כל התכנים של חיה הרצברג

"אני, ברגע זה, עכשיו, פה, מוכן להיות. אני מבקש עזרה. אני רוצה להתהוות, עכשיו. בוא נשכח באלול את כל מה שהיה, בוא לא נאמין לכל הדיבורים המייאשים שכבר הפילו אותנו עד היום, בוא נלך קדימה כאילו הרגע אנחנו נולדים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על ההתחדשות של חודש אלול

"תדעו לכן! הגלות החרדית הכי עמוקה, זו הגלות שלקחה מאתנו שש מאות ושלוש עשרה מתנות של הדרכה, והפכה אותן לשש מאות ושלושה עשר תנאים לאהבה'". חיה הרצברג בטור מיוחד על נפילות

לפעמים קורה לנו שאנחנו מרגישות מנותקות. מעצמנו, מהקרובים לנו ומכל מי שסביבנו. חיות, אבל במצב 'אוטומט'. בלי שמחה, בלי משמעות. מה הפתרון? דיבור אחד של אמת. חיה הרצברג בטור מרגש של "שער הלב"

מכירות את זה שאתן באות לדבר עם ה', הכי אמיתי שיש, אבל לא מפסיקות לשפוט את עצמכן על המקום שבו אתן נמצאות, ובאותה נשימה צועקות לגאולה? אז זהו, שלא ככה נגאלים. חיה הרצברג בטור מחכים שילמד אתכן איך לקבל ישועה

"קשה לי לתאר את תחושת העליבות שהציפה אותי. קלטתי את עצמי מהצד – יושבת מול השם בתפילה פרטית, ומשתפת אותו בחלום שלי, חלום אישי ופרטי, ביני ובינו. ובחלומי – לא בית המקדש בנוי לתפארה, לא עם ישראל על מכונו וכוהנים ולויים בשירם ובזמרם, כי אם מרפסת. מרפסת כביסה", סיפור מרגש מתוך הספר "לב העולם אתה"

"אדם יכול לפגוש את הדיבור הזה בכלא בהודו. אדם יכול לפגוש את הדיבור הזה כשהוא בקשר עם גויה. אדם יכול לפגוש את הדיבור הזה דקה אחרי שהוא רצח יהודי רחמנא ליצלן, ואדם יכול לפגוש את הדיבור הזה גם בציפייה לתפילה הכי קסומה ביער" – חיה הרצברג בטור על הדיבורים המיוחדים של חודש אלול

"תחשבו על ילדים בבתי יתומים, על ילדים במנזרים בשואה, כמה הם חיכו לאבא. אנחנו זרוקים במקומות יותר קשים מבתי יתומים. יותר רחוקים. יותר מנותקים. יותר גולים. אז עכשיו, באלול, אבא סוף סוף בא, והשופר מוציא את הכאב שלי" – חיה הרצברג בטור רצוף אהבה על אלול מהצד שמעולם לא הכרתם

"פעם לא אהבתי את המילה הזאת, 'תשובה'. היא הצטיירה לי כמצעד האשמה, מצעד הכישלון, מצעד הלא-בסדר, מצעד כל מה שחשבתי שאני אשתפר בו ואני אפילו לא זוכרת מה זה היה. עד שגילו לי שלחזור בתשובה זה 'לשוב את הדבר למקום שניטל ממנו'" – חיה הרצברג בטור על התחלות, מיוחד לאלול

"משיח לא יכול לבוא בבת אחת. משיח חייב לבוא קמעא קמעא. אנחנו חייבים להתרגל לצליל. אנחנו חייבים להבין את המהות של הגאולה קצת לפני שהיא מגיעה. אחרת היא תכה אותנו בסנוורים, פשוט לא נצליח להאמין לה" – מוכנים? כדאי שתתכוננו. חיה הרצברג בטור שכולו הכנה לגאולה

"כשיהודי נופל, יש המון עזרה סביבו. זה תמיד ככה ולא ייתכן אחרת. במקומות הכי נמוכים, הכי מוסתרים והכי רחוקים - נמצא שֵם השם הכי גבוה, הקדושה הכי נשגבה וההשגחה הכי מופלאה. השם לא משאיר לבד ילדים שלו שנופלים... והבכי בתשעה באב, הוא בכי האמונה הכי עמוקה בעולם. בכי של געגוע לתיקון, געגוע לבית המקדש, געגוע לגאולה ולישועת עולמים" – חיה הרצברג בטור חובה על תשעה באב, מנקודת מבט שמעולם לא חוויתם

"מאז שאנחנו ממש קטנים, אנחנו לא סובלים את הימים האלה. האדם כמו נכנס למין מבוך כזה - אתה אמור להיות עצוב, אבל אתה לא אוהב להיות עצוב, אז אתה רק עצוב מזה שאתה אמור להיות עצוב ואתה בכלל לא אוהב להיות עצוב, והיית מעדיף לא להיות עצוב עכשיו... אבל חייבים! אז אתה מסתובב כמו כולם עם פרצוף מפורצף" – חיה הרצברג בטור מיוחד על שלושת השבועות וי"ז בתמוז, מזווית שלא הכרתם

אבל אתמול, כשחזרתי הביתה מבית חולים, דיברתי עם השם, סיפרתי לו ושיתפתי אותו מה אני מרגישה, מה עובר עליי ומה קשה לי. ופתאום נכנסה לי כזאת שמחה גדולה שהתחלתי לרקוד. רקדתי והרגשתי שבחיים שלי לא הייתי כל כך מאושרת". חיה הרצברג בטור חובה על הרפיה ורפואה. על אהבה שמביאה אהבה, ונחמה שמביאה נחמה

ליל הסדר הוא זמן של... סדר. מסע שלם ומסודר, חמשה עשר צעדים שמובילים אותנו מן העומס והניקיונות של ערב החג, אל הסדר ואל הקדושה. בואו נצא יחד למסע

היא לא יכלה לנקות לפסח, כי הקולות השתלטו עליה, והיא לא ידעה מה לעשות. בואו נגביר את הסאונד הפנימי שלנו, ונשחרר את הקולות המלחיצים

"תוך כדי שאת חיה, ואת נראית כל כך קטנה, כל כך לא ייצוגית, תוך כדי שאת חווה בעיקר את איפה שאת תקועה ובקושי בקושי את איפה שאת מתקדמת - קורים דברים כל כך נפלאים... בסופו של דבר ה' יראה לך אותך – ואת לא תאמיני" – חיה הרצברג בטור רווי כאבים - ורווי תובנות

"כמה אימהות יש בעולם, וכולן, הילדים שלהן עושים להן את המוות. מוציאים שיניים, שופכין להן על המפה קטשופ, ומטריפים להן את המוח. ואני לפחות באה אליך. יודעת שאני מגדלת לך את הילדים של עם ישראל. זה לא דבר קטן. זה לא דומה לילד סינִי. אני לפחות יודעת שמהדמעות שלי - נבנה. אתה הולך אחריי בסתר ומכין לי כתר"

"אני כזאת עדינה. כזאת רוחנית. כזאת דקה. לא מתאים לי שום משא של עוון. העוון הזה נפל עליי, מעך אותי והכאיב לי. כמו שטף דם פנימי בתוך הנפש. עוד כחול. עוד שחור. עוד ירוק. עוד כואב. עוד מכה. עוד זפטה אדירה שקיפלה אותי לגמרי, כולי חבורות ופצעים..."

"זה נשמע ממש מזעזע. מה זה חיה בדמות אדם? משהו כמו חתולה, ג'ירפה, קיפוד? מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו חיות מאחורי הפרצוף המנומס?", וגם: מה שווה ציפורנו של הפחות מישראל? חיה הרצברג בטור גדוש באהבה

"הסתכלתי על התה הזה וראיתי איך הוא ממש משל על המציאות שלנו: ההתחלה הייתה צלולה מאד. בית המקדש היה קיים, הקורבנות כיפרו על כולם... היום? היום אנחנו דור של בלבול. אבל גם לנו יש אפשרות להדליק אור, עמוק בחושך". חנוכה מזווית שלא הכרתם

אז אם את מרגישה חולה, אם את מרגישה את עצמך נמוכה ורחוקה ולמטה מעשרה טפחים, תשמחי. כי הנה עכשיו, ה' יתברך בא לבקר דווקא אותך ביקור חולים. חיה הרצברג בטור מרגש לחנוכה