למה את כל הזמן אומרת לעצמך שמה שאת עושה זה לא מספיק טוב?
המלחמה הפנימית הזאת שיש בין השאיפות הגבוהות והרצון לעשות כמה מצוות כאלה שאחריהן מקבלים טפיחה קטנה על השכם, אפילו מעצמך לעצמך, לבין הקול האחר שמזכיר לך "את רעייה ואת אמא. הבית צריך אותך". הבנה פנימית השקיטה לי את המלחמה