טורים אישיים - כללי

אין להסתייג בשום פנים ואופן מעצם השתתפותנו בחקר החלל. העובדה שאנחנו מתמודדים ומנסים להעפיל ולהבין מחכמת הבורא, זהו דבר שמגדיל ומעצים את האמונה. הרב רצון ערוסי על שיגור החללית "בראשית"

מותר לי לנחש שטבריה מבחינתך היא תחנה ראשונה, ואתה מכוון גבוה יותר, אולי פוזל לכנסת. סבור הנך שבדרך זו של שיסוי והסתה תגיע רחוק. הבעיה היא שבניגוד לאחרים, אינך טורח להסתיר את שנאתך, ומרבית הציבור בישראל בפירוש לא מחבב את השיח האלים הזה

נתוני הלמ"ס מוכיחים שהסוד לחיים מאושרים, מלאי סיפוק ואופטימיות טמון כנראה באורח החיים של החרדים. אז מה הסוד הטמון במגזר המושמץ כל כך?

אחרי שהתוודעתי לצניעות המופלגת בה חי הרב, החלה לחלחל ההבנה עד כמה אני שקועה בערימות של רכוש, ואיך במרוצת שנות חיי הפכתי את הבית שלי, ואת עצמי, למחסן ענק של חפצים ומותרות

לפי מה בוחרים מועמד בבחירות? מהי דמוקרטיה, ולמה היח"צנים בימינו מקעקעים אותה לחלוטין? הרב רצון ערוסי בקווים מנחים לקראת הבחירות

האם הקידוש שערכו עובדי הרכבת, תוך כדי חילול שבת - הוא קידוש ה' או חילול ה'? הרב ראובן זכאים בטור מיוחד, שמחדד כמה נקודות חשובות ומעודד כל יהודי באשר הוא

אוי לעיניים שכך רואות, כיצד פירות בוסר שלא נתבשלו כל צרכם הופכים למוכיחים בשער. המסרים שלהם בעייתיים בעליל, גם בתוכן, גם בצורה, גם בסגנון. כל הדרכים כשרות עבורם: החל מרמיסת הלכות פסוקות ומפורשות, עבור בזלזול בחכמים, הלבנת פנים וגרימת מחלוקות מיותרות וכלה בפגיעה בפעולות חשובות וביוזמות מעולות בגלל צל הרים הנדמה להם כהרים. הם לא בודקים כהוגן לפני שהם עולים להתקפה, ולא מסוגלים להכיל בשכלם הצר שיש מקומות שעלינו להציל מה שאפשר להציל, ולהעמיד אלטרנטיבה כשרה מול הרע המשתולל

ניסים של ממש: חזקי בן ה-3.5 חזר הביתה. מחשבות והרהורים בעקבות החלמתו הפלאית של הילד הרך, שנפצע קשה בתאונת דרכים ברמת שלמה בירושלים

הרמטכ"ל לשעבר לא צייץ כמה ימים, וכבר זכה לתואר הבלתי רשמי: השתקן הלאומי. אז איך נולדה 'אסטרטגיה' השתיקה שהופרה בסתמיות פרוזאית? ולגבי ליברמן ולפיד - ממתי שנאת אנשים יכולה להיות קמפיין?

שוויון מגדרי הוא לא ערך אבסולוטי, בפרט כשמולו ניצבים ערכים כמו כבוד האדם וחירותו והחופש לדת. בתכל'ס אלו מילים מכובסות לשני סטריאוטיפים שקריים: ההפרדה בין גברים לנשים היא פרימיטיבית וחשוכה, ואי אפשר באמת לסמוך על האינטליגנציה של הנשים החרדיות

לא עוד קרבות תרנגולים מאחורי הקלעים, 'חיסולים' פוליטיים מאחורי הפרגוד או התגוששות בוץ מעל בימת הכנסת. כך, ברגע מכונן אחד הפכה הפוליטיקה לתוכנית ריאליטי (כמעט). לנו נותר לתהות: מה עם האיסור להלבין פנים ברבים? מה עם ערכי המוסר הבסיסיים? תתכוננו, כי זה כנראה מה שמצפה לנו בשלושת החודשים הקרובים

לאחרונה עזב נחום ברנע את המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", ובמקביל יצא לדרך טור חדש של עמית סגל, באותה אכסניה. מה המשמעות של הדברים, ומדוע אימפריות נופלות לאט?

טוב, אנו עסוקים בבניה אצלנו, לא בהרס אצל האחר. כנראה שאם אתה בטוח בעצמך, אתה לא משקיע אנרגיות, בהרס האחר, אלא בבנייה שלך

בעבר שוחררו מחבלים נאלחים תמורת גופות חללים בודדים. וכעת, עולם הפוך ראינו, דווקא אותם שמצדדים תמיד בעד שחרור מחבלים בתמורה לשחרור גופות שהיו בשבי האויב, הם שכעת צווחים חמס על ה"התערבות" של הרבנים שביקשו שלא לחלל את גופתה של רונה רמון

בעקבות בקשתה של האישה הנפלאה רונה רמון ז"ל לשרוף את גופתה, הרב רצון ערוסי מסביר מהי החשיבות של הקבורה, ומדוע היהדות מתנגדת לשריפת גופות

בקשתה האחרונה של רונה רמון – לשרוף את גופתה – קשה מאוד לעיכול, עם כל האמפתיה לקשיים שעברה בחייה. עם זאת, מוטלת עלינו החובה להבהיר שעל פי היהדות יש להביא את הנפטרים לקבורת ישראל באדמה, ולומר עליהם קדיש

כשהחיים נגדעים בבת אחת, כשהסוף של החיים נוכח בעוצמה, אי אפשר למתוח את השנאה עד הקצה. זה כמעט מגוחך ביחס לכך שעוד מעט לא נהיה כאן. אז למה שלא נפגש בשמחות?

הרב נגר זצ"ל השאיר אחריו דור ישרים מבורך – צאצאים רבים ההולכים בדרך התורה והמצוות. אבל אל ממשיכיו הביולוגיים יש לצרף את 'צאצאיו הרוחניים' – אלפי תלמידים שעברו תחת ידיו במשך עשרות שנות הוראה. גבי שניידר נפרד מהרב ישעיהו נגר זצ"ל, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, נר שני של חנוכה

צורת ההתנהלות של מינוי המפכ"ל היא לגמרי לא לפי אורחות התורה. הרב רצון ערוסי מסביר למה, ומה צריך להשתנות

הרהורים בעקבות הסביבון: עדן הראל בדקה על חג החנוכה, מתוך פרויקט "דקה מהפרשה"

'טיסת השבת' באל-על היא משל ליחס לו זוכה החברה החרדית בתקשורת: טענות והשמצות על גבול הגזענות, שיח שמבוסס בעיקר על סטריאוטיפים, נרטיב של שנאת הזר, דעות קדומות והרבה שנאת חינם. השבוע נרשמה עוד תקרית שהוציאה את השד החרדי מהבקבוק

"על ניסיך שבכל יום": סמנכ"ל ארגון הידברות ניר גרמי, בסדרת טורים מיוחדת לכבוד חנוכה, ובה הוא מדבר על הניסים הגדולים שאנו עדים להם גם בימינו אנו. ניסים שרק מי שמתבונן באמת, יוכל לראותם

כל עוד לא תשנה הכנסת את דרכה, נקרא לה פרלמנט. המתדיינים ממשיכים להיות שונאים גם לאחר הדיון. מכפישים זה את זה בתקשורת, ויש ועדות ביקורת, כל מיני דינמיקות שמעצימות פערים יותר ויותר

זו דרכה של היהדות. העם לא יפסיד שום דבר אם לא ידע את התוצאות בכל רגע נתון, אלא אחרי זמן מסוים, כשלפי שיקולים צבאיים מדיניים ניתן לשחרר אינפורמציה. ברגע שהאויב יודע מה קורה – הדבר מהווה פגיעה בביטחון האזרחים והחיילים

לילה מתוח ברחובות ירושלים, כאשר עתידה של עיר הקודש נתון בסימן שאלה. את המתח אפשר היה למשש בסכין. לא רבים ישנו בשלווה הלילה

כשהאויב לא יודע מהי התוכנית בעתיד, הוא בא במבוכה. אבל ברגע שהוא קורא מאנשי התקשורת ששר הביטחון בעד קו תקיף, ראש הממשלה מהסס וכו' – הרי שהוא לא רואה כאן קו ברור ואחדות, אלא בדיוק להיפך, ולכן הוא מרשה לעצמו להזיק עוד ועוד

במאמר נוקב מסמן איש התקשורת אבנר שאקי את תוכניתם בגלי צה"ל של הנדל והורוביץ כדוגמא בולטת לחוסר האיזון בתקשורת הישראלית, ובסופו מסר ברור וקריאה לתיקון

רק לפני פחות מחודש זעקנו מי באש! הלב מתקשה להכיל את גודל הטרגדיה, שתי נשמות טהורות שלא טעמו טעם חטא נקטפו אתמול בלילה

במסגרת טורי סיכומי השנה של כותבי הידברות, משתף אבנר שאקי ברעיון הכללי אותו הוא משתדל ליישם באורחות חייו, הרווחים והקשיים שהוא מביא בכנפיו, והמחיר האישי אותו הוא משלם

מה מרגיש עיתונאי שנאלץ לבשר לקוראיו על אסונות? מהם המאורעות המסעירים ביותר במהלך תשע"ח? ואיך הם השפיעו עלינו הכותבים? מיכל אריאלי מסכמת שנה