חינוך ילדים

מה קורה כאשר זה עתה סיימת את כל ההכנות לשבת, ובדיוק אז מחליטים הילדים למצוא אבני גיר לבנות, ולצבוע בהם את הקירות ואת עצמם? את עומדת לפני צומת שמסתעפות ממנו שתי דרכים, ועלייך לבחור במהירות

המנסה להתוות מתווה אחד לשני ילדים בעלי תכונות שונות, מובטח לו שאת אחד הילדים הוא מקלקל

איך הייתם מגדירים חינוך? גערה, הכאה, מילה טובה? תחשבו שוב

בדי.וי.די אחד מופיעים תכנים לא צנועים, ב"סינדרלה" השאיפה היא להגיע לנשף הריקודים, ב"דוד וגלית" מופיעה פרסומת שצולמה בחוף הים, ועוד לא דיברנו על גרגמל שחולם על מרק דרדסים. במה אנחנו מאכילים את ילדינו?

גיל חינוך למצוות ידוע. אך מתי מתחיל גיל החינוך לדרך ארץ?

גיל ההתבגרות הינו שלב מעבר בו הנער הופך מילד למבוגר. החזית העיקרית והקשה ביותר, היא ההתמודדות החברתית. האם זה נורמאלי? כיצד לעבור תהליך זה בשלום? הניה לוברבום על המתבגרים והמתברגים

הבן המתבגר לא קם לתפילה בזמן? במקום להיכנס למחלוקות, צריך לזכור שמדובר במצב זמני

לכל ילד טבע משלו, מזל משלו, ודרך ייחודית בעבודת ה´

הרמב"ם פוסק להלכה: "אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו". משמע מדבריו, שכל אחד מן האחים חייב בכבוד אחיו הגדול ממנו

הקושי בחינוך נובע בעיקר מחוסר ידיעת החינוך, ולא מעצם החינוך. היודע לחנך, לא די שאינו מותש, אלא שמח ונהנה. מה שאין כן אם אינו יודע את מהות ואופי חכמת החינוך, הרי שלא יאהבנה, וכשאינו אוהבה הרי ירגיש במשך כל עיסוקו בה טורח גדול

חינוך הילדים הוא לא תכונה מולדת. יש ללמוד זאת, ממש כמו ללמוד נגינה. גישה לא נכונה לילד עלולה לקלקל אותו לגמרי

אפשר לעבוד עד מאוחר ולהיפגש עם הילדים רק כשמשכיבים אותם לישון, אך מסתבר שיש לכך מחיר. והוא לא פשוט

וידוי כן של אב לבנו יכול ללמד אותנו דבר מה על חינוך ילדים ועל הדרישות מהם, שלעתים מגיעות למינונים מופרזים

מה את עושה כאשר חמותך צריכה להגיע לביקור, והילדים המתוקים מחליטים שזה בדיוק הזמן להשתולל בפראות, לדבר בחוסר נימוס, לבכות בהיסטריה, לריב ביניהם, להתלונן על כל מה שמוגש לשולחן ולדבר בטונים צורמים? אין הרבה אופציות, כנראה תרצי לקבור את עצמך באדמה. הבושות... מה עושים?

כאשר כולם רקדו לכבודה של תורה, הבחור עמד מן הצד ולא השתתף בשמחה. הדבר נגע מאוד ללבי. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו במאור-פנים להצטרף למעגל הריקודים, אך הוא סירב. ניסיתי שוב ושוב, אך הוא היה בשלו

חסמת את הצרכים החברתיים של הילד? הוא יחפש אותם במקום אחר, ולאו דווקא במקום חיובי יותר

על עוצמתו של עידוד התלמידים, ועל ההשפעה שיש לנו ההורים והמורים בעצם אמירת מילה טובה לכל תלמיד ותלמיד - במאמר שלפנינו

יש להעניק לילד על דרך הממוצע. אין להעניק חום ואהבה יתר על המידה ולא פחות מדי. כדוגמת השמש שאם היא קרובה מדי היא שורפת, ואם היא רחוקה מדי אינה מחממת

הם מגיעים ממשפחות חילוניות, אבל הוריהם החליטו לשלוח אותם למסגרות חינוך דתיות. את החששות החליפה שביעות רצון גבוהה מהחינוך לערכים, לצניעות ולמורשת. סיכום עיקרי הכתבה ששודרה לאחרונה בחדשות ערוץ 2

מובן שעלינו לשמור על גדרי הצניעות, אבל יש לעשות זאת במאור פנים ובדאגה כנה לתלמידות. מאור הפנים יגרום להן לעשות את הדברים בחשק ורצון. לכן יש למעט בשיחות המתמקדות בצד השלילי, ולהאריך בצד החיובי

נדהמנו לראות את שיתוף הפעולה של הילדים בתענית הדיבור המשפחתית שיזמנו: הם לא רבו אפילו פעם אחת, הגדולים עזרו לקטנים בלבישת הבגדים, הזכירו להם לברך ברכת המזון, וגילו אחריות בכל נושא אפשרי

יש לנהוג עם הילד אך ורק ביד רכה ובאמירה נעימה. בכוח הזרוע זה לא יעזור, זה רק ישבור!

ילד שאוהבים אותו, לא די שלא יפריע אלא יפתיע, הוא ילמד בחשק ורצון. עם אהבה, אפשר לחולל פלאות אצל כל אדם ועל אחת כמה וכמה אצל ילד שזקוק לכך כאוויר לנשימה

יש פתגם האומר: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". על ההורים לאהוב את ילדיהם באמת, ולהרעיף המון חום ואהבה. שאם לא כן, לא יועילו כל היועצים למיניהם

במאמר הקודם שפורסם בשם "עולים כיתה" בטעות נכתב שקיים במוח חומר שנקרא ריטלין. החומר שנמצא במוח נקרא סרטונין והריטלין זוהי התרופה הניתנת במקרים מסוימים ותחת בדיקה, השגחה והחלטה של ניורולוג בלבד.

מגיל 13 אין מצווה על האב לחנך, אך יש עליו מצווה אחרת, להוכיח

אין הורה שלא מכיר את התופעה הידועה בה הילד, שקיבל שריטה קלה ביד, צורח עד לב השמיים כאילו איבד איבר חיוני בקרב. בכתבה שלפנינו, מסביר רביב ז'ק מסביר כיצד ניתן להתמודד עם ה"פצעון הקטן"

הוא מחכה לנו בקוצר רוח שנשוב מהעבודה, הוא שומר לנו על הילדים במסירות נפש, הוא מחכה שנעניק לו את מלוא תשומת הלב, ואינו דורש טיפול מיוחד. קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות – מכשיר הצפיה הבייתי. כל הנתונים וההוכחות שאנו חייבים לדעת, אך משום מה צונזרו בעריכת "היפים והאמיצים". האמת הצפויה

ילד בעודו קטן, אם מונעים ממנו לשחק ומכריחים אותו להתפלל ולקיים מצוות, לכשיגדל הוא עלול למאוס בהן. לעומת זאת, אם לא יקפידו עליו בקטנותו, ויאפשרו לו לשחק כאוות נפשו, כאשר יהיה בגיל החינוך, הוא יקיים את המצוות ויתפלל בשמחה

האם רצוי להרשות לילד קטן להיכנס לחדר ההורים בעת הצורך?