ידידיה מאיר

צריך לטפל בשוטרים האלה ובכל שוטר אטום לב (או שכל), אבל זה לא הופך את המשטרה לאויבת הציבור. לא להתבלבל

את כספית אני מכיר כאיש נעים הליכות, סקרן, פתוח לדעות אחרות. אני אפילו מחבב אותו. אבל לכו תדעו, אולי אחרי הטור הזה, אגלה שגם אני מוצא את פרנסתי מהלוואה בריבית

הזווית החשובה ביותר שהייתי מעלה לדיון ביום העיון הארוך ("צרחות שלח, מבט רטרוספקטיבי"), בכלל לא קשורה לזהות הצועק או הנצעק, אלא לצעקות באשר הן

שופט עליון שמתנהל בצורה בעייתית ביותר (לכאורה) לא שווה דיווח ופולו־אפ, אבל איזה טמבל ששלח מכתב נאצה לשופטת משפיע על כל סדר היום הציבורי? וגם: בעיית ה"עגונים"

בגמרא כתוב שבאחרית הימים לא יהיה לכם על מי לסמוך חוץ מה' עצמו. ה' אומר: תוכלו ללכת רק אלי. שום דבר לא יעזור לכם

שלא תבינו אותי לא נכון: יש דיינים רבים כאלה, ברוך ה'. והם ליטאים וחסידים וש"סניקים וציונים-דתיים. המונופול על מאור הפנים לא שמור לאף מגזר. אני רק מתפלל שירבו עוד

על שנה מיוחדת של לומדי תורה, וגם על הדרך שבה סייע ליצמן לבריאות של כולנו, ועל הדמעות של אביב גפן

נתניהו, המבוגר האחראי, היה אמור לפתור איכשהו את המשבר הזה ולא להשאיר את ימינה בחוץ, לא רק עבורם אלא עבורו ועבורנו

איך אמר לי חבר שראה שאני מתחיל להתברבר עם מעגלי המוזמנים? "בוא אתן לך טיפ: יש חתן לבר־מצווה הזאת. למה שלא תזמין רק אנשים שמכירים אותו?". וואו. איזה רעיון פשוט

כשרבי שמעון בר יוחאי נזרק מבית הכנסת כמונו, הוא לא עושה פרצוף מסכן. אדרבה, הוא נכנס בסערה למערה, ודווקא שם מתחיל לעסוק בתורה ולעבוד את ה' ביתר שאת

ידידיה מאיר לא ממש מצליח להחליט מה דעתו על הלמידה מרחוק – אבל הוא כן מבחין בסכנה אחת מהותית לדור הצעיר. גם על הילדים צריך לשמור

השיבה החפוזה לארץ, סדר פסח של מבוגרים ושל צעירים, כמה אנחנו צריכים הומור, וכמה אנחנו צריכים גאולה

בכל מקום בעולם שוררת עכשיו אי ודאות, אבל כשמדובר באמריקה – חוסר ודאות הוא איום חמור. פגיעה בסלע קיומנו

המדור הוותיק חוזר בגדול בימי הקורונה. והפעם: ינון מגל בבקשה מיוחדת, שי גולדן בניתוח מעמיק, ושולי רנד מזדעזע

התפשטות נגיף הקורונה בארה"ב הביאה לסגירתם של בתי הכנסת ברחבי המדינה. העיתונאי ידידיה מאיר מסביר את המשמעות הקשה: "בית כנסת פה זה הכל"

למדנו מהקורונה שאפשר לקיים מצוות במינימום שבמינימום. רבל ריבונו של עולם, אנחנו רוצים להדר! וגם: הנתק בין התקשורת לעם

זה לא שאין תוכניות, ואפילו תוכניות מגירה. אז מה? מישהו יכול להסתכל שלושה שבועות קדימה ולומר במאה אחוז: אני בליל הסדר השנה אהיה במקום הזה ובהרכב הזה?

כבר בתחילת המסכת נותנים בראש, עם דיני הוצאה מרשות לרשות, שיגרמו לכם לגעגועים עזים לחלומות הנפלאים של מסכת ברכות. ובכל זאת, חשוב כל הזמן לזכור: מה המאפיין העיקרי של לימוד הדף היומי? העובדה שהוא יומי. היום היה קשה? מחר יהיה קל

ידידיה מאיר פונה ל-3 קבוצות של מצביעים שחשוב לדבר אליהן: יוצאי ברית המועצות, תומכי "עוצמה יהודית", ואלה שמתכננים להכניס פתק לבן

הרב הראשי של רמת גן, חבר כנסת מכחול לבן והפלג המשיחיסטי בחב"ד הם הקורבנות השבועיים של עריצות הפוליטיקלי-קורקט במדינת ישראל. מי הבא בתור?