הקב"ה הבטיח לנו את הארץ, אז למה לשלוח מרגלים?
אם הקב"ה הבטיח לנו את ארץ-ישראל, מדוע היה צורך לשלוח מרגלים לתור את הארץ, ולא די היה בהבטחה האלוקית?
אם הקב"ה הבטיח לנו את ארץ-ישראל, מדוע היה צורך לשלוח מרגלים לתור את הארץ, ולא די היה בהבטחה האלוקית?
אנשים ונשים קדושים נמצאים בחזית, מהעורף מתפללים לשובם של החטופים, מקיימים מצוות וגמילות חסדים, מרעיפים כמויות של חסד על החיילים, מסיימים ספרי תהילים, ופועלים למען אחדות העם, ועדיין... אנו מחכים לבשורות טובות
אנחנו יכולים להתווכח ולצאת למאבקים אחד נגד השני ועדיין נישאר יהודים, בני אותו העם, שלובים זה בזה, זהות משותפת שמובילה לשותפות גורל
המן סבר כי מאחר שבחודש זה נסתלק משה רבנו מן העולם, יהיו היהודים חשופים לפורענות יותר מבחודשים אחרים. אולם מה שהמן לא ידע, שבאדר גם נולד משה, וכשנולד משה - נתמלא העולם אור, והוא האור שהיה ליהודים בחג הפורים
התורה רוצה ללמד אותנו, שגם את המצוות העוסקות במוסריות הפשוטה שבין אדם לחברו, עלינו להשתית על האמונה בה' ולא על הבנתנו ושכלנו בלבד
כפי שעיקרו של האילן הוא חיבורו אל השורשים שבאדמה, כך עיקרו של האדם הוא חיבורו למידות שבליבו
מתקפת הפתע, השכול הלאומי, הדאגה הקולקטיבית לחטופים ותפילה אחת גדולה וכנה, דווקא הובילו לסוג של אחדות בעם - מה הרווח הרוחני שלנו להיות עם אחד, שלם ומאוחד?
האם קיים עוד עם שנושא באחריות כלפי כל אחד מבניו, וכל אחד מהבנים נושא באחריות כלפי עמו?
כך העברנו את השבוע האחרון, בריקוד של האור מול החושך, נר שדלק ובמקביל לו פרסום מצמרר, ועוד נר שהאיר ובמקביל לו ידיעה מצערת
מאין הכוחות הללו, של כל נשמה יהודית, לפעול במסירות נפש עבור קידוש ה', עבור העם, עבור הארץ, עבור העבר ההווה והעתיד שלנו?
אם ארץ ישראל הובטחה לאבותינו, מדוע עלינו לשלם מחירים כואבים ויקרים כל-כך, בדרכנו לכיבוש הארץ המובטחת?
בין יעקב לעשיו נטוע מאבק תמידי, לעיתים מאבק זה בא לידי ביטוי ב'אמירות מקוממות', ולעיתים המאבק מגיע באיפוק מזויף, אך המתח תמיד קיים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה