כל התכנים של פסי דבלינגר

זה שאני פה, מחזיקה תינוקת יהודייה, זה נגד כל הסיכויים. גם במעמקי הגלות הארוכה אנחנו עדיין מצפים, ובטוחים שבא שתבוא הגאולה

אם אין לך פנאי לילדים, ובמקום זה את "מפצה" אותם בתחליפים כייפים נחמדים וחביבים, כמו בובה אמריקאית, אופניים, פלאפל, לונה פארק – שעולים לך כסף, זה טוב ונחמד, אבל זה לא אמא

צעד חכם הוא להתייעץ עם מומחים יודעי דבר ובעלי ניסיון, אבל חוכמה היא גם להשתמש במתנת השמים של חוכמת הלב

במהלך הדרך היא רואה את בינה, אבל היא לא יודעת שכך קוראים לה, כי היא לא מכירה אותה. היא לא יודעת עליה שום דבר. היא רואה את בינה מחכה להסעה עם הילד שלה. הילד יושב על כסא גלגלים

כשאני בבית אני מרשה לעצמי להגיד מה שאני רוצה בלי לחשוב "מה יגידו". כשאני בבית אני ספונטנית יותר ומתביישת פחות. בבית אני לא מסתירה כשאני כועסת, ולא מסתירה כשאני מתעצבנת

גם כאימהות, יש הבדלי מעמדות בינינו לבין הילדים. כמה שאת נחמדה, אוהבת, מקבלת ותומכת, יש דברים שהם לא ירצו, ואולי לא ירגישו נוח, לשתף איתך

אז היא עדיין שם, הרשימה. והמטלות הרשומות מחכות לקו חוצה או לקשקוש, הן רשומות שחור על גבי לבן. אני מסתכלת על הרשימה והיא מסתכל עלי בחזרה ומתוך שלוש מאות שלושים ושלושה דברים שחשבתי שאספיק היום, הספקתי שלושה

אם חצי הכוס המלאה היא החלק שרצוי להסתכל עליו, חצי נחמה היא גם משהו, ונחמה חלקית עדיפה במקרים דחופים מכלום. פסי דבלינגר בתובנות שייתנו לכולנו כוח

האם "אני" זה המקצוע שלי? "אני" זה איך שאני נראית? "אני" זה המשפחה שיש לי? "אני" זה ההישגים שהספקתי לעשות בחיים?

אבל אם כל הטוב שיש לי בא עם כמה עניינים מסביב, אני מוכנה לזה, עם כל המכלול שמראה לי כמה אני עשירה

"כאמא, כדאי לך לשים לב למיוחדות של כל אחד מהילדים שלך, לייחודיות את יכולה לתת הרבה דברים לכולם ביחד, אבל יש דברים שרק את יכולה לתת ורק באופן אישי וזה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי או מעבר להרי החושך". טור נוסף מפסי דבלינגר

הזכות להוריד נשמה לעולם אינה חד פעמית: הדאגה לשלום התינוק שגדל לילד נמשכת ימים ושנים. העשיה והמאמץ הכרוכים סביב גידול הילדים הם מילוי רצון ה' וקיום תפקידנו. טור מעצים על הסיפוק הטמון בתפקיד האימהות

לפעמים, מרוב הרצון למציאת הפתרונות לאתגרים, אנו שוכחים את עיקר העיקרים: הקדוש ברוך הוא! הוא זה שנותן לנו כח, הוא זה שנותן לנו זמן, הוא זה שנותן לנו הכל. בואו נפנה אליו

כל אמא בונה בניין, ואפילו כמה בניינים. אבל בניינים לא קמים ביום אחד, וגם לא נבנים מעצמם. נדרשת עבודה, נדרשת התמדה, ויש גם אבק

כשאני זוכה להוריד נשמה לעולם, זה בעצם אומר שאני הופכת להיות אמא לבייבי קטנטן וחמוד, ויחד עם זאת, אני הופכת לשותפה, שותפה של הקב"ה. עם הולדתו של הרך הנולד, הופכים אביו ואימו לשותפים עם בורא עולם. ועם כל ילד נוסף במשפחה - השותפות הולכת ומעמיקה

כשמגיע אתגר חדש את נמלאת בחששות ושאלות. כל שינוי דורש אומץ, ויש שינויים שפשוט מגיעים בלי לבקש רשות, ואת מרגישה לא מוכנה אליהם. כשהילדים גדלים, את גדלה יחד איתם. הם לומדים דברים חדשים שאת כבר התנסית בהם ויכולה לתמוך. גם את מגלה דברים חדשים לאורך הדרך ולומדת כל הזמן

עבודת הקודש סביב השעון, הינה יקרה ואהובה כעבודתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים. וזה שקשה לך ואין לך אפילו פניות וצלילות הדעת ב-3:00 לפנות בוקר לחשוב מה בכלל קורה איתך ואיך קוראים לך, לא מחליש אלא מעצים את גודל המסירות שלך כאם יהודיה! פסי דבלינגר בטור נוסף בסדרה

את לא יכולה להיות מאושרת ומוצלחת כאשר את משתוקקת ללא הרף לתשומת לב של אחרים, כי כאשר את מתאמצת כל כך לזכות בתשומת לבם, את נתונה לחסדיהם. תני לעצמך תשומת לב ומילות הערכה, כי באמת מגיע לך!

כאימהות, ובכלל כבני אדם, עלי להטעין את עצמנו באופן יומיומי, כדי שנוכל להמשיך למלא את התפקיד החשוב מכל. כיצד נעשה זאת? פסי דבלינגר בשלל טיפים מעצימים

איך זה יכול להיות? למה אנחנו מרגישות שלא עשינו כלום כשבמציאות עשינו כל כך הרבה? עד כדי כך שאי אפשר למנות בכלל. טור מעצים לאימהות