אף פעם לא לבד: רותי גרינגליק משוחחת עם ענת גרומן

שיר ברוח התקופה. בימים ובלילות לא מפסיקים לחשוב עליכם חי'ילים,לוחמים צדיקים שנמצאים בחזית. והורים שמדירים שינה מהעיני'ים חוששים מדפיקות בדלת. המלחמה מתארכת,אין עוד כח להכיל את הכאב. את התהומות שנפערו בלב. וכולנו עם אחד,שפנימיותו באמת מאוחד. רוצים לנצח את הרוע שמתגבר מרגע לרגע, אבות ואימהות מתפללים,מי'יחלים לשובם של הבנים בריאים ושלמים. ולפתע מפלחת את הדממה קול שבר קול זעקה מרה. הבנים חלקם לא שבו. אך יש תקווה ענקית שבקרוב ממש ישובו,יחזרו בחזרה עם חיוך והרבה שמחה.לא נאבד תקווה,נאסוף את השברים כי אנחנו עם שעבר הרבה משברים,לא מתי'יאשים ממשיכים "כי במותם ציוו לנו את החי'ים". בא נצעק לבורא עולמים שירחם על הורים ואחים שכולים. ועל ילדים יתומים,שברגע אחד השתנו להם החי'ים. כל י'הודי וי'הודי'התעשו מעשה קטן למען נשמתם של הרוגי מלכות.ותזעקו מהלב שיבוא כבר גוא-ל ויפסקו כל הצרות בעמ"י. ואז נשב תחת הגפן והתאנה,בהשקט בביטחה ובשלווה.ונזכה להינות מזיו השכינה בקרוב ממש אמן...