ידידיה מאיר

הרי אם לא נפנה את כל ההתנחלויות, השלום לא יגיע, ואז, יום אחד הילדים האלה יגיעו לצבא, ומי יודע, אולי הם ילכו לקורס מ"כים, ואתם זוכרים איזה שיר מחכה להם שם בסוף הקורס

"זה מאוד פשוט. אתה מחפש כל אמירה שאתה מדמיין את יונית לוי מקריאה בתימהון, בזעם, בטון מריר כזה, ומוסיפה בסוף: 'וכל זה על חשבוננו, מכספי המיסים שלנו'. לא משנה באיזה תחום: כנסת, ממשלה, בנים, בנות, הלכה, צבא, בעלי חיים"

בדיעבד אני יודע שזה היה רגע מכונן בחיי המקצועיים כמנחה. זאת הייתה כנראה הפעם האחרונה בחיי שאני מחמיא לפוליטיקאי בהתלהבות על משנתו לפני שהוא עולה לדבר

בשביל צעקות כאלה חייבים שניים: יש את הצועק ויש את זה שצועקים עליו. והוא, הנצעק, כמעט תמיד, חלש יותר מהצועק. הוא בדרך כלל גם ביחסי מרות עם הצועק. זו דרך העולם: אתה לא צועק על הבוס, הבוס צועק עליך

עודד בן עמי ורינה מצליח הם רק הדוגמאות הבולטות השבוע למגמה שקיימת פה כבר שנים: אסור להיות שמרן, ואם תהיה – דעותיך יושתקו, במקרה הטוב

התגובה הנכונה ליהונתן גפן, המשמעות של ביקורו של פנס בארץ, כשקידוש לבנה מגיע לחדשות וגם: למה ח"כ הרצוג מקצץ פסוקים?

זהו ללא ספק הכישלון הציבורי הגדול ביותר שלנו, הדתיים, בתולדות מדינת ישראל. כן, עד כדי כך

"אני לא אוהב לזנק לתוך הסוגיות האלה. אני מתעסק...באזורים שיותר מעניינים אותי", כך אומר יושב ראש הבית היהודי כשהוא נשאל על סוגיית השבת

כמעט אף אחד לא מעז לומר את האמת: העובדה שיותר ויותר נשים משולבות במערך הלוחם של צה"ל היא רק משום שהצבא מוריד , שוב ושוב, את הרף עבורן

עוד מסקנות שהסקתי מבר המצווה הראשונה שזכינו לערוך. הראשית שבהם: אין כלל אחד לכל חתני בר המצווה. תסתכלו על הילד הפרטי שלכם ותתאימו את הציפיות לפי היכרותכם איתו

ידידיה מאיר מסביר בטור מיוחד מדוע, לרגל בר המצווה של בנו הבכור, הוא שינה ממנהגו להזמין לאירועים את כל העולם

אחרי כל פיגוע, פתאום אנחנו מתחילים לשמוע סיפורים מחממי לבבות על חייהם של האנשים הפשוטים לכאורה שהתהלכו בינינו, ונקטפו בחטף

פעם דתיים נחמדים וחייכנים זכו לשמוע 'לו רק כל הדתיים היו כמוך'. היום? היום הם אויבים מסוכנים שחודרים בעורמה לבתי הספר ומנסים להחזיר את ילדי ישראל בתשובה

רשימת האמנים שלא מופיעים בשבת היא ארוכה ומרגשת. אולי כדאי שחוץ מלשמור שבת הם גם ידברו על שמירת השבת, או מוטב - ישירו עליה. מה לעשות שהקול שלהם יפה יותר מהקול של ליצמן?

על הפייק ניוז בעניין הכותל והרפורמים, הריאיון המוזר שקיימה כתבת ידיעות אחרונות עם הרב לאו, והטלפון המרגש מהילד שהרב לאו ניחם לפני 21 שנים – ועכשיו הוא מתחתן

אם מוזיקה מעידה עלינו, אז צריך רק לקוות שהדיסק החדש של אהרן רזאל, 'עד אמצא מקום' יזכה לכמה שיותר השמעות. הדיסק הזה מוכיח שמעיין היצירה של רזאל ממשיך לנבוע - וממקומות עמוקים יותר ויותר

בדור ההייטק שלנו, החוברות הדקות הללו נראות כמו אנתי-תזה לכל מה שאנחנו רגילים אליו. אבל דווקא שם מצאתי שיחות שפשוט עושות לי טוב על הלב

כ"ח איר תשכ"ז. מצד אחד, העם כולו שמח על הניצחון המזהיר ועל שחרור חבלי המולדת. מצד שני, בתוך הבית פנימה, האבל על נפילתו של הרצי היה כבד

איום להזיז את המיקרופון שלהם גרם לעיתונאים להפוך את המדינה. סאגת התשדיר המגוחכת מבהירה יותר מכל את הניתוק בין שוכני האולפנים והמדינה שבה הם חיים עובדים