כל התכנים של הדס פרנקו

בעוד יומיים יחול יום הולדתי. מה מיוחד בפרשה הזאת שבה נולדתי, מה המשמעות הפנימית של הציווי "לך-לך"?

אני קוראת על המבול, וחושבת על המבול שלנו כעם, מבול ששוטף אותנו כעת. לשם מה הוא נועד? למחות ולהשמיד? את מי? את מה? ועד מתי זה ימשך? הלב כבר לא מסוגל להכיל פרצופים יפים כל כך שהותרו לפרסום

גם שם, בימים ההם במצרים, הקב"ה שלח לעם ישראל בכל יום נס אחד נוסף, עד שהם נגאלו. כך בימינו אנו, כשהכל נראה שחור, ולבנו עדיין לא חזר לפעום כשורה, הקב"ה שולח לנו ניסי ניסים

הקב"ה ביקש לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים, אך משה הכה את הסלע במטהו, ועל כך נענש. מה היה חמור כל כך במעשהו של משה שבגינו נגזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל?

כל שנאה בין יהודים אסורה, אך במחלוקת האיסור חמור יותר. אז מה הפתרון? הרי אנו עם של קיבוץ גלויות - לעולם נהיה בעלי דעות שונות

אם הקב"ה הבטיח לנו את ארץ-ישראל, מדוע היה צורך לשלוח מרגלים לתור את הארץ, ולא די היה בהבטחה האלוקית?

אנשים ונשים קדושים נמצאים בחזית, מהעורף מתפללים לשובם של החטופים, מקיימים מצוות וגמילות חסדים, מרעיפים כמויות של חסד על החיילים, מסיימים ספרי תהילים, ופועלים למען אחדות העם, ועדיין... אנו מחכים לבשורות טובות

אנחנו יכולים להתווכח ולצאת למאבקים אחד נגד השני ועדיין נישאר יהודים, בני אותו העם, שלובים זה בזה, זהות משותפת שמובילה לשותפות גורל

המן סבר כי מאחר שבחודש זה נסתלק משה רבנו מן העולם, יהיו היהודים חשופים לפורענות יותר מבחודשים אחרים. אולם מה שהמן לא ידע, שבאדר גם נולד משה, וכשנולד משה - נתמלא העולם אור, והוא האור שהיה ליהודים בחג הפורים

התורה רוצה ללמד אותנו, שגם את המצוות העוסקות במוסריות הפשוטה שבין אדם לחברו, עלינו להשתית על האמונה בה' ולא על הבנתנו ושכלנו בלבד

כפי שעיקרו של האילן הוא חיבורו אל השורשים שבאדמה, כך עיקרו של האדם הוא חיבורו למידות שבליבו

מתקפת הפתע, השכול הלאומי, הדאגה הקולקטיבית לחטופים ותפילה אחת גדולה וכנה, דווקא הובילו לסוג של אחדות בעם - מה הרווח הרוחני שלנו להיות עם אחד, שלם ומאוחד?

האם קיים עוד עם שנושא באחריות כלפי כל אחד מבניו, וכל אחד מהבנים נושא באחריות כלפי עמו?

כך העברנו את השבוע האחרון, בריקוד של האור מול החושך, נר שדלק ובמקביל לו פרסום מצמרר, ועוד נר שהאיר ובמקביל לו ידיעה מצערת

מאין הכוחות הללו, של כל נשמה יהודית, לפעול במסירות נפש עבור קידוש ה', עבור העם, עבור הארץ, עבור העבר ההווה והעתיד שלנו?

אם ארץ ישראל הובטחה לאבותינו, מדוע עלינו לשלם מחירים כואבים ויקרים כל-כך, בדרכנו לכיבוש הארץ המובטחת?

בין יעקב לעשיו נטוע מאבק תמידי, לעיתים מאבק זה בא לידי ביטוי ב'אמירות מקוממות', ולעיתים המאבק מגיע באיפוק מזויף, אך המתח תמיד קיים