מוות - סופו של האדם? תשובות והוכחות לשאלות מרתקות על חידת המוות   

מוות הוא מצב שבו אדם חי, המורכב מנשמה וגוף, חדל לחיות. הנשמה עולה למקום מחצבתה – לשמים, והגוף נטמן באדמה. הגדרת מותו של אדם השתנתה במהלך הזמן: בעבר הוגדר מוות כהפסקת פעולת הלב או היעדר דופק (מוות לבבי), אולם בעקבות התפתחות הרפואה, הצליחו פעמים רבות להחיות אנשים שליבם פסק מלפעום, בעקבות החייאה וטיפול רפואי אינטנסיבי. הגדרה נוספת למות היא היעדר נשימה, זוהי ההגדרה המקובלת על פי ההלכה. המושג "מוות מוחי" הוא מצב שבו אין כל עדות לפעילות של המוח, והוא נחשב למצב קריטי ובלתי הפיך. כדי לקבוע "מוות מוחי" משתמשים ברישום של גלי מוח או בבדיקה של מידת הנזק שנגרם לגזע המוח, שהוא החלק במוח שאחראי לפעולות בסיסיות כגון נשימה.

בארצות הברית, ובשינויים קלים גם בישראל, התקבל המונח "מוות מוחי כולל" (Whole brain death), והוא דורש את מותו של כל המוח. על פי ההגדרה, זהו מצב של אובדן קבוע של כל תפקוד גזע המוח (האחראי על הנשימה), וכן אובדן תפקוד המוח הגדול באופן בלתי הפיך.

עם זאת, יש לדעת שלפי הגדרה זו מספיקות רק הוכחות על חוסר פעילות במוח, אולם עדיין יתכן שישנם תאים או חלקים במוח שעדיין חיים אף שאינם פעילים ולדוגמה קיימת בהם עדיין זרימת דם. כן מתעלמת ההגדרה מכך שעדיין ישנו חלק במוח שעדיין פעיל הנקרא היפותלמוס (hypothalamus) השוכן במוח מעל הגזע, השייך למערכת העצבים ההיקפית, והוא מווסת את מערכת לחץ הדם ומידות החום בגוף האדם, ומפעיל עוד אברים פנימיים נוספים בגוף. הודות לאמצעי הרפואה המתקדמים הקיימים כיום, אף חולה שנהרס גזע המוח שלו, אם יהיה מחובר למכשיר הנשמה יוכל ההיפותלמוס להתקיים ימים רבים. אולם, כאמור, מצבו של  החולה מוגדר "מוות מוחי" למרות שחלק זה עדיין פעיל.

על פי ההלכה היהודית, מוות מוחי אינו מגדיר את האדם כמת. מסיבה זו רובם הכולל של פוסקי הדור התנגדו נחרצות לתרומת איברים חיוניים (כגון לב וריאה) מחולה המוגדר שמת "מוות מוחי", וציינו כי פעולה זו נחשבת לשפיכות דמים בהריגת התורם.

המוות. איך אפשר להתמודד עם אובדן? מה ניתן לעשות לעילוי נשמות נפטרים, אם בכלל? והאם הם יודעים שאנו מסייעים להם? את כל השאלות המרתקות האלה ועוד מפנה העיתונאי דודו כהן לרב זמיר כהן. אל תחמיצו:

ההכרח שבמוות וחוסר האפשרות להימנע ממנו, עוררו תהיות ושאלות רבות: מה קורה לאדם לאחר המוות, מדוע מתים? ועוד.

בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? צבי יחזקאלי נפגש עם הרב דניאל כהן לשיחה אמיתית ונוקבת על התחלה וסוף, לידה ומוות:

תחיית המתים

רבים תוהים: מה קורה עם הגוף לאחר תחיית המתים, ואיך ייתכן שאדם יקום לתחייה?

בספר דניאל מובא: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ" (י"ב, ב') ותחית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע''ה. ואין דת ולא דבקות בדת היהודית למי שלא יאמין זה". (הרמב''ם בפירוש המשניות סנהדרין פרק י"א).

יש התמהים: הייתכן? בשר אשר נרקב בקבר, גוף שנשרף והפך לאפר, אדם אשר נטרף ע"י בעלי חיים - הייתכן שנשוב לראותם? היתכן שיקומו לתחייה?!

ניתן להשוות זאת לפלא שמתרחש כאשר זורעים זרעים באדמה. זרע רקוב הופך לגבעול ירוק עמוס גרעינים רבים הדומים לזרע האם האם לא יתכן שגוף רקוב "רק" ישוב ויבנה מחדש? ורק אחד כנגד אחד?

הרב זמיר כהן מסביר שמי שיודע את האמת הפשוטה שהאדם האמיתי הוא האדם הפנימי הרוחני, אלא שעטוף הוא בלבוש ארוג בשר ועצמות, העשוי בדמותו ובצלמו כחליפה התפורה על פי מדת וצורת הגוף, פשוט וקל לו להבין, שגם אם בלתה וכלתה החליפה, כל עוד קיים האדם שבפנים, לבוש ילבש חליפה מחודשת וישוב לכשם שהיה.

עוד ממשיך הרב זמיר ומציין כי אם מאמין אתה שבורא העולם ברא את העולם כולו ובכללו האדם, מן האפס המוחלט, יש מאין. האם קשה להאמין ביכולתו לברוא ולחדש אדם?!

הרב שך, מגדולי הדור הקודם וממנהיגי הציבור החרדי, שכל את ביתו בשנת ת"ש. בהיותו שבור וכאוב, עלה אל הגאון רבי חיים עוזר גרוז'ינסקי זצ"ל לבקש ממנו דברי נחמה. אמר לו הרב שגם לו נפטרה בת יחידה בצעירותה, ו"לולי תורתך שעשועי - אז אבדתי בעניי", כלומר התורה היא שניחמה אותו. שאל הרב שך: "ומה תהיה נחמתה של האמא?", ענה לו: בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים "ומקיים אמונתו לישני עפר". צריך לחזק את האמונה שפטירה זוהי שינה, אלא שהיא שינה ארוכה יותר, אבל אנו מאמינים שתהיה תחיית המתים בקרוב, ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. וכשנחיה באמונה זו, נוכל לעבור תקופה זו יותר בקלות.

רבי אריה לוין זצ"ל ביקש שיכתבו על מצבתו שמי שמגיע על קברו יאמר: "אני מאמין באמונה שלימה בתחיית המתים". 

על עניין תחיית המתים - אמרו חז"ל את הפסוק: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן - הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה". תהיה אז שמחה גדולה ועצומה שלא היתה כמותה.

בזוהר (בראשית קיח ע"ב) כתוב: עתיד הקדוש ברוך הוא לייפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן... ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, שנאמר (דניאל יב): "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ".

איזה נס גדול יותר, האם לידת תינוק חדש לעולם או לידה של אדם שכבר היה קיים בעולם הזה? הרב משה קינן על תחיית המתים, על השלבים של גאולת ישראל וקיבוץ הגלויות:

הגורמים למוות

לאחר שחטא אדם הראשון, הוא נענש מאת הבורא. אחד מהעונשים: "ואל עפר תשוב" הביא את המוות על האנושות. בתנ"ך מובא כי יש מספר אנשים שלא מתו, ונכנסו בחייהם לגן עדן. 

לפירוט סיבות המוות המובילות בישראל, לחצו כאן.

על מספר אנשים, ביניהם ישי אביו של דוד המלך, מצוין בגמרא (בבא בתרא י"ז, ע"א) שהם "מתו בעטיו של נחש", כלומר: בשל חטא אדם הראשון שבעקבותיו נגזרה מיתה על כלל המין האנושי.

חלק מביטויי האבל המוכרים היום ביהדות מתוארים בספר איוב, ובו גם מופיעה האמרה שנוהגים לומר בעת הבשורה על מותו של אדם קרוב: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך". על-פי ההלכה מחויבים קרוביו של המנוח לברך את האל אף בשעתם הקשה ולומר: "ברוך דיין האמת". בספר קהלת (ג', כ'-כ"א), אותו חיבר שלמה המלך מופיע רמז לאמונה בחיים שלאחר המוות: "הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ".

על פי היהדות, רצח היא עבירה חמורה במיוחד, וכן גם התאבדות. 

הרב זמיר כהן בהרצאה מרתקת ומשנה חיים: יום המוות - מהו? ומה מיוחד בו?

הטיפול בגופת המת

קבורת המת היא מצווה שעל פיה חובה לקבור מתים בקרקע. למצווה זו חשיבות רבה, והיא מוזכרת בתורה בשני ציוויים: מצוות עשה ומצוות לא תעשה. המקור למצווה זו הוא המונח 'כבוד המת', המהווה בסיס לפרטי ההלכות הנוגעות לקבורה.

אופן הקבורה הוא הטמנת המת בקרקע עטוף בתכריכים, ללא שימוש בארון קבורה. עם זאת, בעת הצורך מותר גם להניח את המת בארון, ואת הארון לקבור בקרקע. באופן זה נוהגים לקבור במדינות רבות בחוץ לארץ, בהם החוק אוסר לקבור בקרקע ללא ארון. יש נוהגים לחורר חורים בקרקעית הארון, ובכל מקרה יש להשתמש בארון מעץ בלבד.

בהלכה חשיבות רבה לקבורה דווקא בבית עלמין יהודי, וכן שההכנות לקבורה והקבורה עצמם ייערכו על ידי יהודים. דבר זה כולל את הובלת הגופה, הורדתה לקבר ומילוי הקבר בעפר.

המונח 'כבוד המת' כולל בתוכו מספר נקודות הלכתיות. אחת מהן היא האיסור בהלנתו, כלומר: אין להשתהות שלא לצורך בקבורת הנפטר. כל זמן שהמת לא נקבר הרי זהו ביזיון. זוהי הסיבה לכך שביום שניתנה רשות לקבור את הרוגי ביתר לאחר מרד בר כוכבא, תיקנו חכמים ביבנה את ברכת 'הטוב והמטיב' בברכת המזון, כהודאה על השבת כבודן האבוד של הגופות.

קבורה בארץ ישראל נחשבת לזכות גדולה. בחומש בראשית מבקש יעקב אבינו מבנו יוסף "נא אל תקברני במצרים". גם יוסף ביקש שיעלו את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל לאחר מותו.

על גבי מצבות הנפטרים מקובל לרשום את שם הנפטר, את ראשי התיבות פ"נ, שפירושם: פה נטמן,  את תאריך הפטירה וראשי התיבות: תנצב"ה, שפירושם: "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".

החיים שלאחר המוות

ב"אותיות דרבי עקיבא" אות ט' מבואר כיצד תתקיים תחיית המתים: "נוטל הקב"ה שופר גדול בידו ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהם של הצדיקים מתקבצים, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממים, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים, בתקיעה ששית רוחות ונשמות נכנסות לגופיהם, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם. והצדיקים יקומו בכמה לבושים שריחם הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן.

בספר "יסודי התורה", אותו חיבר רבי שמעון אגסי זצ"ל, מבואר כי הפלא הגדול בתחיית המתים הוא שהקב"ה לא יברא את גופות המתים מחדש, אלא יקים את אותו גוף עצמו, שנהפך כבר לעפר. אותו גוף שכבר נרקב כליל וכלה כל בשרו - ישוב ויקבל חיות מחודשת.

הרב יצחק פנגר בתוכנית מיוחדת פותח שולחן ומדבר על כל מה שלא העזתם לדבר עלי, והפעם: חידת החיים והמוות הבלתי נמנע:

המוות בשפה העברית

מילים נרדפות למוות בשפה העברית הם: "נפטר", "הלך לעולמו", "נאסף אל אבותיו", "הלך בדרך כל חי", "הלך בדרך כל הארץ", "החזיר את נשמתו ליוצרה", "נלקח לישיבה של מעלה". בספר בראשית מצוין על חנוך כי הוא "איננו", כיוון ש"עלה אל האלוקים".

לאחר שמו של נפטר, מקובל להוסיף את הביטוי "זכרונו לברכה", ובראשי תיבות: "ז"ל". כן מקובל הביטוי "ע"ה", שמשמעוו: עליו השלום. אם המנוח נרצח כיוון שהיה יהודי, מוסיפים לשמו את ראשי התיבות הבאים: "הי"ד", שמשמעותם: ה' ייקום דמו. לשמותיהם של צדיקים מוסיפים: "זצ"ל" או "זצוק"ל", שמשמעותם: זכר צדיק לברכה, ו"זכר צדיק וקדוש לברכה". כן מקובל להוסיף לשמותיהם של צדיקים שנפטרו את ראשי התיבות: "זיע"א", שמשמעותן: זכותו תגן עלינו אמן.

כאשר מציינים ברצף שמות של מספר אנשים, שחלק מהם בחיים וחלק כבר נפטרו, מקובל לציין את ראשי התיבות הבאים לאחר ציון האנשים החיים: "יבדל"א", או "תבדל"א", שמשמעותן: ייבדל / תיבדל לחיים ארוכים, אמן. 

תפילה, תשובה וצדקה: כיצד הם מצילים את האדם ממוות?

מפעים: באותן דקות שהאם אמרה ’נשמת כל חי’ – הילד ניצל ממוות בטוח

איך מכינים את הנפטר לבית דין של מעלה? ראיון מצמרר עם 3 מטהרות

"אין חיים אחרי המוות", הכריזו ברשת. אבל הם שכחו משהו אחד

7 ציטוטים על החיים והמוות מחכמה יהודית 

היערכות למוות

כאמור, בשל חטא אדם הראשון, לא ניתן להימלט מפני המוות, שיכול להגיע בפתאומיות (תאונות דרכים, התקפי לב), או לאחר תהליך ארוך וממושך, כמו במקרים של חולים במחלות קשות או אנשים מבוגרים מאוד. 

אדם אינו יודע את יומו, וגם אנשים צעירים ובריאים מסיימים את חייהם בפתע פתאום. על כן חשוב לאדם להיערך לראת מותו, ולצבור לעצמו נכסים רוחניים שילוו אותו בעולם האמת. 

הרב זמיר כהן מסביר כיצד נאסוף זכויות לקראת החיים שלאחר המוות:

בשל הקושי הרגשי לעסוק בנושא המוות, אנשים רבים לא נערכים מראש לאפשרות המוות שלהם או של הקרובים להם, ולהשלכותיו על בני המשפחה. משום כך, חשוב לכתוב צוואה.

על פי ההלכה צוואה היא בעצם מתנה שאדם נותן ותחול רגע לפני מותו (רמ"א חו"מ רפא, י; קצות החושן שם, ח). כך נשמרת למוריש הזכות להשתמש ברכוש, לחזור בו מן הצוואה, לבטל אותה או לשנות אותה במהלך חייו. לצד הצוואה מומלץ להשאיר סכום מסוים (למשל 1000 דולר) שיתחלק על פי הדין, כדי שלא לבטל לגמרי את דיני הירושה (קצות החושן רפב, ב)

את הצוואה יש לערוך אצל עורך דין, ולוודא שהיא עומדת בדרישות ההלכה והחוק, כגון, הדרישה החוקית שאף אחד מהמוטבים בצוואה לא יהיה שותף לעריכתה. באופן כזה ניתן להבטיח שלא יהיה אפשר לבטל את הצוואה בסופו של דבר.

האם הנשמות לומדות תורה בגן עדן? איזה עונג צפוי לנו בעולם הבא? הרב זמיר כהן בקטע קצר ומרתק: