כל התכנים של עידן נגאר

"אין דבר העומד בפנים הרצון", בפני הרצון האחד. אם תהיה מספיק ממוקד ותיתן לנפש שלך את המרחב הנכון בוודאי תצליח להתגבר

מתי בפעם האחרונה רצתם ספרינט? אלול הוא ה-זמן לספרינט רוחני, אבל לפעמים עדיף להחליף את הספרינט דווקא בג'וגינג. ככה מתחזקים בקצב הנכון

זה לא שאנחנו לא רגילים להסתרה, ראה ערך "גלות מתמשכת" בארוכה. אבל שזה יבוא מאתנו, מאנשים שחיים בינינו? זאת הסתרה מיוחדת

אין ספק, הטכנולוגיה שינתה את הכל, כמעט בכל תחום! הטכנולוגיה הביאה איתה קידמה עצומה. אבל האם בכל דבר היא מקדמת אותנו?

מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מצריכה אותנו לדעת לאהוב את עצמנו, בשביל לאהוב אחרים, מי שאינו מכיר בעצמו את אהבת עצמו, אינו יכול להכיר ולתת אותה לאחרים

את משקפי האמונה שלנו אנו מרכיבים, מנקים ומשדרגים בעצמנו, והם הכוחות שלנו להמשיך להסתכל על העולם באהבה וחסד גם בימים משונים אלה

כשאני קונה רכב, משחק או בגד חדש וטוב לי, זה אומר שאני לא שמח? לא, אתה לא באמת שמח. הרגשות שאתה מרגיש הם סיפוק והנאה. החיוך שעל פניך לא מייצג שמחה

עלינו לשכוח מה"למה ולמה" שלנו, ולשאול, איך אני בתור חייל בקרב אמונה מצליח להתמודד ולהצליח? מה יכול לחזק אותי דווקא עכשיו, בשעת קושי?

מי שקורונה לא מזעזעת ומחרידה אותו - מתרגל אליה. מי שמתרגל אליה - נהיה אדיש, ומי שאדיש כבר לא זוכר ימים יפים ומרגשים יותר של בריאות

מה היא אהבה באמת? הרבה שואלים, אך לא יודעים לענות. אך היהדות מלמדת אותנו את התשובה: אהבה=נתינה

אחדות היא לא עוד סיסמה וסטטוס לוואטסאפ. היא כל מה שמבסס אותנו כעם יציב וחי. אם אנחנו לא מאוחדים, אנחנו לא באמת פה. כי בכל אחד מאתנו יש חלק ממשי אחד של השני

צריך להבין שחזרה בתשובה זה לא רק לתקן דברים מבחינה טכנית במעשים וזהו. חזרה בתשובה היא מסע אל תוך עצמנו, ללב ולשכל שלנו

יום אחד, כשמשבר הקורונה כבר יהיה מאחורינו, יהיו כאלה שיזכרו שהם כלום ושום דבר בלי הקב"ה, ויתחזקו בביטחון במי שאמר והיה העולם, ויהיו כאלו שישכחו את המשבר

תגובות אנטי חרדיות הן כבר חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי של ישראל, בעיקר כלפי העיר בני ברק ותושביה שנמצאים אי – שם בין המקומות הראשונים של החולי. ואולי הגיע הזמן לתת קצת קו זכות על תושבי בני ברק

אחרי שעיינתי בעל כורחי בהוראות משרד הבריאות שצצות מכל מקום אפשרי, נחרדתי לדעת שמשרד הבריאות פיספס כמה וכמה הוראות חשובות, שמלמדת אותנו התורה כדי לחיות חיים מאושרים

מה אגיד לכם חברים, אשקר אם אומר שאני לא מתגעגע לאותם רגעים שהסתכלו עלינו, מנוכרים מחד אך לבנו מאוחד מאידך. זאת האמת, בייחוד במציאות של בחירות כמו שלנו

לא משנה מה יקרה - כל מה שיהיה ויקרה זה הכל מאהבה והשגחה פרטית מה' יתברך. כל מה שנותר לנו זה להאמין

כל אחד רוצה חיות, הגנה ואהבה – כל אחד צריך אמונה. אז למה יש אנשים שבכל זאת לא מאמינים?

בפעם הבאה שאנו מנסים להסביר לעצמנו למה משהו קרה, פשוט נאמין, בלי הסברים, שיש כאן אבא אוהב ודואג. כשנהיה רגועים בכל מצב בלי לתת הסברים מהשכל "מה, למה וכמה", אז נדע – אנחנו אנשים מאמינים!

ההרגשה הטובה שצפה בנו בעת הדלקת החנוכייה לא באה רק להזכיר לנו את מעשה הנס של מתתיהו והחשמונאים, אלא להזכיר לנו את האור הנמצא בתוכנו ממש – הנשמה שלנו