לזה לא ציפיתם: עדן הראל ובעלה צוחקים על עצמם במופע חדש

השבוע הושק המופע החדש של עדן הראל ועודד מנשה "(לא) רואים עין בעין" - שבמהלכו צוחקים בני הזוג המפורסמים על עצמם. כן, כן, שמעתם טוב. במהלך המופע הם מספרים על הזוגיות שהייתה להם בעבר לעומת זו של היום - ששונה הבדל שמיים וארץ גם באיכות הוויכוחים ביניהם (הבדל שבין גן עדן לגיהנום).

במופע, שמתקיים בהומור, הומור ועוד הומור, מספרים השניים על השינויים שחלו בחייהם לצד תהליך התשובה וההתחזקות הרוחנית שלהם, כשעודד לא טומן את ידו בצלחת ומנצל את הבמה כדי לצחוק על זה שעדן "או מניקה, או בהריון. משהו חייב לצאת לה מהגוף - או חלב או ילדים".

"כשאתם חוזרים בתשובה, יש כזה קטע שכל הזמן צריכים לעבוד על המידות", אומרת עדן. "נגיד, סתם. הילדים מטריפים בבית, אז במצב רגיל הייתי יכולה לצעוק עליהם: 'מה אתה עושה'. אבל כשחוזרים בתשובה, אז פתאום לא כועסים כי זה כאילו - לא מתאים".

תוך כדי שהיא עוטה על פניה חיוך מעושה שמחניק בתוכו את הרצון לכעוס, מדגימה עדן איך זה נראה בפועל: "ילדים חמודים, מתוקים וצדיקים שלי, לא לקפוץ על הספות".

"או שנגיד מישהו חותך אותך בכביש מהר", היא ממשיכה בנימה צינית משהו, כשעודד מבקש להפריע לה בקטנה כדי לברך 'שהכל נהיה בדברו'. מיד לאחר הברכה, הקהל מריע לו בהתלהבות ומוחא כפיים. 

ועדן ממשיכה: "אתה רוצה להגיד איזה קללה, אבל חזרת בתשובה. אז אתה מרגיע...אז פתאום 'הכל מאת השם' ו'הכל לטובה'. אבל באמת, הכי חשוב זה הזוגיות בין הבעל לאישה. שם זה המקום שצריך הכי הרבה לעבוד בו ולהשקיע בו, לוותר ולהשפיע אחד על השני. 

"לפני שחזרנו בתשובה, כשהיינו רבים הפכנו שולחנות, צעקנו בבית. מאז למדנו שיש שתי דרכים להתווכח: דרך גן עדן ודרך גיהנום. הגיהנום זה כמו שהיינו מתווכחים פעם, וכשחזרתי בתשובה למדתי להתווכח קצת אחרת".

ויכוח מגן עדן או גיהנום - תחליטו אתם איך אתם מנהלים את הוויכוחים שלכם

"התוצאה היא אותה תוצאה", מתערב מנשה ומצחיק בשנית את הקהל. "רק הדרך היא שונה". וכאן מתנדב מנשה להדגים את שיטת הגיהנום, בסיטואציה שקרתה לבני הזוג לפני שחזרו בתשובה: "חזרתי מיום עמוס של 17 שעות צילומים, והגעתי הביתה. ניגש לעדן ואומר לה: 'עבר עליי יום קשה, אין לי כוח לכלום'. והיא משיבה: 'לך היה יום קשה? אל תשאל איזה יום עבר עליי'".

מפה לשם התפתח ויכוח על מי יותר עייף ומי צריך להיות עם הילדים...ואתם יכולים כבר לתאר לעצמכם לבד את ה'גיהנום' שעליו הם מדברים. וככה זה בערך נשמע: 

עודד: "מה יש לאכול?"

עדן: "עוף"

עודד: מה עוף? ב-12 בלילה אני אוכל עוף?"

עדן: "סליחה, מה אני מסעדה? זה מה שבישלתי. לא נאה לך, אתה מוזמן ללכת לאמא שלך - המסעדה הכי טובה שיש".

עודד: "אני מאוד מבקש ממך. היה לי יום קשה היום"

עדן: "גם לי היה יום קשה היום"

עודד: "מה היה לך כל כך קשה. מה עשית כל היום?"

עדן: "סליחה, מה אני עשיתי כל היום? נראה אותך מטפל בילדים, מגהץ, מבשל, מנקה..."

עודד: "טוב, תביאי ת'אוכל נאכל משהו".

עדן מביאה את האוכל, ועודד שואל אם צריך לברך על זה. "לא, אל תברך. תאכל כמו כלב... ברור שצריך לברך כאילו".

עודד מברך, אוכל ובערך כמו כל הגברים אחרי האוכל - מתחיל לפהק. "טוב, לאכול בשר בלילה לא עושה לי טוב. אני הולך לישון", הוא מכריז ועדן לא נשארת חייבת. "סליחה? לישון? תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אני פרפרתי כל היום, בישלתי ותקתקתי הכל. אין מצב שאתה משאיר לי כלים בכיור והולך לישון".