כל התכנים של א. פרידמן

עודני מתבונן בו בכאב עצור, והנה הוא נעמד על גבי התנור ממולל בידו את החוט שפרם, מוציא מכיסו פיסת מרגרינה נועץ בכפתור וקורא בקול: "יידען, היינט איז חנוכה, יידען". סיפור החנוכה של הרב ישראל מאיר לאו משנת 1945

ריאיון עם הרב שלום סעדון, יועצו של מרן הרב עובדיה זצ"ל, מחבר הספר "מלך שהשלום שלו" על מרן, ומקים בית הכנסת ה' רועי ברמות

מגייסת מיליונים בשיחות טלפון קצרות, דוחה ראשי ממשלות, ועושה הכול כדי שאיש לא יפריע לבעלה. קווים לדמותה הייחודית של הרבנית מרגלית יוסף, על פי ריאיון עם מקורבו ויועצו של מרן, הרב שלום סעדון

איך נראה הפסח של אישה שיולדת בערב החג, ונאלצת לערוך את הסדר לבדה בבית החולים? קבלו סיפור אמיתי על לידה גשמית ורוחנית

הרב משה גרילק היה בן שבע בלבד כאשר הגיעו הנאצים לארצו. בהשגחה פרטית הוא הצליח לחצות את גבול צרפת-שוויץ יחד עם אחותו הקטנה, ובכך ניצלו חייהם. ראיון נדיר ובלעדי על חוויותיו מאותה תקופה

השנה 1973. כל צבאות ערב פורצים בהפתעה גמורה לשטח מדינת ישראל, בעיצומו של יום הכיפורים. מבתי הכנסת, עטויים בטליתות ולבושים בלבן, המומים ומופתעים, יוצאים המתפללים להילחם. סיפור אמיתי ומרגש

מעולם לא היינו חברים. אף קרבת דעת מזערית לא הייתה ביננו. מאז שהתחלתי למסור שיעורים בישיבה נתכרכמו פניו לעומתי ולא היה דבר שיכול היה לעשותו למען הכשילני שלא עשה

מאיר עלה במדרגות כשהוא מתנשם ומתנשף – לא רק מכובדם של הסלים. על המפתן נעמד, מוחה את מצחו המיוזע, נותן להלמות לבו להירגע. בכל פעם מחדש הוא נזקק לשאיפת כוח, לתפילה חרישית שהמפגש יעבור בשלום ושהוא לא יישבר ולא ישבור...

קראו לו גנב, כבר מאז, מאז היה ילד קטן. אף על פי שמעולם לא גנב, מעולם לא לקח במשיכה דבר לכיסו, גם כשבטנו הייתה הומייה עליו בקרקורי רעב אמיתיים ומולו ולצידו היו פרות וירקות וסופגניות ממולאות בריבה, תאווה לעניים ותאווה לחיך הרעב. הולך היה בינותם ומזין את עיניו, לפעמים כשהעין שבעה הבטן נרגעת קימעה

היום יום הולדתו. חיוך מריר בקצות שפתיה. יש להכין את הכל. לערוך לו הפתעה מושלמת

זה היום השני שאני מחלים כאן בבית ההבראה הקטן הצופה על הדרך. למען האמת אשתי היא המחלימה עתה מניתוח מעקפים שעברה לפני כשבועיים - ואני מארח לה חברה. בינתיים אני מחלים בדרכי שלי מן המתחים הרבים שליוו אותי מאז התקף הלב האחרון שלה

לערב המיוחד הזה קדמה שרשרת ארוכה של תכתובות, הודעות ופרסומות שהזמינו את בוגרי האוניברסיטה, לציין את המועמד שלהם לתואר: "המורה הבלתי נשכח"

בריינדל תלתה את הכבסים ורחצה את ידיה הסדוקות והכואבות במים קרים. גבה דאב עליה אך מה בכך, פרנסה יש לה - ברוך ה´, ומה לה כי תתאונן

אני קשור למקום הזה בנימים כה עזים,אך באותה מידה – שונא אותו. שונא אותו כשם שכל אדם שונא את המוות ואת ריחו. וקשור אליו –כשם שבן קשור לאביו אני שב לפקוד את קברך אבא יקר, ביום היארצייט, שנה אחר שנה. עוקב בהלם אחר ההר שניכש וננגס ונפרס לפרוסות מלבניות זעירות ממוסגרות במגרת בטון צרה ומחוספסת . ובתווך במקום תמונה אדמה אדמדמה

"מרים", אמרתי לה בלחש, "איני חושבת שמן הראוי עתה שמביתנו ייבקעו צלילים של נגינה. אין זה נאה שכשהאחד זועק - השני מנגן". היא נטלה את העיתון היומי ופנתה לשבת לצדי בלא אומר ודברים

סיפורו המופלא של צעיר יהודי שישב בכלא הסובייטי, התקרב ליהדות בשל רצף של סיפורי השגחה פרטית, ומאז עבר כברת דרך עד שהיה לרב של סיביר ולמתרגם של שיחות הר"ן ופירוש הגר"א על הנ"ך. גריגורי ברמן, מסורב עלייה מברית המועצות, מנהל בית ספר ובעל תואר שני בספרות רוסית, יוצא מעבדות (בכלא הסובייטי) לחירות בארץ ישראל. הוא מגלה את הקב"ה ובכוח האמונה עושה את צעדיו... בתוך שנים מעטות הוא נבחר לכהן כרבה של סיביר. ראיון נדיר ובלעדי על סיפור חיים מרתק של יציאה משעבוד לגאולה