"אני נותנת לך את חיי, והדף הזה יהיה עד": לזכרה של סבתא ברכה יוטא
הרופא הקריא את שמם, והם נכנסו, משתרכים המה כשליבם כבד עליהם, מחשבותיהם נתונות הרחק הרחק, בדמיונם ילד קטן, שמלטף את יד אמו בחיבה. "גברת ברכה!" קטע הרופא את חוט מחשבותיה: "את שומעת אותי?" ובתוך רגע, שמעה ברכה את חלומותיה מתנפצים אל קרקע המציאות
