אומה בשליחות

מכירת יוסף מבטאת את ראשית המחלוקת הזו, שבה כל בני לאה, ובראשם יהודה, מכרו את  יוסף למצרים, משום שדרכיהם היו שונות כל כך, עד שלא יכלה הארץ לשאת את שניהם, אף על פי ששניהם לשם שמים נתכוונו, כמובן

הקב"ה גזר על אברהם שזרעו יהיה גר בארץ נכרייה, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ההבטחה הזו של הגלות יצרה אותנו כאומה בשליחות, ולא כשבט המתיישב לו באדמתו ומתחיל לבנות בתים ולנטוע כרמים, ועשוי חלילה לשכוח את שליחותו

כל העמים בעולם לא נוצרו אלא למטרה אחת: למלא את תפקידם בהשפעה על מהלך ההיסטוריה לקראת תיקון העולם במלכות ה'. אלו שזמנם היה קצר – אות הוא שתפקידם היה קצר. עשיו הוא אדום, שזמנו ארוך, ותפקידו גדול ומשמעותי הרבה יותר

גם באומות אחרות יש "אבות מייסדים", אבל בדרך כלל מדובר באנשים שחיו במקביל. כאן מדובר בשלושה דורות: אברהם, יצחק ויעקב. מדוע אי אפשר לומר שאברהם אבינו הוא אבי האומה? מדוע גם שני דורות אחריו, ישנם עדיין "אבות"?

כבר ראינו כי כל מעשי האבות הם סימן לבנים. כעת נשים לב לנקודה נוספת: מעשיו ומאבקיו של אברהם אבינו בארץ ישראל, הם לא רק סימן למעשי בניו, אלא גם סימן לאנושות כולה

עיון בספר החוקים החיתי שופך אור על פרשת קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מאת "בני חת". כל הדברים שנראים מוזרים במבט ראשון - הדיבורים עם הזקנים, ההשתחוויות, סימון העצים שבנחלה, הצורך לקנות את כל השדה, ההתמקחות – הכל "לפי הספר"

בזכות המנהג המצרי הזה, אנו יכולים ללמוד הרבה על העמים שחיו במזרח התיכון באותו הזמן. והנה, בין השמות נמצאים שמות של שלוש משפחות, שהמצרים כנראה כעסו עליהן מאד, והקדישו להן שורה של קללות... שמות המשפחות האלו הם: טבח, תחש, ומעכה

הפלשתים היו שבט זעמו של ה'. הם היו האויב העיקרי של עם ישראל החל מאמצע תקופת השופטים, ועל ידיו היו ישראל צריכים להתעורר ולשוב בתשובה, להתאחד ולהמליך עליהם מלך אחד שיבנה את המקום שבחר ה' בירושלים

שום חלק מסיפורי האבות לא נכתב לחינם. כל מעשיהם באו להיות סימן לבניהם, לדורות רבים קדימה

אומה בשליחות (י"ד): ההשלכות ההיסטוריות של גירוש ישמעאל על עתיד עם ישראל

מדוע היה צריך אברהם, בגיל מאה שנים, להתהלך בארץ ולנדוד? האמנם לא נדד דיו? התשובה לשאלה זו מתחלקת לשני חלקים: סיבה טבעית וסיבה רוחנית

העיר הזו נחרבה. היא מכוסה בשכבת אפר בעובי של מטר, אך לא היתה זו שריפה, ולא מעשה ידי אדם, היה זה פיצוץ

התורה לא פירטה איך השיג אברהם את הניצחון על ארבעת המלכים, ומה היו תוצאותיו, אך אומות העולם שמרו זיכרונות רבים ושונים על אברהם אבינו. אין ספק שאברהם היה אב המון גויים ונערץ בפי כל עמי האזור, שנים רבות לפני שבאו לעולם הנצרות והאיסלאם

הוא לא יצא למלחמה מול כל הצבא: הוא הסתער על המיקום המדויק שבו היו לוט והשבויים, ירד מן הנקיקים עם אנשיו בבת אחת, הכניע את השומרים וכל החיילים שהיו באותה נקודה, אסף את השבויים והשלל ונעלם כלעומת שבא

ארבעת המלכים, שיוקרתם וכבודם היו על כף המאזניים, לא ויתרו, ויצאו למסע מלחמה. ואכן, הם הצליחו להשמיד ולהכניע את עמי עבר הירדן

באותם ימים חלו שינויים אזוריים במזרח התיכון. אחרי שנים שבהן היתה ארץ הנהרות מפוצלת בין מלכויות שונות, שבסופו של דבר לא הצליחו לגבור זו על זו, התגבשה התובנה שיש להקים קואליציה, שיתוף פעולה בין מלכים, מבלי שאחד ישלוט על חברו

יחד עם אברהם היה גם בן אחיו, לוט. הוא היה צעיר מאברהם, והושפע ממנו, וגם הלך בדרכו במידה מסוימת. ייתכן שהיתה לו אפילו האפשרות להישאר עם אברהם ולהידבק בזרעו ובדרכו, אך לאור התנהגותו, החליט אברהם להיפרד ממנו

עד לפני שנים לא רבות, סברו המלומדים כי כשאנו מדברים על בני אדם לפני ארבעת אלפים שנה, מדובר בפרימיטיביים, כמובן שאינם יודעים קרוא וכתוב, אין להם הבנה במדעים, הם "האדם הקדמון" הנעדר תרבות וידע. לאט לאט התברר לאנושות בדורות האחרונים, שהתיאור הזה ממש אינו מדויק

נמרוד גיחך מתחת לשפמו על הנער העברי הצעיר שחושב שהוא חכם. "הוא אולי חכם – אבל אני המלך", אמר, וציווה לשרוף את אברהם בכבשן האש. ואז, אז גילה אברהם שלא רק שבורא העולם אכן קיים, הוא גם בחר בו, באברהם, להוציא אותו מאור כשדים

אברהם לא קיבל את רעיון הפיצול, אותו רעיון שהתאמת אצל כל באי עולם בזמנו, שכל המלכים והכהנים והזקנים וחכמי החרשים היו משועבדים לו