מעלת אמירת קדיש עבור הנפטר

כיבוד אב ואם

בכלל מצות כיבוד אב ואם לאחר פטירתם, היא אמירת הקדיש בשנים עשר חודש הראשונים, ויזהר שלא יחסיר אפילו קדיש אחד. 

אין לך גנאי וזלזול גדול יותר מבן שאינו מקפיד לומר קדיש על אביו או אמו. ומאידך, האומר קדיש, הריהו מקיים מצות עשה מן התורה של כיבוד הורים, שבאמירתו מזכה אותם לגן עדן וכבוד גדול בעולם העליון.

הקדיש הוא מכלל הכבוד שחייב הבן לכבד את אביו לאחר מותו, ואף הוא גדול מהכבוד שבחייו, כי בחיים פעמים שהאב מוחל על כבודו, אבל הקדיש לא ניתן למחילה, וכל אב מקוה לזה, וכאילו נצטווה הבן על זה בפירוש, ולכן אמירת הקדיש כמצות עשה מן התורה. 

איך אומרים קדיש? כל מה שרציתם לדעת בסרטון הדרכה ברור ומעשי. צפו

הנפטר ארגן מנין...

סיפר הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל ראש ישיבת טלז: הוזמנתי על ידי אחד מתלמידי להשתתף בשמחת כלולותיו. מאחר שהחתונה נערכה במקום מרוחק ממקום מגורי, שיגר התלמיד כרטיסי טיסה עבורי ועבור עוד שמונה מחבריו שהוזמנו גם כן לחתונה. ביום המיועד יצאנו לדרך בהקדם, כדי להגיע בזמן לחופה. אך משהתקרבנו למקום הנחיתה, התברר כי המטוס לא יוכל לנחות שם, מפאת הערפל הכבד ששרר במקום. על כרחנו המשכנו לטוס, עד שהגענו לשדה תעופה במקום רחוק מהמקום שבו נערכה החתונה. משנוכחנו לדעת כי לא נספיק להגיע לחופה בשעה המיועדת, ואף לתפילת מנחה בציבור לא נזכה, נערכנו לתפילת מנחה ביחידות בנמל התעופה. ביקשנו מאחד הסבלים שנקרה בדרכנו, להפנות אותנו למקום שנוכל להתפלל באין מפריע. הסבל האלמוני נעתר לבקשתנו, והביא אותנו לחדר צדדי בנמל התעופה. עמדנו להתפלל, והסבל נשאר בפתח החדר והשקיף על תשעת המתפללים. משסיימנו את התפילה, שאל הסבל, להפתעתנו: "מדוע לא אמרתם קדיש? משהשבנו לו כי חסר לנו העשירי למנין, חזר והקשה: "וכי אני אינני יהודי?!", ומיד עמד ואמר קדיש.

אחר כך סיפר לנו האיש בהתרגשות: היום הוא יום השנה לפטירת אבי ז"ל. זה זמן רב פרקתי מעלי עול תורה ומצוות, ומובן שגם אינני מתפלל. בלילה שעבר נגלה אלי אבי ז"ל בחלום ואמר לי: "היום הוא יום השנה שלי, וגוזר אני עליך לומר עלי קדיש". אמרתי לו: "אינני מתפלל, ואפילו הייתי רוצה לומר קדיש, אינני יכול, הואיל ובמקום שאני נמצא אין מנין יהודים". אך אבא חזר ואמר: "אני אדאג לכך שיהיה לך מנין, ואתה תאמר קדיש".

כשקמתי בבוקר, אמרתי לעצמי: "אני לא אומר קדיש". אבל עכשיו, משראיתי כיצד מתגשמים דברי אבי, ובסייעתא דשמיא הובאו לכאן תשעה יהודים כשרים ממרחק רב, לא יכולתי להימנע מלומר: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא"!

מעלת הקדיש

תועלת גדולה ישנה באמירת הקדיש לעילוי נשמת הנפטר, אפילו אם היה צדיק גדול, כי אין הקדיש בא רק להציל נפש המת מגהינם, אלא יש בו עוד תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה בגן עדן. (האר"י. ה"ע ח קח)

לעלות ממדרגה למדרגה

הגאון הקדוש רבי יעקב יצחק הורוויץ זצ"ל, הנקרא בשם "החוזה מלובלין", היה לו סדר קבוע מידי יום ביומו, ללמוד עם תלמידיו בתורת הסוד, מהשעה 9:00 בבוקר עד 12:00 בצהרים, ומינה אחראי שישגיח ששום אדם לא יכנס בשעות אלו כלל ועיקר. והנה באחד מן הימים, בשעה 10:00, הגיעה אשה קשישה מאוד, וביקשה להיכנס אל הקודש פנימה, אך השומר אמר לה שהרב איננו מסכים, ואי אפשר להיכנס עד השעה 12:00. היא לא ויתרה והתעקשה שוב ושוב שרוצה להיכנס דוקא עכשיו, הואיל וקשה עליה ללכת לביתה ולחזור. לאור הפצרותיה הרבות, ביקש השומר את רשותו של הרב. הרב הסכים שתכנס. היא ניגשה אל הרב, ושאלה: האם הרב מכיר אותי? אמר לה: לא. אמרה לו: לפני כשישים שנה שהרב נולד, אמך היתה חולה, ולא היה לה חלב להניק אותך. ואביך זצ"ל חיפש אשה מינקת צדקת שאוכלת רק כשר, ולא מכניסה לפה שום דבר בלי לברך. אך תנאי נוסף קשה היה לו, שבאם התינוק צריך לאכול בלילה, לא להניק אותו כששוכבים במיטה, אלא לקום מהמיטה, ליטול ידיים ולשבת ולהאכילו, ולא היתה אשה שהסכימה לכך, ורק אני הסכמתי, ושמחתי שנפלה לידי זכות גדולה זו, כי ידעתי שתצא אדם גדול בתורה.

והנה עתה אני מרגישה שזמני קרב, ובאתי לחלות את פני הרב, שיאמר עלי קדיש במשך שנה שלימה. אמר לה הרב, בודאי, זו הכרת הטוב שלי אליך, ובירך אותה לשלום. לאחר ימים מספר, נפטרה האשה, הלך הרב ללווייתה, ומאז התחיל לומר עליה קדיש מידי יום ביומו, מילה במילה בכוונה גדולה. גם לפני כל ברכה שברך, ולפני כל שיעור, היה אומר שיהיה לעילוי נשמתה, וכן הלאה. כך עברו שלושים יום. בליל השלושים היה הרב ישן על מיטתו, ופתאום אותה זקנה מופיעה לו בחלום, כולה לבושה לבנים, ופניה מאירות ומזהירות כשמש, אומרת לו: כבוד הרב, די, די! מספיק לומר קדיש! לשאלת הרב, מדוע? וכי הקדישים שאמרתי, אינם טובים? אמרה לו, הקדישים של הרב יותר מדאי טובים. בכל פעם שהרב אומר קדיש, באים מלאכי השרת ומעלים אותי בגן עדן מקומה לקומה, וכבר הגעתי למקום של נשים צדקניות גדולות, שאינני מבינה את שפתן כלל, לכן אינני רוצה שתמשיך לומר קדיש. ורק ביום השנה, תגיד שוב.

מכאן נלמד כמה מעלת הקדיש גבוהה, שכאשר נאמר כהוגן, מילה במילה, בדקדוק נכון ובהבנת התיבות, בודאי שגדולות ונצורות הוא עושה בשמים, ומעלה את הנפטר מעלה מעלה בגן עדן העליון.

שואל ומשיב עם הרב אשר זנזורי: אמירת קדיש על נפטר - האם מותר לומר קדיש על חבר או קרוב שאין מי שיאמר עליו קדיש, או שצריך לבקש רשות מן ההורים?

מכניס את הרשעים לגן עדן

גם אם ההורים לא השכילו לשמור תורה ומצוות, ולא חינכו את בניהם על ברכי התורה, בכל זאת מועילה להם אמירת הקדיש, כדי להגן עליהם מפני הפורענות, ואף להוציאם מגהינם ולהכניסם לגן עדן, וכפי המעשה שיובא להלן.

קדיש לאחר הלימוד

אחר אמירת פסוקי תהילים או שאר פסוקי תנ"ך, אומרים קדיש "יהא שלמא". ולאחר שאר לימוד תורה, כגמרא, מדרש, הלכה ואגדה, אומרים קדיש "על ישראל", וקודם לכן, טוב לומר משנת "רבי חנניא בן עקשיא...". ודע כי מעלת הקדיש שאחר הלימוד גבוהה מאוד מאוד, על כן יזהר תמיד לאומרו בכוונה גדולה לאחר שיעור תורה או סדר לימוד בכולל וכיוצא בזה.

כתב הרמב"ם (סדר תפלות, נוסח הקדיש): "כל עשרה מישראל או יותר שעוסקים בתורה שבעל פה, ואפילו במדרשות או באגדות, כשמסיימים אומר אחד מהם קדיש". וכתב רש"י בסידורו: "כל זמן שהציבור אומרים פסוקים או משנה, צריכים לומר קדיש אחריהם". וכן מבואר בספר הפרדס, מחזור ויטרי, ארחות חיים, כל בו, אבודרהם ועוד. וכתב החיד"א (שיורי ברכה יו"ד שעו): "בספר ויקהל משה יש מעשה נורא על רוח אחת, ושם נאמר שאין דבר להגן מפני המזיקים כאמירת קדיש על מזמורי תהילים, ולכן יש להנהיג לעילוי נשמה שילמדו בכל יום מהשנה מזמורי תהילים ויאמרו קדיש" (ה"ב ד קצב). [ועיין בשו"ת בית יהודה עייאש (אורח חיים סימן לא) וברכי יוסף (אורח חיים סימן נה ס"ק א) מה הטעם שנהגו לומר לאחר הלימוד משנת "רבי חנניא בן עקשיא..."].

אם לא היו עשרה בעת הלימוד או בקריאת התהילים, ועתה שסיימו ישנם עשרה, יאמרו קדיש, אך קודם לכן, טוב שיאמרו רבי חנניא הנ"ל או שלשה פסוקים שהם. (משנ"ב סימן נה סק"ב)

קדיש לאחר השנה

מרוב גודל מעלת קדיש הנאמר לאחר לימוד תורה וקריאת תהילים, מצוה ומעלה גדולה לאומרו אף לאחר י"ב חודש. ומעשה בתלמיד חכם מזכה הרבים שסיפר למרן זצוק"ל שהמשיך לומר קדיש לאחר שיעורו ברבים, אף לאחר שנה מפטירת אביו ז"ל, ותוך כדי הדברים אמר לו מרן: "תמשיך כך". ואמר למרן, אבל זה גורם שרבים מאנשי השיעור גם הם קמים לומר קדיש, וענה מרן: "שיאמרו". ובספר פלא יועץ (כבוד אב ואם) כתב: "ואף אם חושב שאביו צדיק גמור, ותתענג בדשן נפשו, ידמה כאילו נותן לו מטעמים כאשר אהֵב אביו בעבור תברכהו לנפשו, ולא יגרע אפילו יום אחד בכל ימי חייו מלומר קדיש וליתן צדקה עבור נפש הוריו". (מעיין אומר שיא) [השווה להלן (עמוד 341) עם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל].

האם כל קדיש מסוגל להוציא את הנפטר מהגיהנום? צפו בתשובת הרב יצחק יוסף

קדיש לאחר קריאת התורה

אבל בתוך י"ב חודש, טוב שיאמר את הקדיש הנאמר בסיום קריאת התורה לעילוי נשמת הוריו. ואף שלא עלה בעצמו לתורה, יאמרהו יחד עם העולה. ומעשה שהיה אצל מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, שכאשר עלה בשני וחמישי לעליית שלישי לספר תורה, והתחיל לומר את הקדיש, עמד לידו אדם אחר שהיה בתוך י"ב חודש לאמו, והצטרף למרן באמירת הקדיש, ומרן טפח לו על גבו שימשיך לומר יחד עמו את הקדיש. ולאחר מכן עשה השכבה לעילוי נשמת אמו.

כתב מרן הראשון לציון זצוק"ל: מנהגינו, שאם יש בין הקהל אבל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו, הקדיש שאחר קריאת התורה ביום שני וחמישי, אומר אותו האבל הנזכר, אף על פי שלא עלה לתורה כלל. וכן כתב בשו"ת אגודת אזוב מדברִי, שהקדיש שאחר קריאת התורה אינו שייך דוקא לשליח ציבור או לעולה לתורה, אלא לאבלים. גם בגשר החיים כתב שרשאי האבל לומר הקדיש שאחר קריאת התורה, אף שהוא לא עלה לתורה. ובאמת ראיתי לרבים וגדולים בתורה שנמנעים לומר קדיש שלאחר קריאת התורה כשהוריהם עודם בחיים. ואף על פי שנוהגים אצלנו הספרדים שהעולה עליית משלים אומר קדיש, ולא כמנהג אשכנז שהשליח ציבור אומרו, הם נמנעים מזה, והשליח ציבור אומר קדיש במקומם. ואם גם הוריו של השליח ציבור בחיים, עומד אחד מהקהל ואומר קדיש. ויש להם על מה שיסמוכו. 

לא חפץ בקדיש

מי שציוה שלא יאמרו עליו קדיש, אין שומעים לו, ואומרים עליו קדיש. (שו"ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סוף סימן לא, וחלק ט יורה דעה סימן לג)

לפי מה שכתב החיד"א בשם רבנו האר"י, שאין טעם אמירת הקדיש להציל נפש המת מדין גהינם בלבד כמו שחושבים המון העם, אלא יש בו עוד תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה בגן עדן. אם כן אילו ידע הנפטר מתועלת זו לא היה מצווה על כך, ועכשיו שהוא נמצא בעולם האמת בודאי נוח לו שכל בניו יאמרו עליו קדיש, שכל אחד בפני עצמו גורם לו עליה ממדרגה למדרגה, מחיל אל חיל. והנה כתב הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב, מעשה שסיפר לי דודי זקני הגאון בעל ישועות יעקב, שאביו של הרב רבי שמעון החסיד מירוסלב בא לפניו ושאל על אביו שהיה מתנגד גדול [לחסידות], וציוה שלא יאמר בנו קדיש אחריו, מפני שאומר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" [כפי נוסח החסידים והספרדים ולא כנוסח הפרושים]. ופסק הרב, שלא יוכל למחות בבנו מלומר קדיש, רק שיאמר את הקדיש בלא תיבות אלו 'ויצמח פורקניה...'. ע"ש. ובודאי, בהיות אביו בעולם האמת, יראה שכעסו על בנו שאומר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה", הוא הבל ורעות רוח, כי מה חרי האף הגדול הזה, והרי יש בתיבות אלו טעם לשבח על דרך הסוד, כמו שכתב רבנו האר"י.

"שׁוֹמֵר מִצְוָה, לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (קהלת ח', ה)

אם נפטרה האם, והאבא מקפיד על בנו שלא יאמר קדיש, כי ירא וחושש שמא יפתחו פה לשטן ויאמרו שהאב נפטר, ישמע לאביו ולא יאמר קדיש. [וירבה בלימוד התורה יותר, שזה העיקר וכדלהלן.] אך ישתדל להשפיע עליו על ידי רבנים חשובים, שיסיר את התנגדותו, כי אדרבה על ידי מצות הקדיש, יאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים. 

כתב החיד"א, לא נכון לשגות בדמיונות שוא, ולחשוב כאילו חס ושלום ישנה סכנה כלשהי באמירת הקדיש, וכמו שכתבו מהרי"ל ועוד רבים. אבל אם האב הוא בעל דמיונות ומצטמק ורע לו באמירת הקדיש, ישמע לו. ואדרבה ירבה יותר בלימוד התורה לעילוי נשמת אמו, שלימוד התורה מועיל פי כמה וכמה מהתפילות והקדישים.

קדיש שבתפילה כשהוריו בחיים

אם אין יתום שיאמר את הקדישים שבתפילה, רשאי לאומרם אחד מהקהל, ובלבד שיבקש רשות מהוריו, או שהוא משער שאינם מקפידים על כך. אך אם אינו יודע אם הם מקפידים, לא יאמרם. (הרמ"א סימן קלב ס"ב ומשנ"ב. א שמג, שדמ)

מה יעשה אדם ששומע קדיש באמצע תפילת שמונה עשרה? צפו בתשובת הרב יצחק יוסף

קדיש לאחר לימוד כשהוריו בחיים

הקדיש שלאחר הלימוד, אינו דוקא ליתומים [כמבואר לעיל], אלא שלגודל מעלתו הניחוהו ליתומים לאומרו, כי יש בו עילוי נשמה גדול. על כן, אם אין יתום שיאמר, יאמרנו אחד מהציבור, ובלבד שלא ידוע לו שהוריו מקפידים, אבל אם אמרו לו שהם מקפידים, לא יאמר.

הגם שגדלה מאוד מעלת הקדיש שאחר הלימוד, מכל מקום כל שאביו ואמו בחיים ומקפידים שלא יאמר קדיש, ישמע להם, הואיל ואין רגילות לאומרו כי אם מי שאין לו הורים בחיים. והנמנע מאמירת הקדיש מאיזה טעם שהוא, אין כל עבירה בזה, שהרי מעשים בכל יום גם בישיבות הגדולות שאין מדקדקים תמיד לומר קדיש דרבנן כשמפסיקים מלימודם. אבל בסתם שאינו יודע אם הם מקפידים, אין לחשוש אלא בקדיש יתום. 

קדיש בדקדוק

כתב הרב פלא יועץ: "חובה לומר את הקדיש כהוגן, מילה במילה, בלי לבלוע תיבות ואותיות, ובדקדוק נכון, וישתדל להבין את המילים שאומר, ובזה יעשה נחת רוח לנפטר. אבל קדיש הנאמר במרוצה ובלעגי שפה, אין בו עילוי נשמה והלואי שלא יוריד, עד שחוששני שבמקום ע­ֹנ­ג לאביהם, גורמים לו נגע חס ושלום". וכגון: במקום לומר יתגדל - אומר יתקדל או יתקטל. ובמקום ויתעלה - אומר ויתלה. ובמקום ויתהלל אומר ויתאלל, חס ושלום.

האומר קדיש יזהר שלא יפגום פיו בדיבורי גנאי ואיסור, כדי שלא יקרב לשרת לפני ה' בכלי טמא ומאוס. (פלא יועץ)

קדיש בהבנה

כתב בספר ערוך השולחן (סימן נו סעיף ה): "הקדיש צריך כוונה להבין מה שאומר, ולשים לב לתפילה הקדושה הזו, ובלא כוונה אינו כלום, ומוטב שלא יאמרנה". על כן, יעויין בכריכת החוברת הזו, ושם הובא ביאור תיבות הקדיש בקצרה.

שכירות לאמירת קדיש

מי שנפטר ולא הניח אחריו בנים אלא בנות, נכון מאוד שישכרו אדם הגון שיאמר קדיש במשך כל השנה לעילוי נשמת הנפטר. ודי לומר בתחילה שכל הקדישים שיאמר השנה, יהיו לעילוי נשמת פלוני בן פלונית שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים. וכמו כן, בן הגר במושב שאין בו מנין בכל יום לתפילה, ישכור אדם אחר שיאמר את הקדיש במקומו.

כתב בשו"ת יד יצחק, מי שהוא חלש ואינו יכול לרדת לפני התיבה להתפלל ולומר קדיש בעצמו, יכול למנות תלמיד חכם בשכר שיתפלל עבורו, שלענין מצות כיבוד אב ואם אחר מיתה, מועיל שליח לצאת ידי חובת המצוה, שאין הקדיש נחשב מצוה שבגופו כמו תפילין שלא יכול למנות בהן שליח, ורק לכתחילה אם אפשר, מצוה בו יותר מבשלוחו. וכתב המגן אברהם, שמוטב לבן לשכור אחר שיאמר קדיש משיאמר אחר בחינם, ותגיע התועלת להוריו על ידי מצות הצדקה שנותן הבן לומר הקדיש בעבורם. 

ראובן שאומר קדיש במשך י"ב חודש על אדם שנפטר, תמורת סך מסויים שמשלם לו בן הנפטר, וכעבור זמן נפטר אביו של ראובן, אף שכעת בלאו הכי אומר ראובן קדיש על אביו, רשאי להמשיך באמירת הקדיש וצריכים אף להמשיך לשלם לו, כי הקדיש עולה לזה ולזה ואינו גורע מאחד מהם כלום.

כמה אנשים יחד

מנהג בני ספרד לומר את הקדיש כמה אנשים יחד, וישימו לב לאומרו בקצב שווה, ולא זה יקדים וזה יאחר. וכן נוהגים רוב בני אשכנז, אך ישנם שעדין נוהגים שרק אחד אומר קדיש על פי כללי זכות קדימה. ומה טוב שגם הם ינהגו כאמור לעיל, כי בכך ימָּנעו מחלוקות, והכל על מקומו יבוא בשלום. 

שנים או שלשה שאומרים קדיש, והקדים אחד את חברו, אם ההפרש ביניהם יותר מכדי דיבור [כדי זמן אמירת 'שלום עליך רבי', והוא כשניה אחת], יענו הציבור אמן אחַר כל אחד ואחד. אבל אם ההפרש פחות מזה, יענו אמן אחד ויעלה בשביל כולם. 

הרב אליהו עמר: מדוע אומרים קדיש כ"כ הרבה פעמים בתפילה?

קול רם

צריך לומר את הקדיש בקול רם, ולא יתעצל לאומרו בלחש ויסמוך על אחרים המרימים קולם. ואף אם קולו נמוך, יתאמץ להגביה קולו עד כמה שאפשר, וכגודל המאמץ כך גודל השכר. אבל אם קולו צרוד וקשה לו, רשאי להקל בזה.

קדיש לנפטרים גלמודים

חסד גדול ועצום יש באמירת הקדיש לעילוי נשמת נפטרים עריריים שאין מי שיאמר עבורם. וכן היה מנהג קדום שרב העיר אומר קדיש "על ישראל" שלפני הודו או עלינו לשבח לעילוי נשמת נפטרים אלו. וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל במשך שנים רבות לומר בכל בוקר קדיש על ישראל שקודם הודו, ובסיום התפילה היה קורא כמה הלכות ברמב"ם וקדיש על ישראל. וכתב מרן זצוק"ל בזו הלשון: "וחשוב מאוד לנהוג כן, ומנהג ישראל תורה הוא".

קדיש על ידי קטן

ילד קטן שהגיע לחינוך, דהיינו מבן חמש/שש שנים ומעלה, ויודע למי מתפללים, יכול לומר לבדו קדיש יתום ["יהא שלמא", ו"על ישראל"] ועונים אחריו "אמן", ורק באמירת קדיש עם "ברכו", טוב שאיש גדול יאמר עמו את הקדיש. אך ילד קטן שלא הגיע לחינוך, לא יאמר קדיש לבדו כלל, אלא דוקא עם גדול.

כתב האור זרוע, מורי רבנו אליעזר מגרמייזא, מצא בתנא דבי אליהו רבה, שקטן יתום האומר קדיש, מציל את אביו מן הפורענות. ורבים מהאחרונים כתבו שרשאי הקטן לומר קדיש לבדו, ומהם: פתח הדביר בשם הרה"ג המקובל מה"ר שמואל ויטאל, מה"ר שמואל אבוהב, נוהג כצאן יוסף, פרי חדש, הגאון רבי אפרים לניאדו בשו"ת דגל מחנה אפרים, שו"ת חקרי לב, שלחן גבוה, החיד"א, בית יהודה, כף החיים. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י, יתומים קטנים שלא הגיעו לחינוך, אפילו יודעים לומר קדיש, לא יאמרוהו לבדם, ואסור לענות אחריהם אמן. ע"כ. ובקדיש עם ברכו, כתבו הרמ"ע מפאנו ועוד, שאף אם הגיעו לחינוך, יאמר איש גדול עמהם, כדי להוציא את הרבים ידי חובתם.

אבא מחכה לקדיש שלך!

בספר הליכות והנהגות על הסטייפלר מסופר: אברך ירא שמים נפטר, והשאיר אחריו ילד קטן ורך. הילד התבייש לומר קדיש, ולא הועילו ההפצרות וההבטחות שניתנו לו. שאלתי את רבנו מה לעשות, אמר רבנו: "הבא אותו אלי, ואני אנסה להשפיע עליו". נכנסתי עם הילד אל רבנו, ולפני שהתחיל לדבר עם הילד אמר לי, שאמנם הוא אינו מנוסה בדברים כגון אלו, אבל ה' יעזור, ואולי הדברים ישפיעו על הילד.

התחיל רבנו לדבר אל הילד בחמימות, ואמר לו: "אביך נמצא בעולם האמת, אין שם דבר ששווה לו. אם יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם, אין זה שווה לו מאומה. שם שווה לו רק הקדיש שאתה תאמר עליו! אתה יודע כמה הוא מחכה לקדיש שלך? כדאי לך להגיד, זוהי ההנאה הגדולה ביותר שאתה יכול לעשות לאבא שלך!". אחר כך סיפר לו את המעשה הנ"ל (עמוד 243) על רבי עקיבא שעל ידי שאמר הבן קדיש, הציל את אביו מגהינם. הדברים השפיעו על הילד, ומיד למחרת החל להגיד קדיש מידי יום ביומו, עד סוף שנת האבל.

קדיש על ידי בת

מי שמת ולא הניח אחריו בנים זכרים, כי אם בת, אינה יכולה לומר קדיש בבית הכנסת. אבל אם נאספים מנין בבית ללמוד תורה או לקריאת מזמורי תהילים, יכולה הבת לומר קדיש לאחר מכן.

עוד על אמירת קדיש, לחצו כאן.

קדיש על ידי נכד

אף שמצוה על הנכדים לומר קדיש על הסבא והסבתא, מכל מקום המנהג הרווח שהנכדים אומרים קדיש רק אם אין בנים שיאמרו. ומכל מקום, נכדים החפצים לומר קדיש, רשאים, ובלבד שיהיה בהסכמת הוריהם.

מצות אמירת הקדיש היא גם על ידי הנכדים, כי בני בנים הרי הם כבנים. וכיון שחובת הקדיש על הבנים היא משום מצות כיבוד הורים, ואף הנכד חייב בכבוד סבו וסבתו, לכן מצוה עליו לומר קדיש עליהם. וכן מבואר בתשובת הרמ"א, אליה רבה ועוד. ואולם כתב הכנסת הגדולה: נוהגים הנכדים לומר קדיש בחיי אביהם ואמם על זקנו וזקנתו שלא היו להם בנים. וכן הנהגתי את בנִי לומר קדיש על זקנתו בחיי אביו ואמו. וכן הוא בשלמי ציבור, שדי חמד ועוד רבים. 

קדיש על ידי אב

מי שנפטר בנו או בתו, לא עלינו, מצוה שיאמר קדיש, וזה עדיף ממה שיאמרו האחים. ואם רוצה האב שגם בניו [אחי הנפטר] יאמרו, בודאי שיאמרו. (מעיין אומר רלא)

כתב בשו"ת שבות יעקב, אף שאמרו חז"ל (מסכת סנהדרין קד ע"א): "אבא לא מזכה ברא" [שאין בכח האב לְזַכּוֹת ולהגן על בנו בעולם הבא], זהו דוקא כגון יצחק אבינו שאינו מציל את עשו, שהִרבה פשע ורשע לבלי חוק, וכגון אבשלום שמרד במלכות בית דוד ובאדוננו דוד אביו, אבל סתם בני אדם שאינם מוחזקים ברשעות כל כך, ודאי שגם אבא מזכה ברא. וכתב בשו"ת רב פעלים, שהקדיש שיאמר האב לעילוי נשמת בנו או בתו, יש בו תועלת רבה, יותר מאיש זר שאינו קרוב להם. וכן כתב בשו"ת בצל החכמה. ובמסכת יומא (פז ע"א) אמרו: אשריהם לצדיקים, לא די שהם זוכים, אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות.

קדיש על ידי בעל

אשה שנפטרה והשאירה בנים אחריה, אך בעוונות הרבים אינם אומרים עליה קדיש, או שאין לה בנים כלל, ישתדל הבעל לומר עליה קדיש במשך השנה, וזה עדיף מאדם אחר שיאמר עליה. ובתחילת השנה יאמר שכל הקדישים והלימודים ומעשים טובים שיעשה, יהיו לעילוי נשמת אשתו פלונית בת פלונית.

הרמ"ע מפאנו כתב, שלא הוטל חיוב אמירת קדיש אלא לבנים, אבל בעל על אשתו אין חיוב. ונראה שהטעם, כי המוות יפריד בינו לבינה. וכמו שכתב בשו"ת רב פעלים, שהמיתה מפרידה ומפירה כל קשרי אישות וקורבה של הגופות, כגון איש ואשתו, וכן אחים ואחיות, ורק קירבת הבנים לאביהם ואמם לא תופר ולא תפסק. ולפי זה מובן מה שהבנים מוזהרים על כיבוד הורים גם לאחר מיתה, ובכלל זה אמירת קדיש. ועל כל פנים, בודאי שכאשר מכוין בפירוש בקדיש לעילוי נשמת אשתו, יש תועלת בזה לעילוי נשמתה, כי לא גרע מאיש זר המושכר לומר קדיש לעילוי נשמת נפטר מסויים, וכל שכן אשתו שהיה דינה כגופו. וכן המנהג. 

קדיש על ידי אח

אדם שנפטר בלי בנים או שבעוונות הרבים בניו אינם אומרים קדיש, ישתדלו אחיו לומר קדישים במשך השנה. ויאמרו בתחילת השנה שכל הקדישים, לימודים, וצדקות ומעשים טובים שיעשו, יהיו לעילוי נשמתו. 

קדיש על קטן

המנהג שאומרים קדיש על קטן שמת, וכן נכון לעשות.

קדיש על גוי

גר צדק, אף שהוריו גויים, ראוי לו לומר עליהם קדיש, שכיון שהביאוהו לעולם הזה, ובזכות כך זכה להסתופף בנחלת ה' ולהכיר בדת האמת, יש תועלת באמירת הקדיש עליהם למנוחתם, ולהקל מעליהם את חומר הדין. 

הרב דוד יוסף - האם חייבים לפסוע שלוש פסיעות בסוף אמירת הקדיש?

קדיש על מומר

אב שהמיר את דתו ומת, רשאי בנו לומר עליו קדיש.