כל התכנים של אבינועם הרש

בסיום הפגישה עם האמא הזו, חשבתי איזה עוצמה וכוח יש למחנכים ולמורים, שהם מסוגלים במשפט אחד להפיח מחדש חיים באמהות עייפות, ולהזכיר להן מדוע העולם צריך אותן

הם עדיין ההורים שלנו! אלו שנתנו לנו ביחד עם אלוקים את החיים שלנו בעולם הזה. אלו שקמו באמצע הלילה בשביל להרגיע אותנו. מהם אנחנו רוצים להתנתק?

זה לא סוד שהאמריקאים סוגדים לווינרים. לעוצמה. לעושר. אמור לי כמה שווה המטוס הפרטי עם ברזי הזהב שלך, ואומר לך מי אתה. נראה לכם שלרב שך זצ"ל או לרב קנייבסקי זצ"ל היה סיכוי במערכת הבחירות האמריקאית?

אז נכון שאנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו, ובכל זאת יותר מכדאי לחשוב מה אנחנו עושים בשביל לא לשקוע בבועת הניתוק

ראש השנה מגיע, וזה הזמן לתפוס את היומיים האלו ולהתחיל ולעשות סדר בחיים של הילדים שלכם. ואולי גם, על הדרך, בחיים שלכם

תרפו רגע מהשיעורים הפרטיים ותנו לילדים שלכם את המתנה הגדולה של החיים שלהם. תנו להם את מתנת הרגישות

הורים רבים נוטים להדחיק את העובדה שהחופש הגדול הוא קודם כל הבית ספר של החיים, ושהילדים שלהם עוקבים בעניין וסופגים כל תנועה והתנהגות שלהם. לפעמים השיעור הכי חשוב בכלל מתחיל בלהיות נחמד, ולא לשכוח לחייך למאבטח בחניון

ברור שאני רוצה לסדר אותם ולדאוג להם, אבל יודעים מה? אולי הייתי מעדיף שהילדים והנכדים והנינים שלי יקבלו כלים לחיים נכונים, שתהיה להם תפיסת עולם בריאה, בלי קשר לטונות הכסף שיישפכו עליהם

ילדים דחויים מתפללים שהלילה הזה יהיה שונה מכל הלילות: שבכל הלילות לא מזמינים אותם להתכנסויות של החבר'ה, ובלילה הזה, הלוואי אלוקים, תעשה שזה יהיה שונה

הוא שוב הסתכל אלי, ואמר לי: "המורה, אם יש תלמיד שאין לו חדר או חברים שרוצים לישון איתו, אני רוצה לישון איתו!". "תגיד", עניתי לו, "חשבת על זה לבד? פשוט לבוא אלי ולהגיד לי את זה?"

כשאנחנו עומדים בפני בחירה שעשויה להשפיע על כל מהלך חיינו, חשוב שנעשה זאת מהסיבות הנכונות. זהירות, בחירה כללית לפניך

"למה הוא עצוב כל כך? מה הסיפור שלו? יכול להיות שהילד שלכם לא מתנדב בכלל בחיים?"

אנחנו רואים חיילים שחוזרים מהמלחמה פגועי גפיים. האם אנחנו מעבירים את המסר החשוב שיש להם לספר לנו לילדים שלנו?

אין כמעט הורה שלא מכיר את ההרגשה שבה הוא צריך להתאמץ ולהוציא המון משאבים כדי להדליק את הנשמה של הילד שלו. לפעמים זה מתסכל. לפעמים נראה בלתי אפשרי. חנוכה כאן כדי להזכיר לנו שבהדלקת נשמות אין באמת תקרות זכוכית

איך הדור ששקוע עד הראש בטלפון הנייד שלו ומזיז את הראש שלו רק בשביל לנשום ולאכול משהו, איך הדור הזה יוכל להתמודד מול מצבי לחץ ואיומים שדורות אחרים אכלו בלי מלח, חשבנו. טעינו

את הערך של הכרת הטוב נעבד למול הילדים כאשר נשאל אותם שאלה פשוטה: מתי בפעם האחרונה יצא להם להודות על זה שהם ישנים במיטה שלהם, אוכלים את האוכל שלהם ומתעוררים לתוך הבית שלהם?

שיחה שהתרחשה לפני כשבועיים, בבית קפה ב"איירפורט סיטי". כל הדמויות קיבלו שמות בדויים לבקשתם

ובכל שנה, כאשר אני נכנס לכיתה ביום הראשון ורואה את ההתרגשות של הילדים במציאת המקום, אני מיד מזהה אותו

לפעמים שום דבר לא יכול להשתוות לקשר הישיר בין הורים לילדיהם. גם לא כרטיס אשראי. ולפעמים, אף על פי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ממש טוב את הילדים שלנו, מתברר שהם עדיין יכולים להפתיע אותנו

"המחנך, למה לא סיפרת לנו את כל הסיפורים הללו בתחילת השנה? זה הרבה יותר מדבר לעולם שלי מאשר כל מה שלמדנו עד עכשיו"