כל התכנים של בעילום שם

ההיסטוריה היהודית משופעת בסיפורי ישועתן של עקרות. מדוע היו אמותינו עקרות, וכיצד נושעו?

מצד אחד, את מודה על הדברים הטובים שהשם נתן לך, ומצד שני, על הדברים שלא זכית לקבל. וכל זאת מתוך אמונה שלמה

כאשר אנחנו עושות השתדלות, גם אם אינה כדרך הטבע, דווקא בזכות זה אנחנו ממשיכות את הרעיון של שושלת המלוכה

ההיגיון אומר לנו שמה שהיה בעבר, הוא גם מה שיקרה בעתיד. אך המציאות של העבר וזו של העתיד הן שתי מציאויות שונות, ואין קשר ביניהן

לכל אדם יש שק גדול של תפילות ודמעות. כשהשק יתמלא, התפילה תתקבל. אין לנו דרך לדעת כמה גדול השק, אז אנחנו צריכים להמשיך להתפלל, ולא להתייאש

רצינו כ"כ לקבל ברכה מהרב קנייבסקי, אבל נאמר לנו שהוא לא מקבל אנשים לברכות. אז איך בכל זאת הצלחנו להיכנס? תחשוב חסד – תזכה בחסד

לפעמים אני רוצה לחיות בנחת, כמו הטבע שסביבי. אך מרוץ החיים והשעון הביולוגי מחזירים אותי למציאות. איך תוכלו להקל על מאותגרי הפוריות שסביבכם?

עד עכשיו המטרה שלי בחיים היתה להיות אמא. ואיך זה השפיע עלי? בלחץ עצום, שגורם גם הוא לאי פוריות... אז שיניתי את המטרה שלי בחיים

החרבה, הבזויה, השוממה. אישה ללא ילדים, היא צו שמבינה באמת את צער החורבן. וכפי שאנו דומות לה בגלותנו, כך גם בגאולתנו, בעז"ה

כשהדקירות בלב כואבות יותר מאלו שבבטן, אני מתחילה שוב טיפולים. ה' נתן לנו כלים טכנולוגיים להתמודדות עם אתגרי הפוריות – אך אל לנו לשכוח את ה'

הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. את החיילים הטובים ביותר שלו, הוא מנסה בניסיונות הקשים. את יכולה לטפוח לעצמך על השכם

כמה חוויות אנו עוברות כחלק מהמסע אל הילד. תפילות, סגולות, קברי צדיקים, ברכות ועצות מרבנים, וכמובן, איך לא, טיפולים קונבנציונליים ובלתי-קונבנציונליים. וכמו שאני קוראת לזה – גלות. כך גם אני נעה ונדה מצפון הארץ ועד דרומה במילוי כל עצה, סגולה וישועה

דווקא בחגים הרגשתי בעוצמה חזקה ביותר את קרבת השם. אלו הרגעים שהקושי כ"כ גדול, עד שהגיעו מים עד נפש – ואז זה רק אני והשם בעולם

מכתב פרידה שכתבה אחת מחברותיה של המחנכת ברוריה פונפדר ז"ל: "איך נפסע בעקבותייך, ואת תמיד הלכת בין צללים, ורק שובל של ריח ניחוח סביבותייך, גילה טפח מרוב פעלים"

"הצורך במגע הוא קיים. אנחנו הרווקות, לא הורגת את הרצון לחיבוק, לאהבה, למישהו להניח עליו את הראש" - המכתב שלא יישלח לעולם

"אף פעם לא אמצא משהי כמוך... ועכשיו כואב לי, כואב! היית חברה כל כך טובה, ופשוט עזבת. עזבת בצורה לא עדינה בכלל". מכתב לחברה הטובה שנטשה, למדור המכתב שלא יישלח לעולם

"הרחוב קיבל אותך, אוהו קיבל אותך. בזרועות פתוחות. ורק מי שיסתכל לך חזק בעיניים יראה שמעבר לתחפושת של הקוצים והחולצות המודפסות יש ילד". מכתב לאחי הנושר, למדור המכתב שלא יישלח לעולם

"פניתי אליך כשאני מרכין את פני בבושה: 'המורה, בטעות שכחתי את הספר'. הבטת בי במבט רך וסלחני, והשבת: 'לא נורא, לא קרה כלום'". מכתב מתלמיד לשעבר למורתו, למדור המכתב שלא יישלח לעולם

"אתה סמל לנשמה טהורה של צדיק שבאה ממקום אחר. אני רוצה שתגיד לאחים שלך, ולפעמים אפילו לי, שלא נכעס עליך כל כך, כי החיים נהיו מורכבים כל כך. לא באמת בגללך, אלא כי אבא הטוב שבשמיים החליט שככה טוב עבורנו" - אמא החפצה בעילום שמה כותבת מעומק הלב לבנה האוטיסט, למדור "המכתב שלא יישלח"

"הרבה פעמים אני מנסה לעודד את עצמי, שגם המעט שאני שומרת זה נחשב, וזה טוב, אבל בלב אני יודעת, שזה לא מספיק" – מכתב בעילום שם, למדור המכתב שלעולם לא יישלח