שידוכים וחיפוש זוגיות

"'מה יש בי', היא שאלה בבכי, 'למה אף אחד לא מוכן להיפגש איתי אפילו לפגישה שנייה? אם את חברה טובה את חייבת להגיד לי את האמת'... ואני בלעתי את הרוק, מנסה לחפש מילים טובות מספיק לתעלומה המתמשכת הזאת". אפרת כהן בטור תוכחה ועידוד לכל הרווקות המיואשות. לגזור ולשמור

אל תהיי שיפוטית, תנסי לזרום עם מה שהוא מציע. כל הכללים החשובים של המדריך "מה לא לעשות תוך כדי פגישה"

מה עושים ומה לא עושים לפני הפגישה, במהלכה ולאחריה. והכלל הכי חשוב: תשכחי את כל מה שקראת עד עכשיו... אין כללים!

נורא ואיום להתחתן מרגש כשאין שום שכל מאחוריו. כשאין שום בסיס משותף, אין הערכה (אהבה לא מחליפה הערכה), והרגש ההפכפך יכול לחלוף מהר מאד

האם יתכן שיש מצב שונה, לא של הימנעות מעשייה, אלא של פעילות הורית שמטרתה, איך אפשר להעלות זאת על הדעת, הורדת כל השידוכים של הילד באופן גורף?

אל תבני על זה מראש, אל תאכלי דברים מביכים ותעריכי את האוכל שהבחור מביא. כל הטיפים החשובים

מישהי ראתה את מה שיש מתחת לחוסר הרגישות, מתחת למשפט לא כ"כ שייך שנאמר, והחליטה שיש בבחור הזה יותר מזה. ואת? מה היית עושה במקרה כזה?

"כשהייתי בת שלושים הרגשתי את הסוף. לא יכולתי יותר, הרגשתי חסרת משמעות. אף אחד לא חיכה לי בערב, לא הייתי חסרה לאיש. ערב אחד התקשרתי לרבנית שהכרתי, וכשהיא שמעה את קולי היא אמרה את המשפט הכי קשה בעולם, אך מסתבר שהוא זה שהציל את חיי..."

לפני הכל, לפני כל בירור, כל טלפון, כל פגישה, כל חשש, כל החלטה... לפני הכל... צריך לזכור שיש מישהו שהולך איתי. מישהו שמחכה שאדבר איתו, אשתף אותו, אסמוך עליו ואשען עליו

הודיה כי טוב בוחרת לאתגר את קהל קוראיה בשאלות על שידוכים, והפעם בשאלה מרתקת במיוחד לרווקות בינינו שמחכות כבר שנים לזיווגן: האם גם אתן מרגישות תחושת צריבה וקושי עמוק, כשאומרים לכן 'תתפשרו'?

שתיקה... איך מתמודדים איתה בפגישות? האם היא אומרת שאתם לא מתאימים? ואיך אפשר למצוא נושאים לשיחה?

הלנה עמרם עומדת מאחורי שידוכים של כ-11,000 זוגות ברחבי העולם, וכעת היא מפתיעה: "אין ספק שבציבור שומר המצוות יודעים מה זה קשר, מבינים שזה להתחבר אחד לשני בנשמה, ולא רק משהו שטחי. זה סיפוק הרבה יותר גדול לעשות שידוכים כאלו"

באלו בגדים כדאי לבחור לקראת הפגישה? האם צריך להתאפר? ואם כן, כמה? והאם צריך דווקא בגד חדש?

השדכנים שצריכים להעז יותר, הקושי להתפשר, השנים הארוכות של החיפוש, הבדידות, השאלות האמוניות - ויחד איתן התקווה שאף פעם לא מתה. אלומה לב מוציאה ספר ביכורים (שעדיין לא העזה לקרוא) ופותחת לב לדבר על הרווקות המאוחרת

לפי סיפורה של חני על השידוך הנכזב, זה בדיוק מה שהיא מחפשת. לכי תדעי, אולי דווקא בגלל זה גלגל אתכן אלוקים בצורה כל כך בלתי צפויה לשיחה זו? סיפור אמיתי אודות השגחת הבורא בשידוכים

מתי עורכים את הפגישה, בבוקר או בערב? וכמה זמן היא אמורה להימשך? מתי כדאי לסיים את הפגישה, ועל מה כדאי לוותר בעבורה?

קחי בחשבון שעם כל הידע שלך, את די חדשה בתחום, וגם די נגועה בדבר. לכן, אפשרי לעצמך לקבל וליהנות מניסיון של אחרים, ולחסוך לעצמך סיבוכים מיותרים

פגישות הן דבר מלחיץ, והלחץ יכול לקלקל מאד את הנעימות של הפגישה, ואפילו לגרום להחלטות שגויות. מה עושים?

רוב הבחורים לא נראים כמו נסיכים מהאגדות. אבל מה אני אמורה לעשות אם נפגשתי עם הצפרדע במקום עם הנסיך?!

אם הסיפור הגדול הזה בא ממך, הילד מתחבר הן אל הסיפור והן אליך, וזה בעצם הבסיס להנחלת המסורת. הסיפור ואבא. אם הסיפור יגיע ממקור אחר, הוא לא יהיה אותו סיפור, כי הוא לא נשמע מפי אבא

על השדכנים של היום, והסיבה שבגללה כדאי לך לפנות לשדכנים למרות הפאדיחה

מהו המשפט הנפוץ ביותר בשיחת הטלפון הראשונה? כנראה דווקא השקט המביך. מה עושים איתו?

תאמיני שיש מישהו שיאהב אותך כמו שאת. אל תוותרי על מי שאת בשביל הבחור. ותהיי בטוחה לגמרי שיש מישהו שיאהב אותך בדיוק כך, ולא למרות אלא בגלל מי שאת

ייתכן שזו ההזדמנות שלי – לעשות עבודה פנימית. לגרום לעצמי להרגיש שווה, מוערכת – בלי תלות בגורמים חיצוניים. להגדיר את ה"שווי" שלי מול הקב"ה ולא מול החברה

איך אפשר לקבל את ההחלטה הכי חשובה בחיים, ואיך אפשר לדעת בוודאות ש"זה זה"?

מה אפשר ללמוד מקשרים שנפרמים ומקשיים אחרים בדרך למציאת הזיווג האמיתי?

או שאני מכירה מ-ל-א אנשים, או שזה פשוט מרפי מטורף ותמיד, אבל תמיד, החברות שלי, המורות שלי, המנקה של ביה"ס שלי (!) – חייבים לראות אותי כשאני בפגישה

דברי איתו. לא תמיד הוא חייב להציע, לא תמיד הוא חייב ליזום. אם משהו מפריע לך, כדאי שתעלי אותו, כדאי שתשאלי ותנסי לברר בלי היסוס ובלי לחשוש

במצב רגיל ההורים הם אלו שמבררים ומחפשים, נעזרים באחרים או פונים לרב אם יש שאלות ועוד. בד בבד הם מנהלים את הקשר עם הבת (או הבן) על מנת לקבל משוב, נכונות ושיתוף פעולה. אך לצערנו, לא תמיד זו המציאות