"כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה": הקב"ה זוכר לעם ישראל את "חסד נעוריך", שהסכמנו ללכת אחריו ארבעים שנה במדבר באמונה תמימה. נשאלת השאלה: וכי זה לא דבר מובן מאליו, אחרי הניסים שנעשו במצרים, שעם ישראל יאמין בה'? מהי הזכות הגדולה שהקב"ה זוכר לנו? הרב מרדכי לוי בהרצאתו עונה על השאלות.
