בתוך המרחב.

658
00:40:07,860 --> 00:40:11,871
איזה מרחב?
המרחב שנקרא הקשר.

659
00:40:12,151 --> 00:40:13,440
באנגלית זה נשמע יותר טוב:

660
00:40:13,459 --> 00:40:15,942
It's all about connections

661
00:40:16,111 --> 00:40:18,902
הכול על הקשרים
בינינו ובין האהובים לנו,

662
00:40:18,925 --> 00:40:22,702
הילדים שלנו, הבעל,
אימא שלנו, אחות, אח.

663
00:40:23,052 --> 00:40:28,090
איך יוצרים איכויות
של קשר טוב, של קשר נכון?

664
00:40:28,196 --> 00:40:30,841
איך לא מרעילים
את המרחב המשותף?

665
00:40:30,920 --> 00:40:33,206
איך מפריחים בו פרחים?

666
00:40:33,706 --> 00:40:38,038
אחד הטריקים,
אחת האפשרויות, אחד האמצעים,

667
00:40:38,459 --> 00:40:40,109
אני אוהבת לקרוא לו "דיבורי גשם".

668
00:40:40,182 --> 00:40:41,749
מה אלה דיבורי גשם?

669
00:40:41,768 --> 00:40:49,412
דיבורי גשם זה לעקוב אחרי טיפה
שיורדת מטה מטה מהשמשה.

670
00:40:50,104 --> 00:40:54,005
זה לראות יחד עם הילד שלך,
הופ, היא נעצרה.

671
00:40:54,500 --> 00:40:59,434
דיבורי גשם זה לראות את המקומות
שנותרו בלתי רטובים

672
00:40:59,446 --> 00:41:01,600
כשהגשם עוד לא חזק.

673
00:41:01,626 --> 00:41:06,015
זה לראות אם אם...
זה להביא תשומת לב לדברים הקטנים.

674
00:41:06,269 --> 00:41:09,678
ואני חושבת על זה שכשהילדים שלנו
פתאום גדלים,

675
00:41:09,989 --> 00:41:11,591
פתאום מתארסים.

676
00:41:11,627 --> 00:41:14,062
וזה לא הראשון שלי, יהלי.

677
00:41:14,259 --> 00:41:18,991
אני תמיד אומרת לו שאם הייתי
יכולה לקרוא לכל הילדים שלי יה-לי,

678
00:41:19,293 --> 00:41:22,332
אז הייתי קוראת יהלי1, יהלי2, יהלי3.

679
00:41:22,500 --> 00:41:28,090
איך יוצרים קשר גם עם ילד שמתארס,
גם עם ילדה בת ארבע?

680
00:41:28,313 --> 00:41:32,660
זה לא נולד ביום אחד,
הערבובים האלה של חיים משותפים.

681
00:41:33,246 --> 00:41:36,495
אז האמצעי, הדרך, הכלי,

682
00:41:37,224 --> 00:41:39,841
אז אפשר לקרוא לזה דיבורי גשם,
אפשר לקרוא לזה...

683
00:41:39,871 --> 00:41:43,034
אני יותר אוהבת את השם
"דיבורי אייס קפה".

684
00:41:43,685 --> 00:41:46,998
מה זה אומר?
לדבר עם הילדים שלנו

685
00:41:47,222 --> 00:41:50,146
גם כשהם קטנים, גם כשהם גדולים,

686
00:41:50,160 --> 00:41:52,640
על הדברים הכי פשוטים שיש.

687
00:41:53,133 --> 00:41:55,786
בהליכות הכי רגילות שיש,

688
00:41:55,794 --> 00:41:58,509
בדרך למקרר, בדרך לסופר,

689
00:41:58,629 --> 00:41:59,572
בדרך מהגן.

690
00:41:59,594 --> 00:42:03,900
לא לחכות שהם ישתפו אותנו.
"איך היה בגן?" "כיף".

691
00:42:04,280 --> 00:42:07,643
אלא לדבר איתם את הדברים
הכל כך אלמנטריים.

692
00:42:08,067 --> 00:42:12,354
איזה כיף זה שמתחילים
את האייס קפה עם הקש

693
00:42:12,445 --> 00:42:15,680
והוא כל כך מתוק
והקרח כל כך חי?

694
00:42:15,714 --> 00:42:18,523
לדבר עם הילדים
לא משנה באיזה גיל,

695
00:42:18,573 --> 00:42:22,926
את הדברים הפשוטים של החיים
שהם מרגישים וגם אנחנו.

696
00:42:23,020 --> 00:42:26,808
לפעמים אנחנו שוכחים
בגלל שאנחנו כל כך רמי מעלה

697
00:42:26,813 --> 00:42:29,704
או עסוקים לגשת לדבר הבא.

698
00:42:29,982 --> 00:42:34,777
לדבר איתם על איזו תחושה הייתה להם
כשהמורה צעקה עלייך

699
00:42:34,803 --> 00:42:37,206
או כשהגננת לא התייחסה אלייך.

700
00:42:37,480 --> 00:42:41,194
איך את נעלבת? איך את התאכזבת?

701
00:42:41,389 --> 00:42:45,646
איך הרגשת כשחילקו לכולם
ורק לך לא?

702
00:42:45,693 --> 00:42:48,120
לדבר על הדברים הפשוטים,
דיבורי גשם,
1
00:42:48,130 --> 00:42:49,810
דיבורי אייס קפה.

2
00:42:49,940 --> 00:42:51,860
לחיות איתם יחד,

3
00:42:51,960 --> 00:42:54,080
לא במקביל, אלא בחיבוק.

4
00:42:54,480 --> 00:42:57,350
אבל לא לשכוח פשטותם של חיים

5
00:42:57,370 --> 00:42:59,590
ואת הדברים הכל כך אלמנטריים

6
00:42:59,610 --> 00:43:01,660
שכולנו עושים, מרגישים.

7
00:43:01,940 --> 00:43:04,400
מה מסתתר מאחורי אותם דברים?

8
00:43:04,590 --> 00:43:05,940
דברו אל הילדים.

9
00:43:05,950 --> 00:43:07,730
דברו אל הילדים שבתוככם.