כל התכנים של אריאל גולדשטיין

לפעמים מה שצריך לעשות זה לעמוד, להיות ליד החרדה ולתת לה להיות שם, בדיוק כמו שעומדים ליד כלב ונותנים לו לשהות לידינו או אפילו להריח אותנו, ואז הוא עוזב אותנו

"יש הרבה הצעות, אבל אני מוריד בכל פעם שזה מתקדם. אני ממש מרגיש שאני מחבל לעצמי, בלי סיבה טובה מספיק"

"הבנתי שיש עוד אנשים חוץ ממני בגלובוס, עם עוד צרכים וקווי מחשבה שונים. שם, בעצם, ההתמודדות בחיים שלי התחילה"

אמרתי לו שאני מניח שלחוות תחושה כזו כל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום, יכול להוביל לתסכול גדול מאוד. הוא הנהן בראשו ואמר "נכון, מתסכל מאוד". שמתי לב שהוא קצת יותר רגוע

שאלתי אותו האם לדעתו אדם רגיש יותר הוא בעייתי יותר, או טוב פחות. הוא אמר לי - ברור שלא, אבל זה מה שהסביבה הרעילה אותי, וכך הסתכלו עלי

תוך כדי תהליך הבחנתי במשהו מעניין. הוא סיפר דברים קשים מאוד שעבר - בלי להתרגש בכלל, דבר שהיה די הזוי בעיני, לדבר על דברים קשים כל כך בצורה פשוטה כזו

אריאל גולדשטיין, פסיכותרפיסט ומטפל במחלקת נפשי בשאלתי, בטיפ נפלא

איך מתקדמים ממצב של דיכאון למצב של עשייה? אריאל גולדשטיין מייעץ

כשחושבים על זה לעומק, זה יכול לעורר חלחלה, פחד וחרדה מן העתיד - איך הוא יראה, מה יהיה ומתי זה יהיה

אריאל גולדשטיין, פסיכותרפיסט ומטפל במחלקת נפשי בשאלתי, מעניק 3 טיפים איך להתמודד בתקופת הקורונה. צפו

מה קורה כאשר ישנה ירידה במוטיבציה וברצון להצליח, ובא לנו להשליך הכל מאחורינו? מדוע זה קורה, ואיך מתמודדים עם זה?

הבנו שכך הוא חי כל חייו – כלומר, רוב ההחלטות והצעדים בחייו הושפעו מסטיגמות ומפחד מ"מה יאמרו". הכל היה כפוף להתנהלות חברתית שלא תאמה בכלל את מה שמתאים לו

כאשר אדם מתנהל בחוסר אמון בעצמו וביכולותיו, הוא מתחיל לתדלק את עצמו במחמאות שמקבל מהסביבה מהישגים שמצליח להשיג, מה שגורם לו לאמונה בעצמו לזמן קצר - אבל מהותו לא משתנה בעיני עצמו

בשביל להתקדם בחיים צריך קודם כל להבין שמה שחוסם אותנו בהרבה מהמקרים זו האמונה המגבילה. נצטרך לטפל באמונה ולעקור אותה, ואז להתקדם לחיים מלאי משמעות וסיפוק

מה עושים כשנעשים כפייתיים למשהו שהוא לכאורה חיובי? כך מבחינים בין התחזקות לבין כפייתיות, וכך מטפלים

כדי שנבטיח הצלחה לילדים שלנו - אנחנו נצטרך להאמין בהם, להעצים אותם ולתת להם תחושת ביטחון, ולא ביקורת

הבנו שהוא נתון בלחץ מתמשך, וזו הסיבה שהגוף שלו מגיב כך - ובמצבי קיצון של חרדה הגוף מנתק את עצמו מהמציאות כמנגנון הגנה. מצב זה אמנם לא מסוכן, אבל בהחלט לא נוח ומפחיד

בשלב מסוים, הוא כנראה איבד אמון בעצמו וביכולותיו, וסיגל לעצמו דפוס שאומר שדברים חייבים להיעשות פרפקט, בלי שום פשלות. גם כשדברים באמת נעשו בצורה טובה, הוא לא האמין לעצמו

הגענו לתובנה שבשביל להישאר רגוע יותר - אנחנו נצטרך לתת למחשבות השליליות שצצות בראשינו מידי פעם, מקום. בלי לשפוט את המחשבות, או את עצמנו על המציאות שלפעמים נכפית עלינו