ידידיה מאיר

אנשים נוטים לזלזל בחשיבות של תעודת הכשרות. האם אי אפשר להסתפק בהצהרה של המוכר על כשרות המאכלים, ולמה צריך לשלם למשגיח כשרות? ידידיה מאיר מביא הוכחות לכך שבלי תעודה - לא כל 'כשר' באמת כשר

כבר הרבה זמן אני מסתובב עם ההרגשה שיש דעות ואנשים שכדאי לצנזר. לא, לא על ידי יוזמת חקיקה, אלא לבד. בשיטת עשה זאת בעצמך. להוציא אותם מהפיד, להוציא את עצמי מהקבוצות, בקיצור, לנקות קצת את התודעה

איך קרה שלימדנו את הילדים שלנו שאי אפשר לשמוח באמת בלי כמויות הזויות – ומסוכנות – של ממתקים גדושים בכימיקלים?

בכל פעם שאלול מגיע, מתחיל החשש שאצטרך לקום מוקדם לסליחות. יש רק בעיה אחת עם התחושה האותנטית הזאת

רס"ן אליאב גלמן, שנהרג בפיגוע לפני כמה חודשים, הותיר אחריו בין השאר מכתב הדרכה לחיים שכתב לאחיו הקטן לרגל עלייתו לישיבה

להשתמש במילה "מרגש" כדי לתאר את העלייה שלהם זה אנדרסטייטמנט. אתה עומד בנמל התעופה JFK ורואה תפילות ופסוקים מתגשמים מול עיניך: "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך", "ותוליכנו קוממיות לארצנו", "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו"

ידידיה מאיר בטור מיוחד שמצטט דתיים שלא מוכנים להיכנע להכתבות התקשורת ומתעקשים לבטא, ברהיטות ובלי מורא, את עמדותיה האמיתיות של היהדות

האם דוגמאות של מזרחיים חילוניים שהשתלבו באליטה - הן התשובה? הרי אורשר לא כתב נגד עצם קיומם של המזרחיים. הוא כתב נגד המורשת. להגיד לו ”הנה, תראה, יש גם רופא מזרחי!“ זה לא רק מעליב, זה פשוט לא להבין את הסיפור

הפוביה שלי ממסיבות הפתעה לא עברה. הפתעפוביה. מאז יצא לי להשתתף כקהל במסיבות רבות כאלה, ותמיד אני מתבונן מהצד בסבלו של המופתע. כן, סבלו

תהיתי: האומנם זה נכון? האומנם בליל מתן תורה (ולא שזה לא חמור בכל לילה אחר) הרפורמים יקבלו כזאת הכרה מארגון רבני צהר?

תבינו אותם. קבוצת אנשים חיה כאן בתחושה של "לשלטון בחרתנו", במשך שנים. מימי גזיזת הפאות של התימנים ועד לימי אוסלו וההתנתקות, הייתה כאן אליטה אחת ויחידה. היא קבעה

ידידיה מאיר: שלושה דברים שלמדתי בפסח האחרון. על חופשות משפחתיות, האמריקאים שאינם אמריקאים, וגילויים חדשים אודות הרב שטיינמן

רגע, אם בשני משפטים (שלא ממש זכרתי שאמרתי) גרמתי לעורך הדין האמריקאי שעשה עלייה לארץ, לסיים שישה סדרי משנה - למה שלא אגרום גם לעצמי לעשות את זה?

באירוע שהתקיים בשבוע שעבר, הפניתי לילדים, לנכדים ולנינים של ישראל, שאלה פשוטה: בזכות מה, לדעתם, זכה סבם ישראל להאריך ימים? הטור של ידידיה מאיר

אם רבנית בכיסוי-ראש הייתה מדברת נגד הסמארטפונים, ומולה הייתה ניצבת חוקרת חילונית שהייתה מבקשת לראות גם את הברכה שיש בטכנולוגיה – הייתי הרבה פחות מופתע. אבל כאן זה היה להיפך

כשיצאתי משם, ראיתי את מודעת האבל הרבות מודבקות אל מול חומות העיר העתיקה. חומות שראו כל כך הרבה חורבן ובנייה, סיפרו השבוע עכשיו על דמות מיוחדת שנעלמה מנוף הרובע היהודי

בחודשים האחרונים הכנסתי לי לראש עוד פרשן. נעים מאוד, עדי רן, פרשננו לענייני ביטחון, ערבים, שמאלנים, תרבות ומשמעות החיים

על מה שהפסדתי ועל מה שהרווחתי כששמתי את הסלולרי בצד. טורו של ידידיה מאיר

בוקר אחד, לפני כמה שנים, ליאת פתחה את החלונות בחדר הילדים – ונבהלה

על קולפן ירקות, הערבי שהפתיע אותי ובאיזה צד עדיף להיות? הטור של ידידיה מאיר

בשנים האחרונות יש ז'אנר שלם שמנסה לשכנע אותנו שהרב קוק היה קודם כול מקל. פשרן. מין גשר כזה בין המחנות. משהו באמצע. פרווה. וזה כל כך לא נכון

וולקאם טו אמריקה. הכול בגדול, בענק, בחזק. הכול מתוק מדי, רועש מדי, פלסטיקי מדי. כמה מסקנות משלושה ימים בניו-יורק ושעה בנתב"ג

כשהדתיים מבקשים כסף למוסדות התורה שלהם, קוראים לזה "סחטנות". כשהאמנים מבקשים כסף למוסדות הבידור שלהם, קוראים לזה "מאבק על התרבות הישראלית". עכשיו פשוט תנסו להחליף את ההגדרות

מה אני מקפיד להגיד לפני תיקון ליל שבועות, ומה קרה לחרדי אחד בבית העלמין של קיבוץ עינת?

שירת נשים והתעלמות מההלכה – כך עולה ממכתב קורא, שמביא ידידיה מאיר במדורו. "האם לאותו אבא שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ הזאת (כן, הארץ שאנחנו אוהבים אותה בלי להתנצל) יש גם say בענייני צניעות?"

על מכתב האלמנות, שיפוצניק ערבי, בית"ר ירושלים ותמונות הזוועה. טורו של ידידיה מאיר

התמונה של הרפורמים בכפר יונה הקפיצה אותי כי היא הייתה מוחשית ויוצאת דופן. פתאום נחרדתי לכבודו של ספר התורה. אבל מכונית שנוסעת לידי בשבת מזעזעת אותי הרבה פחות. למה?

אני אישית לא הייתי מאמין לסיפור שאתם הולכים לקרוא כעת. לכן חקרתי ובדקתי לפני שפרסמתי אותו, וביקשתי שמות מלאים של אנשים ויישובים, כולל תאריכים

שתי משפחות לא יצאו נגד המערכת ולא אמרו שהן לא מאבדות תקווה ומבחינתן הבן עדיין חי, אלא הרכינו ראש מול המציאות המרה והחלו לשבת שבעה. איזה ניסיון קשה. נדמה לי שמדינה שלמה הסתכלה על האיפוק הזה ואמרה תודה

נכון שגם אתם מרגישים שמשהו משתנה בעם שלנו? שמשהו זז? שבמקום לדבר על ריאליטי אנשים מדברים על המציאות? שכולנו עצובים יותר אבל גם, במובן מסוים, טובים יותר?