היסטוריה וארכיאולוגיה

בשנת 2005, החפירות של מזר חשפו קיר עצום באורך שלושים מטרים המסתיים בזווית ישרה. בתוך מילוי העפר של אבני הקיר נמצאו חרסים שקדמו מעט לימי דוד המלך, כלומר מדובר בקיר שלא יכול להיות מאוחר לדוד המלך. נגמרו התירוצים...

המבקר בקבר הרשב"י יראה שם תיבת תצוגה קטנה, ובה חתיכת עץ זית קטנה, ולצידה כתוב "עץ האידרא". מאין באה לשם אותה חתיכת עץ? ואיך היא קשורה לאידרא של רבי שמעון בר יוחאי?

המלך המרושע, שצפה את תוצאות מעשיו, הטמין מאחורי החומות קבוצה של שכירי חרב נוכרים, שנכנסו והרגו בעם. אלפי איש מתו באותו היום

בזמן של מלחמה שמכריז האיסלאם על היהדות, ובפרט על יושבי ארץ ישראל, הבה וניזכר בתקופות אחרות, שבהן המוסלמים, שהתייאשו מלהתפלל לנביאם, פנו אל היהודים כדי שיעתירו בעבורם

תקופת תור הזהב שתחת הכיבוש המוסלמי תיזכר לדורות כתקופה מיוחדת בתולדות ישראל, שבה קמו לנו גדולי תורה שהנהיגו את האומה ותרמו מחכמתם בכל ענפי המחשבה, החברה וניהול המדינה

ב' באייר, היום בו שוחררה העיר צפת לפני 76 שנים: צפו בדקה עם מיאל על הסיפור מאחורי המאורעות

הגשר, המכונה בימינו "עד הלום", נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי הטורקים. מה הסיפור שעומד מאחוריו?

בתאריך י"ח באייר התרחשה רעידת אדמה, ובית המקדש נחרב. יום זה היה ידוע כיום פטירת יהושע בן נון, אלא שמאותו הזמן הוא נודע גם כיום הרעש וחורבן המקדש המתהווה, ולכן היו מתענים בו, לכל הפחות בארץ ישראל

עד היום לא סיימו החוקרים והלומדים להבין, לפענח ולתייק את כל החומר מהגניזה. זה למעלה מעשרים שנה ששוקדים על סריקה והעלאה של מסמכי הגניזה לרשת, וגם פרויקט זה עדיין לא הסתיים...

צורת הבנייה מתוארת בנביא: "שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים" (מלכים א' ז', ב'). תיאור זה לא היה מובן, עד שנתגלתה דוגמה בחורבות בית מאותה התקופה ובמקומות נוספים. לאחרונה נגלו גם בדן, במתחם עגל הזהב מתקופת מקדש שלמה

כיצד היתה מתבצעת חקירה במצרים? לפי דפוס החשיבה המצרי, הדרך היחידה להבטיח תשובה כנה הייתה להכות את האדם לפני החקירה

לפני שהיתה ארכיאולוגיה, הם יכלו להכחיש כרצונם. לא היתה ירושלים, לא היה מקדש, לא היה כלום. אבל לאט-לאט מצטברים ממצאים שמראים כי היתה ירושלים כבר בימי דוד המלך. מה נשאר למכחישים?

והאירוע הושכח מזיכרון הציבור, לא תועד בספרי ההיסטוריה, וכל הסיפור כולו היה כלא היה. יהדות פורטוגל המעטירה כמעט שלא שרדה כקהילה, וכך נעשה האירוע לבלתי ידוע בספרות ההיסטוריה הכללית

רוב היהודים עמדו בעינויי תופת שקשה לתאר, ולא הודו בכלום. אמנם היו מביניהם כמה שכמעט ונטרפה עליהם דעתם, כך שלא נותרה להם ברירה אלא "להודות" בדברי ההבל שניסו להוציא מפיהם בכוח

בשנת 390 לפני הספירה, ההיסטוריון הרומי ליבי תיעד תקרית של אווזים שהצילו את רומא מפלישת צבא גאלי בקרב על אלייה. פלישתם סוכלה כאשר אווזים הקימו רעש ועוררו את הרומאים הישנים שהדפו את הפולשים

החות'ים בתימן מאשימים את ישראל שהיא ישות מלאכותית היושבת על אדמות ערביות קדומות, אבל יתכן שהם אינם יודעים, כי דווקא הם יושבים על אדמה שבה לפני 1,500 שנה התקיימה ממלכה יהודית גדולה וחזקה, ושמה היה חימייר

כל מרכבה שיוצאת בדרך המלך נעצרת ע"י פקודיו השודדים, תוכנה נשדד, ואנשיה אף עשויים להיפצע או להיהרג. זה כמה פעמים שיצאה משלחת צבאית לאזור, אבל השודדים, שמכירים היטב כל נקיק, ארבו גם להם, וחיסלו אותם עוד לפני שהתחילו להילחם

כדי להרגיש מה באמת היה שם, צריכים כביכול לשכוח לרגע מהסוף. בני ישראל הרי לא ידעו מה יהיה הסוף... הם לא האמינו שזה אפשרי בכלל. העוצמה והכוח של האימפריה המצרית, הם בלתי נתפסים, הרבה יותר משל אמריקה בזמננו, למשל

מרתק לראות בציורי הקיר המצריים שצוירו ממש שם, בזמן המאורעות, לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנים, את העבדים המועסקים בעבודת בניה בכפיה, ואת הנוגשים המצריים

הבעיה היא לא עם מה שקבור תחת החול, אלא עם מה שנמצא תחת ידיו של אותו שונא ישראל, ראש רשות העתיקות במצרים, שרואה לעצמו מצווה גדולה להכחיש כל מה שכתוב בתנ"ך על עם ישראל, אף על פי שהתנ"ך קדוש, לכאורה, גם למוסלמים...

במשך דורות מנסים הרפתקנים וחוקרים להתחקות אחרי מסעם של בני ישראל במדבר. אבל רבים ניסו לחפש פשוט שרידים – הרי שש מאות אלף איש מתו במדבר, אולי ניתן לאתר את קבריהם?

הרבה פעמים אנחנו שומעים טענה: המצרים לא סיפרו על יציאת מצרים. האם זה לא מעורר ספק? ובכן, לא, זה לא מעורר ספק, ורוב סיפורי המצרים בכלל לא הגיעו אלינו. דא עקא, שהמצרים כן סיפרו על יציאת מצרים

שומרון, בירת ישראל, נבנתה על ידי עמרי, אביו של אחאב הרשע, כמתואר בנביא, ולא היתה בימי יהושע בן נון. מדוע אם כן שילחו את המצורעים?

למחרת ירדה אשתו לאחד המרתפים כדי לחפש דבר מה. המרתף היה חשוך, והיא בתמימות החזיקה בידה נר, כדי שתוכל למצוא את החפץ. אך המרתף שימש לאחסון אבק שריפה! המחסן התפוצץ בקול רעש גדול

שמע על הדבר רבינו ישעיה באסאן, מרבני איטליה, רבו של הרמח"ל, ולא ישר בעיניו. מיד קם וכתב מכתב ארוך ומפורט לחכמי טריאסט, שעם כל רצונם הטוב להרתיע את המבזים את התפילה, הרי שה"עונש" שלהם הוא בזיון גדול מאד – לתפילה, לבית הכנסת, ולעם ישראל, ואפילו חשש סכנה מן הגויים

רבי מיכאל פשקס לקח מרכבה ונסע ארבע שעות אל אותו הכפר, ויכנס בשמחה ובקריאות מזל טוב אל בית הוריו של ר' מיכאל ראב, וירא את היולדת ואת המשפחה, וכולם ששים ושמחים, אבל תמהו לקראתו ולא הבינו סיבת ביקורו, כי הרך הנולד היתה בת ולא בן!

כאשר יצא מרטין מהמתפרה כשהוא לובש את החולצה, הביט בו הקאפו בפליאה, אבל לא אמר לו דבר. מאותו היום ועד לסוף המלחמה, הפך מרטין ל"אסיר צווארון לבן"

מקוים שאולי השנה נזכה, וכן יגיע המשיח, ונקריב קרבן פסח בירושלים, ונחזה כולנו בעבודת הכהנים. אבל איך נראה הפסח בירושלים?

כאשר החלו החפירות הארכיאולוגיות בישראל, מהר מאד התברר סימן זיהוי יעיל מאין כמותו לשרידי ישוב ישראלי: היעדר חזירים! הפלשתים והכנענים גידלו חזירים ואכלו אותם, אבל הישראלים לא

בצידם של בתי הכנסיות הישנים יותר, היו מקוואות טהרה צמודים, ומשלב מסוים נעלמו המקוואות. בית הכנסת היה ללא מקווה צמוד. מה הסיבה לכך?